עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 135

ישוע נראה לרבים לאחר תחייתו

ישוע נראה לרבים לאחר תחייתו

לוקס כ”ד:13–49 יוחנן כ’:19–29

  • ישוע נראה לתלמידים בדרך לעמאוס

  • הוא מבאר לתלמידיו את הכתובים

  • תומא חדל לפקפק

ביום ראשון, ה־ט”ז בניסן, התלמידים מדוכדכים. הם אינם מבינים את משמעות העובדה שהקבר ריק (‏מתי כ”ח:9, 10;‏ לוקס כ”ד:11‏). מאוחר יותר באותו היום יוצאים קְלִיוֹפָס ותלמיד אחר מירושלים ופניהם מועדות אל עמאוס, מרחק של כ־11 קילומטר מירושלים.‏

בדרך הם משוחחים על מה שקרה. ואז מצטרף אליהם זר. הוא שואל: ”על מה אתם מדברים ביניכם?” קליופס משיב: ”האם אתה זר בירושלים ומתגורר בה לבדך, ואינך יודע אילו דברים קרו בה בימים אלה?” והזר שואל: ”אילו דברים?” (‏לוקס כ”ד:17–19‏).‏

‏”מה שקרה לישוע הנצרתי”, הם אומרים. ”אנחנו קיווינו שהוא זה אשר עתיד לגאול את ישראל” (‏לוקס כ”ד:19–21‏).‏

קליופס וחברו ממשיכים ומספרים על מה שאירע באותו היום. הם אומרים שמספר נשים שהלכו אל הקבר שבו הונח ישוע מצאו אותו ריק ושהן היו עדות למאורע על־טבעי — מלאכים הופיעו לנגד עיניהן ואמרו שישוע חי‏. הם מציינים שגם אחרים הלכו אל הקבר ו”מצאו אותו בדיוק כפי שסיפרו הנשים” (‏לוקס כ”ד:24‏).‏

אין ספק ששני התלמידים מבולבלים באשר למשמעות הדברים שקרו. הזר מגיב בסמכותיות ומתקן את חשיבתם המוטעית, המשפיעה על לבם: ”הוי חסרי הבנה ואטומי לב! מדוע אינכם מאמינים בכל מה שאמרו הנביאים? האם המשיח לא היה צריך לסבול את הדברים האלה כדי לזכות בתפארתו?” (‏לוקס כ”ד:25, 26‏) ואז הוא מבאר להם פסוקים רבים הקשורים למשיח.‏

לבסוף מגיעים השלושה קרוב לעמאוס. שני התלמידים רוצים לשמוע עוד, ולכן מפצירים בזר: ”הישאר אתנו, כי הערב מתקרב והיום עומד להסתיים”. הוא מסכים להישאר והם אוכלים ארוחה ביחד. כאשר הזר מברך, בוצע את הלחם ונותן אותו להם, הם מזהים אותו. אבל באותו רגע הוא נעלם (‏לוקס כ”ד:29–31‏). עכשיו הם יודעים בוודאות שישוע חי!‏

שני התלמידים מדברים בהתלהבות על מה שאירע: ”הרי לבנו בער בקרבנו בשעה שדיבר אלינו בדרך וביאר לנו את הכתובים!” (‏לוקס כ”ד:32‏) הם ממהרים לחזור לירושלים, ושם מוצאים את השליחים ביחד עם תלמידים אחרים. בטרם מספיקים קליופס וחברו לספר על מה שקרה להם, הם שומעים את האחרים אומרים: ”האדון באמת קם, וגם נראה אל שמעון!” (‏לוקס כ”ד:34‏) אז מספרים השניים כיצד נראה אליהם ישוע. כן, גם הם עדי ראייה.‏

כעת כולם המומים — ישוע מופיע ביניהם בחדר! זה נראה בלתי אפשרי מכיוון שהם נעלו את הדלתות בשל פחדם מן היהודים. למרות זאת, ישוע עומד שם בקרבם. הוא אומר ברוגע: ”שלום לכם”. אבל הם מפוחדים. כפי שקרה להם בעבר, גם עכשיו הם ’חושבים שהם רואים רוח’ (‏לוקס כ”ד:36, 37;‏ מתי י”ד:25–27‏).‏

כדי להוכיח שיש לו גוף גשמי ושהוא אינו חזון תעתועים או פרי דמיונם, ישוע מראה להם את ידיו ואת רגליו ואומר: ”מדוע נחרדתם ומדוע עולים ספקות בלבבכם? הביטו בידיי וברגליי וראו שאני הוא. געו בי וראו; הרי לרוח אין בשר ועצמות כפי שאתם רואים שיש לי” (‏לוקס כ”ד:36–39‏). הם נדהמים ואינם יודעים את נפשם מרוב שמחה, אך בכל זאת עדיין קצת קשה להם להאמין.‏

בניסיון נוסף לעזור להם להבין שהמראה שהם רואים הוא אמיתי, ישוע שואל אותם: ”האם יש לכם שם משהו לאכול?” הם נותנים לו חתיכת דג צלוי והוא אוכל. אז הוא אומר: ”אלה הדברים אשר אמרתי לכם כשעוד הייתי אתכם [לפני מותי], שכל מה שנכתב עליי בתורת משה ובנביאים ובתהלים צריך להתקיים” (‏לוקס כ”ד:41–44‏).‏

ישוע עזר לקליופס וחברו להבין את הכתובים, וכעת הוא עושה כן למען כל הנאספים שם: ”כתוב שהמשיח יסבול וביום השלישי יקום מן המתים, ובשמו יוכרז בכל העמים — תחילה בירושלים — על חרטה לשם סליחת חטאים. על דברים אלה עליכם להעיד” (‏לוקס כ”ד:46–48‏).‏

מסיבה כלשהי השליח תומא אינו נמצא שם. בימים שלאחר מכן אומרים לו האחרים בשמחה: ”ראינו את האדון!” תומא מגיב: ”אם לא אראה את סימני המסמרים ולא אגע בהם באצבעי ולא אניח את ידי על צדו, בשום פנים ואופן לא אאמין” (‏יוחנן כ’:25‏).‏

כעבור שמונה ימים התלמידים שוב נאספים מאחורי דלתות נעולות, אך הפעם תומא נמצא אתם. ישוע לובש גוף גשמי ומופיע ביניהם. הוא מברך אותם ואומר: ”שלום לכם”. ישוע פונה לתומא ואומר לו: ”שים כאן את אצבעך וראה את ידיי; הושט את ידך והנח אותה על צדי, וחדל להיות חסר אמונה אלא האמן”. תומא אומר בתגובה: ”אדונִי ואלוהיי!” (‏יוחנן כ’:26–28‏) כן, אין לו כעת שום ספק שישוע חי כישות אלוהית וכנציגו של יהוה אלוהים.‏

‏”מפני שראית אותי האמנת?” שואל ישוע. ”אשרי אלה שאינם רואים ועם זאת מאמינים” (‏יוחנן כ’:29‏).‏