עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 35

דרשת ההר המפורסמת

דרשת ההר המפורסמת

ישוע ודאי עייף; הוא התפלל במשך כל הלילה ולאחר מכן בחר 12 מתלמידיו להיות שליחים. כעת החל יום חדש, ועדיין יש לו הכוח והרצון לעזור לאנשים. את זאת הוא עושה על צלע הר בגליל, ככל הנראה בקרבת מרכז פעילותו בכפר נחום.‏

המונים מגיעים אליו מרחוק. חלקם מן הדרום — מירושלים וממקומות שונים ביהודה. אחרים מגיעים מצפון־מערב — מערי החוף צור וצידון. מדוע הם באים לחפש אחר ישוע? כדי ”לשמוע אותו ולהירפא ממחלותיהם”. וזה בדיוק מה שקורה — ישוע ’מרפא את כולם’. חשוב על כך! כל החולים נרפאים. ישוע גם עוזר ל”אנשים המעונים בידי רוחות טמאות”, הסובלים בידי מלאכיו המרושעים של השטן (‏לוקס ו’:17–19‏).‏

ישוע מוצא שטח מישורי על צלע ההר וההמונים נאספים סביבו. תלמידיו, ובמיוחד 12 השליחים, נמצאים ככל הנראה קרוב יותר אליו. כולם משתוקקים לשמוע מפי המורה המסוגל לחולל גבורות כאלה. ישוע נושא דרשה אשר ללא ספק מצמיחה למאזיניו תועלת רבה‏, ומאותה עת אינספור אנשים אחרים הפיקו ממנה תועלת. גם אנו יכולים ללמוד ממנה רבות בשל העומק הרוחני הטמון בה המוצג בפשטות ובבהירות. ישוע מתייחס לעניינים שגרתיים ולדברים המוכרים לאנשים. משום כך דבריו מובנים לכל מי שחפצים לחיות חיים טובים יותר בדרכו של אלוהים. אילו נושאים מרכזיים בדרשתו של ישוע הופכים אותה לכל כך מועילה?‏

מי באמת מאושרים?‏

כל אחד רוצה להיות מאושר. ישוע יודע זאת, ולכן הוא מתאר בפתח דרשתו את מי שבאמת מאושרים. הדבר ללא ספק לוכד את תשומת לב מאזיניו. אך מספר דברים ודאי מעוררים בהם תהיות.‏

הוא אומר: ”אשרי המשוועים לדברים רוחניים, כי להם שייכת מלכות השמיים. אשרי האבלים, כי הם ינוחמו... אשרי הרעבים והצמאים לצדקה, כי הם ישבעו... אשרי הנרדפים בגלל הצדקה, כי להם שייכת מלכות השמיים. אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם... בגללי. שמחו ועלזו מאוד” (‏מתי ה’:3–12‏).‏

למה מתכוון ישוע באמרו ”אשרי”? הוא אינו מתייחס לתחושת השמחה והעליצות הנובעת מפעילות מהנה. אושר אמיתי הוא דבר עמוק יותר. כרוכה בו שביעות רצון אמיתית, תחושת סיפוק והגשמה בחיים.‏

ישוע אומר שאנשים אשר משוועים לדברים רוחניים, אשר אבלים על מצבם כאנשים חוטאים ואשר לומדים להכיר את אלוהים ומשרתים אותו הם האנשים המאושרים. גם אם הם שנואים ונרדפים בשל עשיית רצון אלוהים הם מאושרים, מכיוון שהם יודעים שהם משביעים את רצונו ושהוא יגמול להם בחיי נצח.‏

עם זאת, רבים סבורים שמה שהופך אדם למאושר הם עושר ורדיפה אחר הנאות החיים. אך ישוע אומר את ההיפך. הוא משתמש בניגודים שוודאי גורמים לרבים ממאזיניו לעצור ולחשוב. הוא אומר: ”אוי לכם העשירים, כי כבר  קיבלתם את מלוא נחמתכם. אוי לכם השבעים כעת, כי אתם תרעבו. אוי לכם הצוחקים כעת, כי אתם תתאבלו ותבכו. אוי לכם אם הכול מדברים עליכם טובות, כי כך עשו אבותיהם לנביאי השקר” (‏לוקס ו’:24–26‏).‏

מדוע אוי לעשירים, למי שנהנים וצוחקים ולמי שזוכים לשבחים מאחרים? מפני שכאשר יש לאדם דברים אלה והוא מוקיר אותם, הוא עלול להזניח את שירות אלוהים וכתוצאה מכך הוא אינו זוכה לאושר אמיתי. ישוע אינו מתכוון שעוני או רעב כשלעצמם הופכים את האדם למאושר. עם זאת, פעמים רבות דווקא מעוטי היכולת מקבלים את תורתו של ישוע ומתברכים באושר אמיתי.‏

