עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 101

סעודה אצל שמעון בבית עניה

סעודה אצל שמעון בבית עניה

מתי כ”ו:6–13 מרקוס י”ד:3–9 יוחנן י”א:55 עד י”ב:11

  • ישוע חוזר לבית עניה בקרבת ירושלים

  • מרים יוצקת שמן בושם על ישוע

ישוע יוצא מיריחו והולך אל בית עניה. המסע כרוך בעלייה לאורך כ־20 קילומטר בתנאי שטח קשים. יריחו נמצאת בערך 250 מטר מתחת לפני הים, ואילו בית עניה נמצאת כ־610 מטר מעל פני הים. אלעזר ושתי אחיותיו גרים בכפר הקטן בית עניה, המרוחק כשלושה קילומטרים מירושלים ושוכן במדרון המזרחי של הר הזיתים.‏

יהודים רבים כבר הגיעו לירושלים לרגל חג הפסח. הם הגיעו מוקדם ”כדי להיטהר” במקרה שנגעו בגופת מת או עשו דבר אחר שגרם להם להיטמא (‏יוחנן י”א:55;‏ במדבר ט’:6–10‏). כמה ממי שהגיעו מוקדם מתאספים במקדש, והם דנים בשאלה אם ישוע יגיע לחג הפסח (‏יוחנן י”א:56‏).‏

הדעות לגבי ישוע חלוקות מאוד. כמה ממנהיגי הדת רוצים לתפוס אותו כדי להרגו. למעשה, הם ציוו שכל היודע היכן ישוע נמצא חייב לדווח להם על כך ”כדי שיוכלו לתפוס אותו” (‏יוחנן י”א:57‏). מנהיגים אלה כבר ניסו להרוג את ישוע לאחר שהקים את אלעזר לתחייה (‏יוחנן י”א:49–53‏). לכן הגיוני שכמה מפקפקים בכך שישוע ייראה בפומבי.‏

ישוע מגיע לבית עניה ביום שישי, ”שישה ימים לפני הפסח” (‏יוחנן י”ב:1‏). יום חדש (שבת, ח’ בניסן) מתחיל עם שקיעת החמה. לפיכך ישוע השלים את מסעו לפני כניסת השבת. הוא לא יכול היה ללכת מיריחו בשבת — משקיעת השמש ביום שישי ועד שקיעתה בשבת — מפני שמסע כזה אסור לפי חוקי היהודים. ישוע ככל הנראה הולך אל ביתו של אלעזר, כפי שנהג לעשות בעבר.‏

שמעון, שגם הוא מתגורר בבית עניה, מזמין את ישוע ואת חבריו, לרבות אלעזר, לסעודה במוצאי שבת. שמעון מכונה ”המצורע”, אולי כי היה מצורע שישוע ריפא בעבר. מרתא מגלה חריצות כהרגלה ומשרתת את האורחים. מרים מקדישה תשומת לב מיוחדת לישוע, והפעם בצורה המציתה ויכוח.‏

היא פותחת כלי בהט, בקבוק קטן, המכיל ”בושם יקר מאוד, עשוי נרד טהור, ששקל כשלוש מאות גרם” (‏יוחנן י”ב:3‏). שמן זה יקר מאוד, וערכו (300 דינר) היה שווה בערך לשכר של שנת עבודה! מרים יוצקת את השמן על ראשו ועל רגליו של ישוע ומנגבת את רגליו בשערותיה. הניחוח הנעים של הבושם ממלא את הבית.‏

התלמידים כועסים ושואלים: ”לָמה לבזבז כך את שמן הבושם?” (‏מרקוס י”ד:4‏) יהודה איש קריות מוחה ואומר: ”מדוע לא נמכר שמן הבושם הזה בשלוש מאות דינר? את הכסף אפשר היה לתת לעניים” (‏יוחנן י”ב:5‏). דאגתו של יהודה אינה באמת נתונה לעניים. הוא נהג לגנוב מקופת הכסף של התלמידים הנמצאת אצלו.‏

ישוע יוצא להגנתה של מרים ואומר: ”מדוע אתם מציקים לה? מעשה טוב עשתה לי. העניים תמיד אתכם, אבל אני לא תמיד אהיה אתכם. האישה הזאת, כאשר יצקה את שמן הבושם על גופי, עשתה זאת כהכנה לקבורתי. אמן אומר אני לכם: בכל מקום ברחבי העולם שבו תוכרז הבשורה הטובה, יסופר גם מה שעשתה ויזכרוה” (‏מתי כ”ו:10–13‏).‏

ישוע נמצא בבית עניה כבר יותר מיום שלם, והשמועות על הגעתו התפשטו. יהודים רבים באים לביתו של שמעון לא רק כדי לראות את ישוע אלא גם כדי לראות את אלעזר, ”אשר אותו הקים [ישוע] מן המתים” (‏יוחנן י”ב:9‏). הכוהנים הראשיים נועצים ביניהם כעת איך להרוג הן את ישוע והן את אלעזר. הם מסיקים שהעובדה שאלעזר שב לחיים היא הסיבה לכך שרבים מתחילים להאמין בישוע. עד כמה מרושעים אותם מנהיגי דת!‏