עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 43

משלים על המלכות

משלים על המלכות

מתי י”ג:1–53 מרקוס ד’:1–34 לוקס ח’:4–18

  • ישוע מספר משלים על המלכות

ישוע ככל הנראה נמצא בכפר נחום כשהוא גוער בפרושים. מאוחר יותר באותו היום הוא יוצא מן הבית והולך אל ים כינרת הסמוך, ושם מתאספים המונים. ישוע נכנס לסירה, מתרחק מעט מן החוף ומתחיל ללמד את האנשים על מלכות השמיים באמצעות מספר דוגמאות או משלים. מאזיניו מכירים רבים מן המצבים והדברים שמזכיר ישוע, ולכן יותר קל להם להבין את היבטיה השונים של המלכות.‏

ישוע מספר תחילה על זורע שיוצא לזרוע. כמה מן הזרעים נופלים בשולי הדרך והציפורים אוכלים אותם. זרעים אחרים נופלים על שטח סלעי שאין בו הרבה אדמה. השורשים אינם יכולים להעמיק ולכן הצמחים החדשים נצרבים בשמש ומתייבשים. זרעים אחרים נופלים בין הקוצים, אשר חונקים את הצמחים הרכים המבצבצים מן האדמה. לבסוף כמה זרעים נופלים על אדמה טובה. זרעים אלה עושים פרי — ”זה פי מאה, זה פי שישים וזה פי שלושים” (‏מתי י”ג:8‏).‏

במשל נוסף ישוע משווה את המלכות לאדם הזורע זרעים. במקרה הזה, בין שהאיש ישן ובין שהוא ער, הזרעים נובטים וגדלים. האיש ”איננו יודע” כיצד קורה הדבר (‏מרקוס ד’:27‏). הם גדלים מאליהם ומניבים תבואה אשר אותה הוא קוצר.‏

ישוע מספר משל שלישי על זריעה. איש אחד זורע את הזרעים הנכונים, אך ”בשעה שישנו האנשים” זורע אויבו עשבים רעים בין החיטים. עבדיו של האיש שואלים אם עליהם לעקור את העשבים הרעים. הוא משיב להם: ”לא, שמא  בלקטכם את העשבים הרעים, תעקרו אִתם גם את החיטים. הניחו לשניהם לגדול יחד עד הקציר, ובעת הקציר אומַר לקוצרים: לקטו תחילה את העשבים הרעים ואִגדו אותם לאלומות כדי לשרפם. אחר כך לכו, אספו את החיטים והכניסו אותן לאסמי” (‏מתי י”ג:24–30‏).‏

רבים ממאזיניו של ישוע מכירים את עולם החקלאות. הוא גם מזכיר דבר אחר המוכר להם — גרגיר החרדל הקטנטן. הוא גדל והופך לעץ גדול עד כדי כך שציפורים יכולות לשכון בין ענפיו. על זרע זה הוא אומר: ”דומה מלכות השמיים לגרגיר חרדל אשר לקח איש וזרע בשדהו” (‏מתי י”ג:31‏). אולם ישוע אינו מלמד שיעור בבוטניקה. הוא ממחיש צמיחה מדהימה: כיצד דבר קטן מאוד יכול לצמוח או להתרחב ולהפוך לדבר גדול מאוד.‏

לאחר מכן מזכיר ישוע תהליך המוכר לרבים בקהל מאזיניו. הוא משווה את מלכות השמיים ל”שאור אשר לקחה אישה וטמנה בשלוש סאים קמח” (‏מתי י”ג:33‏). השאור אומנם אינו גלוי לעין, אך הוא מתפשט בכל הבצק ומתפיח אותו. הוא גורם לגדילה משמעותית ולשינויים הדרגתיים שלא ניתן להבחין בהם בקלות.‏

לאחר שישוע מספר את המשלים הללו, הוא משלח את ההמונים וחוזר לבית שבו הוא מתאכסן. עד מהרה ניגשים אליו תלמידיו ורוצים להבין את פשר משליו.‏

הפקת תועלת ממשליו של ישוע

התלמידים כבר שמעו את ישוע מספר משלים, אך לא רבים כל כך בבת אחת. הם שואלים אותו: ”מדוע אתה מדבר אליהם במשלים?” (‏מתי י”ג:10‏).‏

אחת הסיבות לכך היא כדי להגשים נבואה מקראית. הכתוב בספר מתי אומר: ”בלי משל לא דיבר אליהם, למען יתקיים מה שנאמר בפי הנביא: ’אפתח פי במשלים; אכריז את שהיה נסתר מאז היווסד עולם’” (‏מתי י”ג:34, 35;‏ תהלים ע”ח:2‏).‏