ישוע פונה בדבריו אל תלמידיו ואומר: ”אתם מלח הארץ” (‏מתי ה’:13‏). כמובן, תלמידיו אינם מלח פשוטו כמשמעו. מלח משמש כחומר משמר. כמות גדולה של מלח נשמרת בקרבת המזבח במקדש אלוהים ומשמשת להמלחת הקורבנות. המלח גם מסמל היעדר קלקול או ריקבון (‏ויקרא ב’:13;‏ יחזקאל מ”ג:23, 24‏). תלמידיו של ישוע הם ”מלח הארץ” במובן זה שיש להם השפעה משמרת על אנשים, שכן הם מסייעים להם להישמר מהשחתה רוחנית ומריקבון מוסרי. כן, המסר שבפיהם יכול לשמור על חייהם של כל מי שנענים לו.‏

ישוע מוסיף ואומר לתלמידים: ”אתם אור העולם”. לא מכסים מנורה בסל, אלא שמים אותה על כַּן כדי שתפיץ את אורה. לכן ישוע קורא למאזיניו: ”יאר נא אורכם לפני בני אדם, כדי שיראו את מעשיכם הטובים ויכבדו את אביכם שבשמיים” (‏מתי ה’:14–16‏).‏

סטנדרט גבוה עבור תלמידיו

בעיני מנהיגי הדת היהודים ישוע הוא אדם העובר על תורת אלוהים, ולאחרונה הם זממו להרגו. לכן ישוע אומר גלויות: ”אל תחשבו שבאתי למוטט את התורה או את דברי הנביאים. לא באתי למוטט כי אם לקיים” (‏מתי ה’:17‏).‏

 כן, ישוע רוחש כבוד עמוק לתורת אלוהים ומעודד אחרים לנהוג כמותו. למעשה, הוא אומר: ”כל המפר אחת מן המצוות הקטנות האלו ומלמד את הבריות לעשות כן, קטן ייקרא במלכות השמיים”. הוא מתכוון שאדם כזה לא ייכנס כלל אל המלכות. לעומת זאת, ממשיך ישוע, ”כל המקיים אותן ומלמד אותן, גדול ייקרא במלכות השמיים” (‏מתי ה’:19‏).‏

ישוע מגנה אפילו את הגישות המובילות להפרת תורת אלוהים. לאחר שהוא מזכיר לקהל שומעיו שבתורה נאמר ”לא תרצח”, ישוע מוסיף: ”כל הממשיך לכעוס על אחִיו יובא בפני בית הדין” (‏מתי ה’:21, 22‏). כעס ממושך נגד אדם אחר הוא דבר חמור שעלול להוביל אף לרצח. משום כך ישוע מסביר עד לאיזו מידה צריך האדם לחתור להתפייס עם רעהו: ”לכן אם תביא את קורבנך אל המזבח ושם תיזכר כי לאחִיך דבר נגדך, עזוב את קורבנך לפני המזבח ולך משם. תחילה התפייס עם אחיך, ואחר כך בשובך הקרב את קורבנך” (‏מתי ה’:23, 24‏).‏

הניאוף אסור גם הוא לפי התורה. ישוע אומר: ”שמעתם כי נאמר: ’לא תנאף’. אבל אני אומר לכם שכל המתבונן ממושכות באישה מתוך תשוקה אליה, כבר נאף עמה בלבו” (‏מתי ה’:27, 28‏). ישוע אינו מדבר על מחשבה לא־מוסרית חולפת; הוא מדגיש עד כמה חמור ’להתבונן ממושכות’. התבוננות ממושכת כזו מעוררת בדרך כלל תשוקה. ואז, אם מתעוררת הזדמנות מתאימה, התוצאה יכולה להיות ניאוף. כיצד יכול אדם להימנע מלהגיע למצב כזה? לעיתים יש לנקוט צעדים דרסטיים. ישוע אומר: ”אם עינך הימנית מכשילה אותך, עקור אותה והשלך אותה ממך... אם ידך הימנית מכשילה אותך, כרות אותה והשלך אותה ממך” (‏מתי ה’:29, 30‏).‏

יש שוויתרו על יד או על רגל שהיה בהן נגע קשה על מנת להציל את חייהם. ניתן להבין אם כן מדוע ישוע אומר שהכרחי ’להשליך’ כל דבר, אפילו דבר יקר כמו עין או יד, כדי להימנע ממחשבות לא־מוסריות המובילות למעשים לא־מוסריים. ”מוטב לך שיאבד אחד מאיבריך”, מסביר ישוע, ”משיושלך כל גופך לגיהינום” — מזבלה בוערת מחוץ לחומות ירושלים — מקום המצביע על השמדה מוחלטת.‏

