עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 137

מאות אנשים רואים אותו לפני חג השבועות

מאות אנשים רואים אותו לפני חג השבועות

מתי כ”ח:16–20 לוקס כ”ד:50–52 מעשי השליחים א’:1–12; ב’:1–4

  • ישוע נראה לרבים

  • הוא עולה השמיימה

  • ישוע שופך את רוח הקודש על 120 תלמידים

אחרי שישוע קם לתחייה הוא אומר ל־11 שליחיו לפגוש אותו בהר בגליל. גם תלמידים אחרים נמצאים שם, בערך 500, ובלבם של כמה מהם מקננים בתחילה ספקות (‏מתי כ”ח:17;‏ קורינתים א’. ט”ו:6‏). אך מה שישוע אומר כעת עוזר לכל אחד מהם להשתכנע שהוא אכן חי וקיים.‏

ישוע מסביר שאלוהים נתן לו כל סמכות בשמיים ובארץ. ”על כן, לכו”, אומר להם ישוע, ”ועשו תלמידים מקרב כל העמים, והטבילו אותם בשם האב והבן ורוח הקודש. למדו אותם לקיים את כל מה שציוויתי עליכם” (‏מתי כ”ח:18–20‏). כן, ישוע לא רק חי וקיים; הוא עדיין רוצה שהבשורה הטובה תוכרז.‏

כל תלמידיו של ישוע — גברים, נשים וילדים — מקבלים את אותה המשימה: לעשות תלמידים. המתנגדים אולי ינסו לעצור בעדם מלבשר וללמד, אבל ישוע מבטיח להם: ”ניתנה לי כל סמכות בשמיים ובארץ”. מה משתמע מכך עבור תלמידיו? הוא אומר להם: ”הנה אני אתכם כל הימים עד אחרית הסדר העולמי”. ישוע אינו אומר שכל מי שייטלו חלק בהכרזת הבשורה הטובה יוכלו לחולל נסים. למרות זאת, הם כן יזכו לתמיכתה של רוח הקודש.‏

בסיכומו של דבר, ישוע מופיע לעיני תלמידיו ”במשך ארבעים יום” לאחר תחייתו. הוא לובש בכל פעם גוף גשמי שונה ומתגלה אליהם ’בדרכים המוכיחות מעל לכל ספק שהוא חי’, כשהוא מלמד אותם ”על מלכות אלוהים‏” (‏מעשי השליחים א’:3;‏ קורינתים א’. ט”ו:7‏).‏

כאשר השליחים ככל הנראה עדיין נמצאים בגליל, ישוע מורה להם לשוב לירושלים. כשהוא נפגש אתם בעיר הוא אומר להם: ”אל תעזבו את ירושלים, אלא חכו לקיום הבטחתו של האב שאותה שמעתם ממני; שכן יוחנן הטביל במים, אך אתם תיטבלו ברוח הקודש בעוד ימים לא רבים” (‏מעשי השליחים א’:4, 5‏).‏

מאוחר יותר שוב נפגש ישוע עם שליחיו. הוא ’מוביל אותם עד בית עניה’, השוכנת במדרון המזרחי של הר הזיתים (‏לוקס כ”ד:50‏). למרות כל מה שאמר להם ישוע על עזיבתו, הם עדיין סבורים שמלכותו תיווסד בדרך כלשהי עלי אדמות (‏לוקס כ”ב:16,‏ 18,‏ 30;‏ יוחנן י”ד:2, 3‏).‏

השליחים שואלים את ישוע: ”אדוננו, האם תשיב את המלכות לישראל בזמן הזה?” הוא משיב להם בפשטות: ”לא לכם לדעת את הזמנים והעתים שקבע האב בסמכותו שלו”. לאחר מכן הוא מדגיש שוב את המלאכה שעליהם לבצע באמרו: ”כאשר תבוא עליכם רוח הקודש תקבלו כוח ותהיו עדיי בירושלים, בכל יהודה ושומרון ועד קצה העולם” (‏מעשי השליחים א’:6–8‏).‏

השליחים נמצאים על הר הזיתים עם ישוע אשר הוקם לתחייה, ואז הוא מתחיל לעלות השמיימה. עד מהרה מסתיר אותו ענן מעיניהם. לאחר תחייתו לבש ישוע גוף גשמי. אך כעת פושט ישוע את הגוף שלבש בפעם הזאת והוא עולה השמיימה כיצור רוחני (‏קורינתים א’. ט”ו:44,‏ 50;‏ פטרוס א’. ג’:18‏). בשעה שהשליחים הנאמנים מסתכלים לעברו, מופיעים לידם ”שני אנשים בבגדים לבנים”. הללו הם מלאכים שלבשו גוף גשמי, והם שואלים: ”אנשי הגליל, מדוע אתם עומדים ומביטים לשמיים? אותו ישוע, אשר נלקח מכם השמיימה, יבוא באותו אופן, כפי שראיתם אותו עולה לשמיים” (‏מעשי השליחים א’:10, 11‏).‏

האופן שבו עזב ישוע את כדור הארץ לא היה לעיני כול ובקול תרועה רמה, אלא רק לנגד עיני תלמידיו הנאמנים. הוא ישוב ”באותו אופן” — לא לעיני כול ולא בקול תרועה רמה; רק תלמידיו הנאמנים יבחינו בנוכחותו כמלך במלכות.‏

השליחים חוזרים לירושלים. בימים הבאים הם מתאספים עם שאר התלמידים, לרבות ’מרים אמו של ישוע ואֶחיו’ (‏מעשי השליחים א’:14‏). הללו מתמידים בתפילה. אחד מנושאי התפילה הוא בחירת תלמיד אחר במקום יהודה איש קריות, כדי שמספר השליחים שוב יהיה 12 (‏מתי י”ט:28‏). הם מעוניינים לבחור בתלמיד שהיה עד לפעילותו של ישוע ולתחייתו. זו הפעם האחרונה המוזכרת במקרא שבה מפילים גורלות כדי לדעת מהו רצון אלוהים (‏תהלים ק”ט:8;‏ משלי ט”ז:33‏). מתתיה, שאולי היה אחד מן ה־70 שנשלחו על־ידי ישוע, נבחר ו’מצטרף לאחד עשר השליחים” (‏מעשי השליחים א’:26‏).‏

עשרה ימים לאחר שעולה ישוע השמיימה חל חג השבועות של שנת 33 לספירה. בערך 120 תלמידים מתאספים בחדר עליון בירושלים. פתאום ממלא את כל הבית קול הנשמע כקול משב רוח עזה. לנגד עיני הנוכחים מופיעות מעין לשונות אש והן נחות אחת אחת על כל אחד מהם. כל התלמידים מתחילים לדבר בשפות שונות. זוהי שפיכת רוח הקודש שהבטיח ישוע! (‏יוחנן י”ד:26‏).‏