עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 113

לקח לגבי חריצות — הכיכרים

לקח לגבי חריצות — הכיכרים

מתי כ”ה:14–30

  • ישוע מספר את המשל על הכיכרים

ישוע עדיין נמצא עם ארבעת שליחיו על הר הזיתים וכעת הוא מספר להם משל נוסף. מספר ימים קודם לכן, כשהיה ביריחו, סיפר ישוע את המשל על המנים כדי להראות שהמלכות תבוא בעתיד הרחוק. המשל שהוא מספר עכשיו כולל כמה מאפיינים דומים. הוא מהווה חלק מתשובתו לשאלה על אות נוכחותו ואחרית הסדר העולמי, והוא גם מדגיש שעל תלמידיו לטפל בחריצות במה שהוא מפקיד בידם.‏

ישוע מתחיל: ”דומה הדבר לאיש שנסע למקום רחוק. לפני כן קרא אליו את עבדיו והפקיד בידם את נכסיו” (‏מתי כ”ה:14‏). לאור העובדה שישוע כבר השווה את עצמו לאיש שנסע לארץ אחרת ”כדי להשיג סמכות מלכותית”, השליחים יכולים להסיק בקלות שישוע הוא ה”איש” שעליו הוא מדבר כעת (‏לוקס י”ט:12‏).‏

לפני שנוסע האיש שבמשל למקום רחוק, הוא מפקיד בידי עבדיו נכסים יקרי ערך. במהלך שלוש השנים וחצי של שירותו התמקד ישוע בהכרזת הבשורה הטובה על מלכות אלוהים והכשיר את תלמידיו לעשות את אותה המלאכה. עכשיו הוא הולך, והוא סמוך ובטוח שהם ימשיכו להיות פעילים במלאכה שהוא הכשיר אותם לבצע (‏מתי י’:7;‏ לוקס י’:1,‏ 8, 9‏; השווה יוחנן ד’:38; י”ד:12‏).‏

כיצד האיש שבמשל מחלק את נכסיו? ישוע מספר: ”לזה נתן חמש כיכרי מטבעות כסף, לזה שתיים ולזה אחת, לכל איש כפי יכולתו, ונסע” (‏מתי כ”ה:15‏). מה יעשו העבדים בנכסים שהופקדו בידם? האם ישתמשו בהם בחריצות ויגדילו את הונו של אדונם? ישוע מסביר לשליחים:‏

‏”זה שקיבל חמש כיכרים הלך מייד, סחר בהן והרוויח חמש נוספות. כך עשה גם זה שקיבל שתיים, והרוויח שתיים נוספות. אבל העבד שקיבל רק אחת הלך וחפר באדמה וטמן את מטבעות הכסף של אדונו” (‏מתי כ”ה:16–18‏). מה יקרה בשובו של האדון?‏

‏”אחרי זמן רב”, ממשיך ישוע, ”בא אדונם של העבדים ההם וערך אתם חשבון” (‏מתי כ”ה:19‏). השניים הראשונים עשו את מיטבם, ”איש כפי יכולתו”. שניהם גילו חריצות ושקדנות, והגדילו את מה שהופקד בידם. העבד שקיבל חמש כיכרים הכפיל אותן וכן גם העבד שקיבל שתיים. (באותם ימים פועל היה צריך לעבוד בערך 19 שנה כדי להרוויח סכום השווה לכיכר אחת.) האדון משבח את שניהם באותן המילים: ”יפה עשית, עבד טוב ונאמן! היית נאמן במעט, אפקיד אותך על הרבה. בוא והשתתף בשמחת אדונך” (‏מתי כ”ה:21‏).‏

אך המצב שונה לגבי העבד שקיבל כיכר אחת. הוא אומר: ”אדוני, ידעתי שאתה איש תובעני הקוצר היכן שלא זרעת ואוסף היכן שלא זרית. מאחר שפחדתי, הלכתי והטמנתי את כיכרך באדמה. הנה, קח את מה ששייך לך” (‏מתי כ”ה:24, 25‏). הוא אפילו לא הפקיד את הכסף אצל השולחנים, או הבנקאים, כדי שיצבור לפחות מעט רווחים עבור אדונו. למעשה, הוא הזיק לאדונו כלכלית.‏

בצדק קורא לו האדון ”עבד רע ועצלן”. מה שהיה לו נלקח ממנו וניתן לעבד שמוכן להתאמץ ולעבוד בחריצות. אז קובע האדון את העיקרון הבא: ”כל מי שיש לו יינתן לו עוד, ושפע רב יהיה לו; אך מי שאין לו, גם מה שיש לו יילקח ממנו” (‏מתי כ”ה:26,‏ 29‏).‏

לתלמידי ישוע יש הרבה חומר למחשבה, ולוּ רק בהקשר למשל הזה בלבד. הם יכולים להבין שהזכות שישוע מפקיד בידם — הזכות היקרה לעשות תלמידים — היא בעלת ערך רב. והוא מצפה מהם לנצל את הזכות הזו בחריצות. ישוע אינו סבור שעל כולם לעשות את אותו הדבר במלאכת הכרזת הבשורה שהפקיד בידם. לפי המשל, כל אחד צריך לעשות את כל מה שהוא מסוגל לעשות ”כפי יכולתו”. אך לא משתמע מכאן כלל וכלל שישוע יהיה מרוצה ממי שיהיה ”עצלן” ולא יעשה את מיטבו בהגדלת נכסי אדונו.‏

עם זאת, כמה עידוד ודאי שואבים השליחים מן ההבטחה: ”כל מי שיש לו יינתן לו עוד”!‏

למד עוד

שאלות נפוצות

מדוע עדי־יהוה הולכים מבית לבית?‏

למד מה ישוע אמר לתלמידיו הראשונים לעשות.‏

המצפה – מהדורה לימודית

למד ממשל כיכרי מטבעות הכסף

המאמר מחדד את הבנתנו באשר למשל כיכרי מטבעות הכסף.‏