יוחנן ו’:25–48

  • ישוע הוא ’הלחם מן השמיים’‏

בצד המזרחי של הכינרת האכיל ישוע באורח נס אלפי אנשים ולאחר מכן חמק מהם כאשר ניסו להמליכו. באותו הלילה הוא הלך על המים הסוערים והציל את פטרוס, אשר גם הוא הלך על המים אך החל לשקוע כשאמונתו התערערה. ישוע גם השקיט את הסערה וייתכן שכך הציל את תלמידיו מטביעה.‏

כעת חזר ישוע אל הצד המערבי של הכינרת, אל אזור כפר נחום. האנשים שהוא סיפק להם מזון באורח נס מוצאים אותו ושואלים: ”מתי הגעת לכאן?” ישוע גוער בהם ואומר שהם מחפשים אותו רק כדי שהוא שוב ייתן להם אוכל. הוא קורא להם ’לא לעבוד למען האוכל המתכלה, אלא למען האוכל הבלתי מתכלה המוביל לחיי עולם’. לכן הם שואלים: ”מה עלינו לעשות כדי לבצע את פועלי אלוהים?” (‏יוחנן ו’:25–28‏).‏

ייתכן שהם חושבים על פעלים או מעשים הנדרשים לפי התורה. אך ישוע מצביע על המעשה הנעלה מכול: ”זהו פועלו של אלוהים, שתגלו אמונה בזה אשר נשלח על־ידיו”. אך האנשים אינם מגלים אמונה כזו בישוע למרות כל הדברים שהוא עושה. הם דורשים שהוא יראה להם אות כדי שיאמינו בו. ”מה אתה מתכוון לעשות?” הם שואלים. ”אבותינו אכלו את המן במדבר, כפי שכתוב, ’לחם משמיים נתן להם לאכול’” (‏יוחנן ו’:29–31;‏ תהלים ע”ח:24‏).‏

באשר לבקשתם לראות אות, ישוע מבהיר להם מיהו המקור האמיתי לאספקת המזון הפלאית: ”אני אומר לכם: משה לא נתן לכם את הלחם האמיתי מִן השמיים, אבל כעת אבי נותן לכם את הלחם האמיתי מן השמיים, כי הלחם שמאת אלוהים הוא היורד מן השמיים ומעניק חיים לָעולם”. הם אינם מבינים את מה שהוא מנסה להסביר, והם מתחננים: ”אדוננו, תן לנו תמיד את הלחם הזה” (‏יוחנן ו’:32–34‏). אך לאיזה ”לחם” מתכוון ישוע?‏

הוא מסביר: ”אני לחם החיים‏. הבא אליי לא ירעב, והמגלה אמונה בי לא יצמא לעולם. הן אמרתי לכם: אתם רואים אותי ובכל זאת אינכם מאמינים... ירדתי מן השמיים לא כדי לעשות את רצוני כי אם את רצון שולחי. וזהו רצון שולחי, שלא אאבד איש מכל אלה שהוא נתן לי, אלא שאקים אותם ביום האחרון. זהו רצון אבי, שכל המזהה את הבן ומגלה אמונה בו יקבל חיי עולם” (‏יוחנן ו’:35–40‏).‏

דבריו מכעיסים את היהודים השומעים אותו, והם מתחילים לרטון. כיצד הוא יכול לטעון שהוא ”הלחם שירד מן השמיים”? (‏יוחנן ו’:41‏) בעיניהם הוא לא יותר מאשר בן להורים בשר ודם מנצרת שבגליל. האנשים שואלים: ”האין זה ישוע בן יוסף שאת אביו ואת אמו אנו מכירים?” (‏יוחנן ו’:42‏).‏

‏”חִדלו לרטון ביניכם”, אומר ישוע בתגובה. ”איש אינו יכול לבוא אליי אלא אם כן ימשוך אותו האב אשר שלחני; ואני אקים אותו ביום האחרון. הן כתוב בנביאים, ’הם כולם ילמדו מפי יהוה’. כל המקשיב לאב ולומד מפיו בא אליי. אין אדם שראה את האב מלבד זה אשר בא מאת אלוהים; הוא זה שראה את האב. אמן אמן אני אומר לכם: המאמין יש לו חיי עולם” (‏יוחנן ו’:43–47;‏ ישעיהו נ”ד:13‏).‏

בשיחה שהייתה לישוע עם נקדימון הוא הזכיר את חיי הנצח וקישר זאת לאמונה בבן האדם, כשאמר: ”לא יאבד כל המגלה אמונה [בבנו יחידו של אלוהים], אלא ינחל חיי עולם” (‏יוחנן ג’:15, 16‏). אך כעת הוא פונה לקהל הרבה יותר גדול ואומר להם שהוא האמצעי להשגת חיי עולם — חיים אשר הם לא יוכלו להשיג לא באמצעות המן ולא באמצעות הלחם שיש להם שם בגליל. אם כן, כיצד ניתן להשיג חיי נצח? ישוע חוזר על דבריו: ”אני לחם החיים” (‏יוחנן ו’:48‏).‏

הדיון על הלחם מן השמיים ממשיך ומגיע לנקודת שיא כאשר ישוע מלמד בבית הכנסת שבכפר נחום.‏