אך יש סיבה נוספת לכך שישוע משתמש במשלים‏. הם חושפים את גישת האנשים. רבים מהם מתעניינים בישוע אך ורק כמספר סיפורים מעולה וכמחולל נסים. הם אינם רואים בו אדון שיש לציית לו וללכת אחריו בחוסר אנוכיות (‏לוקס ו’:46, 47‏). הם אינם רוצים להתחיל לשנות את צורת חשיבתם או את דרך חייהם — הם אינם חפצים שהמסר יחדור כל כך עמוק אל לבם.‏

ישוע משיב על שאלת תלמידיו ואומר: ”משום כך מדבר אני אליהם במשלים, כי רואים הם אך למעשה אינם רואים, ושומעים אך אינם מקשיבים, וגם אינם מבינים. ומתקיימת בהם נבואת ישעיהו: ’...נאטם לב העם הזה’” (‏מתי י”ג:13–15;‏ ישעיהו ו’:9, 10‏).‏

אך הדבר אינו תקף לגבי כל מאזיניו של ישוע. הוא מסביר: ”אשרי עיניכם כי רואות הן, ואוזניכם כי שומעות הן. אמן אומר אני לכם: נביאים וצדיקים רבים נכספו לראות את מה שאתם רואים ולא ראו, ולשמוע את מה שאתם שומעים ולא שמעו” (‏מתי י”ג:16, 17‏).‏

כן, ל־12 השליחים ולתלמידים הנאמנים האחרים יש לב המוכן לקבל את דבריו של ישוע. לכן ישוע אומר להם: ”לכם ניתָן להבין  את סודותיה המקודשים של מלכות השמיים, אך להם לא ניתָן” (‏מתי י”ג:11‏). תלמידיו רוצים בכנות להבין את דבריו, ומשום כך ישוע מסביר להם את פשר משל הזורע.‏

‏”הזרע הוא דבר אלוהים”, אומר ישוע (‏לוקס ח’:11‏). האדמה היא הלב. זהו המפתח להבנת המשל.‏

באשר לזרע שנזרע באדמה הקשה שבשולי הדרך הוא מסביר: ”בא השטן ולוקח את הדבר מלבם פן יאמינו וייוושעו” (‏לוקס ח’:12‏). כשדיבר על הזרע שנזרע באדמה הסלעית התכוון ישוע ללבם של אנשים שאומנם מקבלים בשמחה את הבשורה אך היא אינה מכה בו שורשים עמוקים. ”בשעת צרה או רדיפה בגלל הבשורה” הם נכשלים. כן, בבוא ”עת ניסיון”, אולי התנגדות מצד קרובי משפחה או מצד אחרים, הם נסוגים (‏מתי י”ג:21;‏ לוקס ח’:13‏).‏

ומה לגבי הזרע הנופל בין הקוצים? ישוע אומר לתלמידיו שהדבר מתייחס לאנשים השומעים את הבשורה אך ”דאגות הסדר העולמי הזה ותעתועי העושר” מכריעים אותם (‏מתי י”ג:22‏). דבר אלוהים היה בלבם, אך כעת הוא נחנק וחדל להניב פרי.‏

סוג האדמה האחרון שישוע מדבר עליו הוא האדמה הטובה. היא מסמלת את מי ששומעים את הבשורה, מאמצים אותה אל לבם ומבינים את משמעותה האמיתית. ומה התוצאה? הם ’עושים פרי’. בשל נסיבותיהם, כגון גילם או מצבם הבריאותי, לא כולם יכולים לעשות בדיוק את אותו הדבר; אחד מניב פי 100, אחד פי 60 ואחר פי 30. כן, הברכות בשירות אלוהים הן נחלתם של ”מי ששומעים את הדבר בלב ישר וטוב, אוחזים בו ומחזיקים מעמד בעשותם פרי” (‏לוקס ח’:15‏).‏

 מילים אלו ודאי מרשימות במיוחד את התלמידים שניגשו אל ישוע וביקשו שיסביר להם את הדברים שלימד. כעת הם מבינים את משליו לא רק בצורה שטחית. ישוע רוצה שהם יעמדו על משמעות משליו כדי שלאחר מכן יוכלו לחלוק את האמת עם אחרים. ”האם מביאים מנורה כדי לשים אותה מתחת לסל או מתחת למיטה?” הוא שואל. ”הרי מביאים אותה כדי להניחה על כַּן”. לכן ישוע מייעץ למאזיניו: ”מי שאוזניים לו להקשיב, שיקשיב” (‏מרקוס ד’:21–23‏).‏

מבורכים בהבנה נוספת

לאחר ששמעו מישוע את ההסבר על משל הזורע, התלמידים רוצים לדעת עוד. הם מבקשים: ”הסבר לנו את משל העשבים הרעים שבשדה החיטה” (‏מתי י”ג:36‏).‏

שאלתם משקפת גישה שונה בתכלית מזו של שאר ההמון שהיה בחוף הכינרת. אותם אנשים אומנם שמעו את הדברים אך ככל הנראה לא היה להם הרצון להבין את משמעות המשלים ולדעת כיצד הם נוגעים לחייהם. הם הסתפקו בתמונה הכללית של המשלים. ישוע מצביע על הניגוד בין ההמונים ששמעו אותו בחוף לבין תלמידיו הסקרנים שבאו אליו כדי לרכוש ידע נוסף. הוא אומר:‏

