עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 63

ישוע נותן לשליחים עצות חשובות נוספות

ישוע נותן לשליחים עצות חשובות נוספות

מתי י”ח:6–20 מרקוס ט’:38–50 לוקס ט’:49, 50

  • אזהרות בנוגע להכשלת הזולת

  • מה יש לעשות אם אחיך חוטא לך

ישוע זה עתה הסביר בצורה מוחשית לתלמידיו איזו גישה עליהם לטפח. עליהם להיות כמו ילדים — ענווים ונטולי מעמד. על התלמידים ’לקבל ילדים כאלה מתוך כבוד לשמו, וכך לקבל גם את ישוע’ (‏מתי י”ח:5‏).‏

זמן קצר קודם לכן התווכחו השליחים מי הגדול ביניהם, ולכן דברי ישוע אולי נתפסים בעיניהם כתוכחה. כעת מזכיר השליח יוחנן דבר אחר שאירע לא מזמן: ”מורנו, ראינו מישהו מגרש שדים בשמך וניסינו למנוע זאת ממנו, מפני שאין הוא הולך אתנו אחריך” (‏לוקס ט’:49‏).‏

האם יוחנן סבור שאך ורק השליחים מוסמכים לרפא אחרים או לגרש שדים? אם כן, כיצד ייתכן שאותו יהודי מצליח לגרש רוחות רעות? נראה כי לדעתו של יוחנן אסור לאיש זה לחולל גבורות משום שהוא אינו הולך עם ישוע והשליחים.‏

להפתעת יוחנן, ישוע אומר: ”אל תנסו למנוע זאת ממנו, כי אין איש שיעשה גבורה בשמי ומייד אחר כך יוכל לדבר עליי רעות, שכן מי שאינו נגדנו, לצדנו הוא. כל הנותן לכם לשתות כוס מים מפני שאתם שייכים למשיח, אמן אומר אני לכם, לא יאבד לו שכרו” (‏מרקוס ט’:39–41‏).‏

לעת עתה איש זה אינו חייב להתלוות אל המשיח כדי להיות לצדו. הקהילה המשיחית טרם נוסדה, ולכן עצם העובדה שהאיש אינו הולך עם ישוע אין משמעה שהוא מתנגד לו או מקדם דת כזב. ברור שהאיש מאמין בשמו של ישוע, ומדברי ישוע ניכר שלא יאבד לו שכרו.‏

לעומת זאת, אם דבריהם והתנהגותם של השליחים הכשילו את האיש, זהו עניין רציני. ישוע אומר: ”כל המכשיל אחד מן הקטנים האלה המאמינים בי, מוטב לו שיניחו רחיים של חמור על צווארו וישליכו אותו לים” (‏מרקוס ט’:42‏). ישוע ממשיך ומציין שתלמידיו צריכים להיפטר אפילו ממשהו יקר מאוד, כמו יד, רגל או עין, אם הוא מכשיל אותם. מוטב לאבד דבר יקר כזה ולהיכנס אל מלכות אלוהים מאשר לשמור עליו ולהגיע לגיהינום (שפירושו ”גיא הינום”). קרוב לוודאי שהשליחים ראו את הגיא הזה ליד ירושלים, היכן ששורפים את פסולת העיר, ולכן הם יכולים להבין שמדובר במקום המסמל אבדון עולם.‏

ישוע מוסיף ומזהיר: ”היזהרו שלא תבוזו לאחד מן הקטנים האלה, כי אומר אני לכם שהמלאכים שלהם בשמיים רואים תמיד את פני אבי”. עד כמה יקרים ”הקטנים האלה” לאביו? ישוע מספר על איש שיש לו 100 כבשים ושאחד מהם אובד לו. האיש עוזב את ה־99 והולך לחפש את השה שאבד. כשהוא מוצא אותו הוא שמח עליו יותר מאשר על ה־99. ישוע ממשיך ואומר: ”כך גם אבי שבשמיים אינו חפץ שאפילו אחד מן הקטנים האלה יאבד את חייו” (‏מתי י”ח:10,‏ 14‏).‏

ישוע אולי חושב על הוויכוח שהיה לשליחיו לגבי מי יהיה הגדול ביניהם ומשום כך מפציר בהם: ”יהא מלח בקרבכם וחיו בשלום זה עם זה” (‏מרקוס ט’:50‏). המלח משפר את טעמו של המזון. כאשר דברי האדם מתובלים במלח סמלי, קל יותר לקבל את דבריו. כתוצאה מכך, נשמר השלום. ויכוחים, לעומת זאת, רק מפרים את השלום (‏קולוסים ד’:6‏).‏

לעיתים יתעוררו בעיות רציניות, וישוע מסביר כיצד לפתור אותן. ”אם יחטא לך אחיך” אומר ישוע, ”לך והעמד אותו על טעותו בינך ובינו לבד. אם יקשיב לך, קנית לך את אחיך”. ומה אם הוא מסרב להקשיב? ”קח אתך עוד אחד או שניים”, מייעץ ישוע, ”כדי שעל־פי שניים או שלושה עדים יקום כל דבר”. אם זה לא פותר את העניין, עליהם לפנות אל ”הקהילה”, כלומר לזקני־הקהילה האחראים אשר יכולים לפסוק בעניין. ומה אם החוטא עדיין ממאן להקשיב? ”שיהיה לך כגוי וכמוכס”, אנשים שהיהודים אינם מתרועעים אתם (‏מתי י”ח:15–17‏).‏

המשגיחים בקהילות צריכים לדבוק בדבר־אלוהים. אם הם ימצאו שהחוטא אשם וצריך לקבל תוכחה, פסיקתם ’כבר תיאסר בשמיים’. אך אם הם ימצאו שהאדם אינו אשם, פסיקתם ’כבר תותר בשמיים’. קווים מנחים אלה יהיו לעזר לאחר היווסדות הקהילה המשיחית. באשר לדיונים רציניים כאלה ישוע אומר: ”במקום שבו שניים או שלושה נאספים בשמי, שם אני ביניהם” (‏מתי י”ח:18–20‏).‏