עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 133

הכנת גופתו של ישוע וקבורתו

הכנת גופתו של ישוע וקבורתו

מתי כ”ז:57 עד כ”ח:2 מרקוס ט”ו:42 עד ט”ז:4 לוקס כ”ג:50 עד כ”ד:3 יוחנן י”ט:31 עד כ’:1

  • גופתו של ישוע מורדת מעמוד ההוקעה

  • הכנת הגופה לקבורה

  • נשים מוצאות קבר ריק

אלה שעות אחר הצהריים של יום שישי, ה־י”ד בניסן, וכבר נעשה מאוחר. עם השקיעה תיכנס השבת של ה־ט”ו בניסן. ישוע כבר מת, ואילו שני השודדים שלצדו עדיין בחיים. לפי התורה ’אין להלין נבלת מת על העץ’, אלא יש לקבור אותה ”ביום ההוא” (‏דברים כ”א:22, 23‏).‏

יתר על כן, יום שישי נקרא ”יום ההכנה לשבת”, כי במהלכו מכינים האנשים ארוחות ומשלימים הכנות אחרות שאינן סובלות דיחוי עד צאת השבת. עם רדת החמה תחל שבת כפולה, או ”גדולה” (‏יוחנן י”ט:31‏). זו שבת גדולה מפני שה־ט”ו בניסן הוא היום הראשון של חג המצות בן שבעת הימים, ויום זה תמיד נחשב לשבת (‏ויקרא כ”ג:5, 6‏). הפעם היום הראשון של חג המצות חל ביום השבת.‏

משום כך היהודים מבקשים מפילטוס להחיש את מותם של ישוע ושל שני השודדים שלצדו. כיצד? על־ידי שבירת רגליהם. כך הם לא יוכלו להשתמש ברגליהם כדי להרים את גופם ולנשום. החיילים באים ושוברים את רגליהם של שני השודדים. אך נראה כי ישוע כבר מת, ולכן הם אינם שוברים את רגליו‏. הדבר מגשים את הכתוב בתהלים ל”ד:21‏: ”שומר כל עצמותיו; אחת מהנה לא נשברה”.‏

למען הסר כל ספק שישוע אכן מת, אחד החיילים דוקר את צדו ברומח ומנקב את אזור לבו. ’מייד יוצאים דם ומים’ (‏יוחנן י”ט:34‏). הדבר מגשים פסוק נוסף: ”והביטו אלַי את אשר דָקָרו” (‏זכריה י”ב:10‏).‏

יוסף תושב העיר רמתיים, ”איש עשיר” וחבר נכבד בסנהדרין, נוכח גם הוא בהוצאה להורג (‏מתי כ”ז:57‏). הוא מתואר כ”איש טוב וצדיק” אשר ’מחכה למלכות אלוהים’. למעשה, בתור ”תלמידו של ישוע, אם כי בסתר כי פחד מן היהודים”, הוא לא תמך בדין שגזר בית המשפט על ישוע (‏לוקס כ”ג:50;‏ מרקוס ט”ו:43;‏ יוחנן י”ט:38‏). יוסף אוזר אומץ ומבקש מפילטוס את גופתו של ישוע. פילטוס מזמן אליו את שר המאה האחראי, אשר מציין שישוע אכן מת. לכן פילטוס מאשר את בקשתו של יוסף.‏

יוסף קונה פשתן נקי ומשובח ומוריד את גופתו של ישוע מן העמוד. הוא עוטף את הגופה בפשתן כהכנה לקבורה‏. נקדימון, ”זה שבפעם הראשונה בא [אל ישוע] בלילה”, מסייע בהכנות (‏יוחנן י”ט:39‏). הוא מביא עמו תערובת יקרה של מור ואהלות שמשקלה כ־30 קילוגרם. הם עוטפים את גופתו של ישוע בתכריכים המכילים את הבשמים הללו, בהתאם למנהגי הקבורה של היהודים.‏

יוסף מחזיק בבעלותו קבר חדש החצוב בסלע לא רחוק משם, והם מניחים בו את גופתו של ישוע. לאחר מכן הם גוללים אבן גדולה אל פתח הקבר. הדבר נעשה במהירות, לפני כניסת השבת. ייתכן שמרים המגדלית ומרים אמו של יעקב הקטן סייעו בהכנת גופתו של ישוע. הן כעת ממהרות הביתה ”להכין בשמים ושמנים ריחניים” כדי להמשיך לטפל בגופתו של ישוע אחרי השבת (‏לוקס כ”ג:56‏).‏

למחרת, ביום השבת, הולכים הכוהנים הראשיים והפרושים אל פילטוס ואומרים לו: ”נזכרנו שהמתחזה הזה, כשעוד היה בחיים, אמר, ’אחרי שלושה ימים אקום לתחייה’. לכן צווה שהקבר יישמר עד היום השלישי, שמא יבואו תלמידיו ויגנבו אותו ויאמרו לעם, ’הוא קם מן המתים!’ והתרמית האחרונה תהיה גרועה מן הראשונה”. פילטוס משיב להם: ”הנה לכם משמר. לכו ושמרו את הקבר כמיטב יכולתכם” (‏מתי כ”ז:63–65‏).‏

מוקדם מאוד בבוקר יום ראשון מגיעות אל הקבר מרים המגדלית, מרים אמו של יעקב וכן גם נשים אחרות, ומביאות עמן בשמים כדי להמשיך לטפל בגופתו של ישוע. הן שואלות זו את זו: ”מי יגלול לנו את האבן מפתח הקבר?” (‏מרקוס ט”ז:3‏) אבל אירעה רעידת אדמה. יתרה מזו, מלאך אלוהים גלל את האבן, השומרים נעלמו ונראה שהקבר ריק!‏