‏”שימו לב למה שאתם שומעים. בַּמידה שאתם מודדים יימדד לכם, וגם עוד ייווסף לכם” (‏מרקוס ד’:24‏). התלמידים שמים לב למה שהם שומעים מפיו. הם ”מודדים” או מעניקים לישוע את מלוא תשומת לבם, והם מבורכים בהדרכה נוספת ובהבנה מעמיקה יותר. לפיכך ישוע משיב לשאלת תלמידיו לגבי משל החיטים והעשבים הרעים ומסביר:‏

‏”הזורע את הזרעים הטובים הוא בן האדם; השדה הוא העולם. הזרעים הטובים הם בני המלכות, והעשבים הרעים הם בני הרָשע. האויב הזורע אותם הוא השטן. עת הקציר היא אחרית הסדר העולמי, והקוצרים הם המלאכים” (‏מתי י”ג:37–39‏).‏

לאחר שהוא מסביר מה מסמלים ההיבטים השונים במשלו, ישוע מתאר את התוצאה הסופית. הוא אומר שבאחרית הסדר העולמי יפרידו הקוצרים, או המלאכים, את המשיחיים המדומים המשולים לעשבים הרעים מ”בני המלכות” האמיתיים. ”הצדיקים” ייאספו ולבסוף יאירו ”במלכות אביהם”. ומה לגבי ”בני הרָשע”? סופם הצודק יהיה אבדון, ולכן הם ”יבכו ויחרקו שיניים” (‏מתי י”ג:41–43‏).‏

כעת מעניק ישוע לתלמידיו הזדמנות מבורכת לשמוע שלושה משלים נוספים. תחילה הוא  אומר: ”דומה מלכות השמיים לאוצר טמון בשדה, שאותו מצא איש וטמן אותו שוב. ומרוב שמחה הוא הולך ומוכר את כל אשר לו וקונה את השדה ההוא” (‏מתי י”ג:44‏).‏

הוא ממשיך: ”דומה מלכות השמיים לסוחר נודד המחפש פנינים מובחרות. כאשר מצא פנינה יקרה אחת, הלך ומייד מכר את כל אשר לו וקנה אותה” (‏מתי י”ג:45, 46‏).‏

בשני המשלים ישוע מבליט את נכונותו של האדם להקריב למען דבר בעל ערך של ממש. הסוחר מוכר מייד ”את כל אשר לו” כדי לקנות את הפנינה היקרה. תלמידי ישוע יכולים להבין את משמעות הדוגמה על הפנינה יקרת הערך. כמו כן, גם האיש שמוצא אוצר טמון בשדה ”מוכר את כל אשר לו” כדי לרכוש את אותה החלקה. בשני המקרים דבר יקר ערך נעשה זמין, ויש להשיגו ולהוקירו. ניתן להשוות זאת להקרבות שאדם עושה על מנת למלא את צורכו הרוחני (‏מתי ה’:3‏). כמה ממי ששומעים את המשלים שמספר ישוע כבר גילו נכונות לעשות מאמצים גדולים כדי למלא את צורכם הרוחני ולהיות תלמידיו האמיתיים (‏מתי ד’:19, 20; י”ט:27‏).‏

לבסוף ישוע משווה את מלכות השמיים לרשת האוספת כל מיני דגים (‏מתי י”ג:47‏). כשהדגים מופרדים, הטובים נשמרים בתוך כלים אך הלא־ראויים למאכל מושלכים. לדברי ישוע, כך יהיה באחרית הסדר העולמי — המלאכים יפרידו את הרשעים מן הצדיקים.‏

ישוע עצמו עסק במעין דיג רוחני כאשר קרא לתלמידיו הראשונים להיות ”דייגי אדם” (‏מרקוס א’:17‏). עם זאת, הוא אומר שהמשל על הרשת קשור לעתיד, ל”אחרית הסדר העולמי” (‏מתי י”ג:49‏). לכן השליחים ושאר התלמידים המאזינים לישוע יכולים להסיק שהתפתחויות מעניינות מאוד צפונות בחיק העתיד.‏

מי ששמעו את ישוע מספר מתוך הסירה את המשלים זוכים להבנה נוספת. הוא מגלה נכונות ”להסביר ביחידות את הכול” לתלמידיו (‏מרקוס ד’:34‏). הוא דומה ל”בעל בית המוציא מבית אוצרו דברים חדשים וישנים” (‏מתי י”ג:52‏). ישוע מספר את המשלים לא כדי להתרברב ביכולת ההוראה שלו, אלא כדי לחלוק עם תלמידיו אמיתות המשולות לאוצרות שערכם לא יסולא בפז. הוא ללא ספק מורה שאין כמותו!‏