עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 52

ישוע מאכיל אלפים בעזרת מעט כיכרות לחם ודגים

ישוע מאכיל אלפים בעזרת מעט כיכרות לחם ודגים

שנים עשר השליחים נהנו ממסע הטפה ברחבי הגליל, והם מספרים לישוע ”על כל מה שעשו ולימדו”. הם כמובן עייפים. אך אין להם פנאי אפילו לאכול, הואיל ואנשים רבים כל כך באים והולכים. לכן ישוע אומר להם: ”בואו לבדכם אל מקום שומם ונוחו מעט” (‏מרקוס ו’:30, 31‏).‏

הם עולים לסירה, כנראה ליד כפר נחום, ושטים אל מקום נידח מזרחית לנהר הירדן, אחרי בית צידא. אולם רבים רואים אותם עוזבים, ואחרים שומעים על כך. כולם רצים ביחד לאורך החוף ומגיעים אל המקום לפני הסירה.‏

כשיורד ישוע מן הסירה ורואה את ההמונים, הוא מתמלא רחמים, שכן הם כצאן ללא רועה. לכן הוא מתחיל ”ללמד אותם דברים רבים” על המלכות (‏מרקוס ו’:34‏). הוא גם מרפא ”את הזקוקים לריפוי” (‏לוקס ט’:11‏). בחלוף השעות אומרים לו התלמידים: ”המקום שומם והשעה כבר מאוחרת; שלח את ההמונים כדי שילכו אל הכפרים לקנות לעצמם אוכל” (‏מתי י”ד:15‏).‏

ישוע משיב: ”הם אינם צריכים ללכת; תנו להם אתם אוכל” (‏מתי י”ד:16‏). ישוע אומנם יודע מה בכוונתו לעשות, אך הוא בוחן את פיליפוס ושואל אותו: ”היכן נקנה להם כיכרות לחם לאכול?” פיליפוס אמור לדעת את התשובה, כי הוא מבית צידא הקרובה. למרות זאת, קניית לחם לא תפתור את הבעיה. יש שם כ־5,000 גברים, ואם לוקחים בחשבון גם את הנשים והילדים ייתכן שהמספר המלא של ההמונים הוא כפול! פיליפוס משיב: ”אפילו כיכרות לחם במאתיים דינר [דינר שווה לשכר יום עבודה] לא יספיקו כדי שכל אחד מהם יקבל ולו מעט לחם” (‏יוחנן ו’:5–7‏).‏

אולי כדי להדגיש שבלתי אפשרי להאכיל את כולם אומר אנדרי: ”יש פה ילד ולו חמש כיכרות לחם שעורים ושני דגים. אבל איך אלה יספיקו לכל כך הרבה אנשים?” (‏יוחנן ו’:9‏).‏

זוהי עונת האביב, זמן קצר לפני חג הפסח של שנת 32 לספירה, וצלע ההר מכוסה בעשב ירוק. ישוע אומר לתלמידיו להושיב את האנשים על העשב בקבוצות של 50 ושל 100. הוא לוקח את חמש הכיכרות ואת שני הדגים, מודה לאלוהים ואז בוצע את הכיכרות ומחלק את הדגים. הוא נותן אותם לתלמידים כדי שיחלקו לעם. למרבה הפלא, כל האנשים אוכלים לשובע!‏

אחרי כן אומר ישוע לתלמידיו: ”אספו את שאריות הלחם כדי שדבר לא יתבזבז” (‏יוחנן ו’:12‏). התלמידים ממלאים 12 סלים בשאריות המזון שאספו!‏