עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 121

‏”אזרו אומץ! אני ניצחתי את העולם”‏

‏”אזרו אומץ! אני ניצחתי את העולם”‏

יוחנן ט”ז:1–33

  • בקרוב השליחים לא יראו עוד את ישוע

  • יגונם של השליחים יהפוך לשמחה

ישוע ושליחיו עומדים לעזוב את החדר העליון שבו אכלו את סעודת הפסח. ישוע נתן להם אזהרות רבות, והוא כעת מוסיף ואומר: ”את הדברים האלה אמרתי לכם כדי שלא תיכשלו”. מדוע אזהרה זו הייתה הולמת? הוא אומר להם: ”הנה יגרשו אתכם מבתי כנסת, ואף קרבה השעה שכל ההורג אתכם יחשוב זאת לעבודת אלוהים” (‏יוחנן ט”ז:1, 2‏).‏

ייתכן שהשליחים מוטרדים לשמע הדבר. ישוע אומנם אמר לפני כן שהעולם ישנא אותם, אך הוא לא אמר להם מפורשות שיהרגו אותם. מדוע לא? ”קודם לכן לא אמרתי לכם את הדברים האלה כיוון שהייתי אתכם”, הוא אומר (‏יוחנן ט”ז:4‏). כעת הוא מזהיר אותם מראש לפני עזיבתו. הדבר עשוי לעזור להם לא להיכשל מאוחר יותר.‏

ישוע ממשיך: ”כעת אני הולך אל שולחי ואיש מכם אינו שואל אותי, ’לאן אתה הולך?’” מוקדם יותר באותו הערב הם כן שאלו אותו לאן הוא הולך (‏יוחנן י”ג:36; י”ד:5; ט”ז:5‏). אבל עכשיו הם מזועזעים ממה שאמר על רדיפות והם שקועים בעצב שלהם. לכן הם אינם מוסיפים לשאול אותו על הכבוד הצפוי לו או על המשתמע מכך עבור עובדי אלוהים האמיתיים. ישוע מבחין בזאת ומציין: ”אמרתי לכם את הדברים האלה והנה לבכם התמלא עצב” (‏יוחנן ט”ז:6‏).‏

אז מסביר ישוע: ”מוטב לכם שאלך. אם לא אלך, לא יבוא אליכם העוזר; אך אם אלך, אשלח אותו אליכם” (‏יוחנן ט”ז:7‏). רק אם ימות ישוע ויעלה השמיימה יוכלו תלמידיו לקבל את רוח הקודש, אשר אותה הוא יכול לשלוח כעוזר אל משרתיו בכל מקום עלי אדמות.‏

רוח הקודש ’תַראה בבירור לעולם מהו חטא ומהי צדקה ומהו משפט’ (‏יוחנן ט”ז:8‏). כן, חוסר אמונתו של העולם בבן אלוהים ייחשף. עלייתו של ישוע השמיימה תוכיח בבירור את צדקתו ותראה מדוע השטן, ”‏שר העולם הזה‏”, ראוי להישפט לכף חובה (‏יוחנן ט”ז:11‏).‏

‏”עוד דברים רבים יש לי לומר לכם”, ממשיך ישוע, ”אך אינכם יכולים לשאת אותם כעת”. כאשר ישפוך עליהם את רוח הקודש, היא תדריך אותם ותעזור להם להבין את ”מלוא האמת”, והם יוכלו לחיות בהתאם לאמת זו (‏יוחנן ט”ז:12, 13‏).‏

השליחים תוהים על פשר דבריו הבאים של ישוע: ”עוד מעט לא תוסיפו לראות אותי, ועוד מעט תראו אותי”. הם שואלים זה את זה מה כוונתו. ישוע שם לב שהם רוצים לשאול אותו על כך, ולכן הוא מסביר: ”אמן אמן אני אומר לכם: אתם תבכו ותקוננו, והעולם ישמח; אתם תתעצבו, אך יגונכם יהפוך לשמחה” (‏יוחנן ט”ז:16,‏ 20‏). כאשר ישוע מוצא להורג בשעות אחר הצהריים שלמחרת, מנהיגי הדת שמחים ואילו התלמידים מתעצבים. אך אז הופך יגונם לשמחה כשישוע מוקם לתחייה! ושמחתם נמשכת כאשר הוא שופך עליהם את רוח קודשו של אלוהים.‏

ישוע משווה את מצבם של השליחים לאישה הסובלת מצירי לידה: ”האישה היולדת סובלת מכאבים, כי הגיעה שעתה ללדת; אך לאחר הולדת התינוק, אין היא זוכרת עוד את סבלה, כי היא שמחה על כך שבא אדם לעולם”. ישוע מעודד את שליחיו ואומר: ”גם אתם עצובים עכשיו; אבל אני אראה אתכם שוב ולבכם יתמלא שמחה, ואיש לא ייקח מכם את שמחתכם” (‏יוחנן ט”ז:21, 22‏).‏

עד אותה עת השליחים מעולם לא ביקשו דבר בשם ישוע. כעת הוא אומר להם: ”ביום ההוא תבקשו מן האב בשמי”. מדוע עליהם לעשות זאת? אין זה מפני שהאב אינו מעוניין להיענות לבקשותיהם. למעשה, ישוע אומר: ”האב עצמו אוהב אתכם כי אהבתם אותי והאמנתם שבאתי מטעם האב” (‏יוחנן ט”ז:26, 27‏).‏

ייתכן שדבריו המעודדים של ישוע לשליחיו גורמים להם להצהיר: ”משום כך אנו מאמינים שבאת מאת אלוהים”. אך ביטחונם יעמוד תוך זמן קצר למבחן. לאמיתו של דבר, ישוע מתאר את מה שצפוי להם בקרוב: ”הנה קרבה השעה, והיא כבר באה, שתתפזרו איש איש לביתו ותעזבו אותי לבדי”. אבל הוא מבטיח להם: ”אמרתי לכם את הדברים האלה כדי שבאמצעותי יהיה לכם שלום. בעולם יש לכם צרות. אך אזרו אומץ! אני ניצחתי את העולם” (‏יוחנן ט”ז:30–33‏). לא, ישוע אינו נוטש אותם. הוא בטוח שגם הם יוכלו לנצח את העולם כמוהו, על־ידי כך שיעשו את רצון אלוהים בנאמנות חרף ניסיונות השטן ועולמו לגרום להם להפר את תומתם.‏