עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 32

מה מותר לעשות בשבת?‏

מה מותר לעשות בשבת?‏

מתי י”ב:9–14 מרקוס ג’:1–6 לוקס ו’:6–11

  • ישוע מרפא בשבת איש שידו משותקת

בשבת אחרת מבקר ישוע בבית כנסת, קרוב לוודאי באזור הגליל. שם נמצא איש שידו הימנית משותקת (‏לוקס ו’:6‏). הסופרים והפרושים מסתכלים על ישוע בעין בוחנת. מדוע? כוונותיהם האמיתיות נחשפות כאשר הם שואלים את ישוע: ”האם מותר לרפא בשבת?” (‏מתי י”ב:10‏).‏

מנהיגי הדת היהודים מאמינים שמותר לרפא בשבת אך ורק במקרה של פיקוח נפש. לדוגמה, הם פסקו שאסור לקַבע עצם שבורה או לחבוש נקע בשבת משום שאין בכך סכנת חיים. ברור אפוא ששאלתם של הסופרים והפרושים אינה נובעת מדאגה כנה לסבלו של האיש המסכן. הם מנסים למצוא עילה כדי להאשים את ישוע.‏

אולם ישוע מודע לחשיבתם המעוותת. הוא מבין שהשקפתם בנוגע למה שאסור לעשות בשבת היא השקפה קיצונית ולא־מקראית (‏שמות כ’:8–10‏). הוא כבר נתקל בעבר בביקורת לא־מוצדקת שכזו על מעשיו הטובים. ישוע מכין את הקרקע לעימות דרמטי כשהוא אומר לאיש בעל היד המשותקת: ”קום ובוא לאמצע” (‏מרקוס ג’:3‏).‏

ישוע פונה לסופרים ולפרושים ואומר להם: ”מי מכם האיש שיש לו כבש אחד אשר ייפול לבור בשבת, והוא לא יאחז בו ויעלה אותו משם?” (‏מתי י”ב:11‏) כבש מהווה השקעה כספית, ולכן הם לא היו משאירים אותו בבור עד למחרת; הרי הוא עלול למות שם ולגרום להם לנזק כלכלי. מלבד זאת, בכתבי־הקודש כתוב: ”יודע צדיק נפש בהמתו”, כלומר, הוא דואג לה (‏משלי י”ב:10‏).‏

ישוע מציג הקבלה הגיונית וממשיך: ”עד כמה יקר האדם מן הכבש! על כן מותר לעשות מעשה טוב בשבת” (‏מתי י”ב:12‏). לפיכך ישוע לא יחלל את השבת אם ירפא את האיש. מנהיגי הדת אינם מצליחים לסתור טיעון רחמני והגיוני זה. הם פשוט שותקים.‏

ישוע מביט סביב בכעס ובעצב רב בשל חשיבתם המוטעית. לאחר מכן הוא אומר לאיש: ”הושט את ידך” (‏מתי י”ב:13‏). האיש מושיט את ידו המשותקת והיא שבה לאיתנה. לאיש יש סיבה לשמוח, אך כיצד הדבר משפיע על מי שמנסה להכשיל את ישוע?‏

במקום לשמוח שידו של האיש שבה לאיתנה, הפרושים יוצאים ומייד נועצים ”עם חסידי בית הורדוס איך להרגו [את ישוע]” (‏מרקוס ג’:6‏). סיעה פוליטית זו כוללת, ככל הנראה, כמה מכת הצדוקים. בדרך כלל שוררת יריבות בין הצדוקים ובין הפרושים, אך כעת הם מאוחדים בהתנגדותם לישוע.‏