עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 30

יחסיו של ישוע עם אביו

יחסיו של ישוע עם אביו

יוחנן ה’:17–47

  • אלוהים הוא אביו של ישוע

  • ההבטחה שתהיה תחיית מתים

כאשר כמה יהודים מאשימים את ישוע על שחילל את השבת כשריפא איש אחד, הוא משיב להם: ”אבי עובד עד עתה וגם אני ממשיך לעבוד” (‏יוחנן ה’:17‏).‏

כמובן, ישוע אינו עושה משהו שתורת אלוהים אוסרת לעשות בשבת. הוא מבשר ומרפא ובכך מחקה את פעליו הטובים של אלוהים. לפיכך ישוע ממשיך לעשות את הטוב בכל יום. אולם תשובתו למאשימיו מגבירה את כעסם, והם מחפשים דרך להרוג אותו. מדוע הם מגיבים כך?‏

בנוסף להשקפתם המוטעית שישוע מחלל את השבת כשהוא מרפא אנשים, הם כועסים מאוד על כך שהוא אומר שהוא בן אלוהים. מבחינתם ישוע מחלל את שם אלוהים בכך שהוא רואה את עצמו כבנו. לדעתם, באמרו שיהוה הוא אביו, ישוע למעשה משווה את עצמו לאלוהים. אך ישוע אינו פוחד מהם ומוסיף לדבר על היחסים המיוחדים שיש לו עם אלוהים. ”האב אוהב את הבן”, הוא אומר, ”ומראה לו את כל מה שהוא עושה” (‏יוחנן ה’:20‏).‏

האב הוא מקור החיים, והוא הוכיח זאת בעבר כשהאציל מכוחו על משרתיו להקים מספר אנשים לתחייה. ישוע ממשיך: ”כשם שהאב מקים ומחיה את המתים, כן גם הבן מחיה את מי שהוא רוצה” (‏יוחנן ה’:21‏). איזו אמירה רבת־משמעות המעניקה תקווה לעתיד! גם היום הבן מקים לתחייה את המתים מבחינה רוחנית. לכן ישוע אומר: ”השומע את דברי ומאמין בשולחי יש לו חיי עולם; הוא לא יורשע, אלא עובר הוא ממוות לחיים” (‏יוחנן ה’:24‏).‏

אין עדות לכך שעד אותה עת הקים ישוע לתחייה אדם שהיה מת פשוטו כמשמעו, אך הוא אומר למאשימיו שתחיית מתים ממשית אכן תתרחש. ”קרבה השעה”, הוא אומר, ”שכל שוכני הקברים ישמעו את קולו ויצאו” (‏יוחנן ה’:28, 29‏).‏

ישוע אומנם ממלא תפקיד מיוחד במינו, אך הוא מבהיר שהוא כפוף לאלוהים ומציין: ”אינני יכול לעשות דבר על דעת עצמי... חפץ אני לעשות לא את רצוני אלא את רצון שולחי” (‏יוחנן ה’:30‏). אולם ישוע מתאר את תפקידו החיוני במטרת אלוהים, דבר שטרם עשה עד אותה עת בצורה פומבית שכזו. עם זאת, מאשימיו של ישוע קיבלו עדות נוספת מלבד עדותו של ישוע על דברים אלה. ”אתם שלחתם שליחים אל יוחנן [המטביל]”, מזכיר להם ישוע, ”והוא העיד עדות אמת” (‏יוחנן ה’:33‏).‏

אין ספק שמאשימיו של ישוע שמעו ששנתיים קודם לכן סיפר יוחנן למנהיגי הדת היהודים על מי שיבוא אחריו — זה אשר ייקרא ”הנביא” ו”המשיח” (‏יוחנן א’:20–25‏). ישוע מזכיר למאשימיו כי בעבר רחשו כבוד רב ליוחנן, שכעת שוהה במאסר, ומציין: ”לזמן קצר רציתם לעלוז מאוד באורו” (‏יוחנן ה’:35‏). אך בידי ישוע עדות גדולה אף יותר מזו של יוחנן המטביל.‏

‏”המעשים שאני עושה [כולל נס הריפוי שזה עתה ביצע] — מעידים שהאב שלח אותי”. ומלבד זאת, מוסיף ישוע, ”האב אשר שלח אותי הוא עצמו העיד עליי” (‏יוחנן ה’:36, 37‏). לדוגמה, אלוהים העיד על ישוע בעת טבילתו (‏מתי ג’:17‏).‏

למען האמת, למאשימיו של ישוע אין שום הצדקה לדחות אותו. הכתובים, שלטענתם הם חוקרים, מעידים עליו. ”אילו האמנתם למשה הייתם מאמינים לי”, ישוע מסכם, ”כי הוא כתב עליי. אבל אם אינכם מאמינים לכתביו, איך תאמינו לדבריי?” (‏יוחנן ה’:46, 47‏).‏