ישוע משיא גם עצות הנוגעות לדרך שבה עלינו להתייחס למי שמזיק לנו ופוגע בנו. ”אל תילחם בעושה הרע”, הוא אומר. ”אדרבה, הסוטר לך על הלחי הימנית, הפנה אליו גם את האחרת” (‏מתי ה’:39‏). אין הכוונה שאדם אינו רשאי להגן על עצמו או על משפחתו מפני התקפה. ישוע מדבר על סטירה — מכה שאינה  מיועדת לגרום לנזק חמור או להרוג, אלא להשפיל את האחר. הוא אומר שאם מישהו מנסה לגרור אותנו לריב או לוויכוח, בין שבאמצעות סטירה ובין שבאמצעות הטחת עלבונות, אל לנו לנסות להשיב באותו מטבע.‏

עצה זו עולה בקנה אחד עם המצווה לאהוב את רענו. לכן ישוע אומר למאזיניו: ”התמידו לאהוב את אויביכם ולהתפלל בעד רודפיכם”. מדוע? הוא מזכיר סיבה כבדת משקל: ”כך תוכיחו שאתם בנים לאביכם שבשמיים, כי הוא מזריח שמשו על רעים ועל טובים” (‏מתי ה’:44, 45‏).‏

ישוע מסכם חלק זה בדרשתו ואומר: ”לכן עליכם להיות מושלמים, כפי שאביכם שבשמיים מושלם הוא” (‏מתי ה’:48‏). ברור שהוא אינו מתכוון שאנשים יכולים להיות מושלמים במלוא מובן המילה. אך אם נחקה את אלוהים נוכל להרחיב את אהבתנו כך שהיא תכלול אפילו את אויבינו. ישוע מנסח זאת במילים אחרות: ”היו רחמנים, כשם שאביכם רחמן הוא” (‏לוקס ו’:36‏).‏

תפילות וביטחון באלוהים

ישוע ממשיך בדרשתו וקורא למאזיניו: ”הישמרו מלעשות את מעשי צדקתכם לפני בני אדם מתוך כוונה שיראו אתכם”. ישוע מגנה הפגנת אדיקות דתית צבועה, ומוסיף: ”לפני שאתה נותן מתנות צדקה, אל תתקע בחצוצרה כמו שעושים הצבועים” (‏מתי ו’:1, 2‏). מוטב לתת מתנות צדקה לאחרים בפרטיות.‏

ישוע מוסיף ואומר: ”כאשר אתם מתפללים, אל תהיו כמו הצבועים, כי אוהבים הם להתפלל בעמדם בבתי הכנסת ובפינות הרחובות הראשיים למען ייראו לבני אדם”. בהמשך הוא מראה מהי הגישה הנכונה: ”כאשר אתה מתפלל, היכנס לחדר הפרטי שבביתך, סגור את הדלת בעדך והתפלל לאביך הנסתר מעין” (‏מתי ו’:5, 6‏). ישוע אינו מתנגד לכל התפילות הפומביות, שהרי הוא עצמו התפלל לעיתים בציבור. הוא מגנה תפילות הנאמרות על מנת להרשים את השומעים וכדי לגרוף אהדה ותשבחות.‏

הוא מייעץ למאזיניו: ”כאשר אתם מתפללים, אל תאמרו שוב ושוב את אותם הדברים, כפי שעושים הגויים” (‏מתי ו’:7‏). ישוע אינו מתכוון שאסור להתפלל שוב ושוב על אותו עניין. הוא יוצא נגד המנהג לדקלם ”שוב ושוב” מילים שנלמדו בעל־פה, להתפלל תפילות אוטומטיות. לאחר מכן הוא מציג תפילה לדוגמה הכוללת שבע בקשות. שלוש הראשונות מבטאות הכרה בזכותו של אלוהים לשלוט ומתמקדות במטרותיו — שיתקדש שמו, שתבוא מלכותו ושייעשה רצונו. רק אחרי שנתפלל על נושאים כאלה נוכל  לבקש מאלוהים בקשות אישיות — את מזוננו לאותו היום, שייסלחו חטאינו, שלא נתפתה מעבר ליכולתנו ושהוא יציל אותנו מידי הרָשע.‏

איזו חשיבות עלינו לייחס לנכסינו? ישוע קורא למאזיניו: ”חדלו לאצור לכם אוצרות על הארץ, במקום שבו עש וחלודה משחיתים וגנבים פורצים וגונבים”. איזו עצה שקולה! אוצרות חומריים יכולים להתכלות ובסופו של דבר אכן מתכלים; כמו כן, לא נוכל לרכוש באמצעותם שם טוב אצל אלוהים. משום כך ישוע אומר בהמשך: ”אצרו לכם אוצרות בשמיים”. נוכל לעשות זאת אם נציב את שירות אלוהים במקום הראשון בחיינו. איש אינו יכול לגזול מאתנו את השם הטוב שיש לנו אצל אלוהים או את הגמול הנובע ממנו — חיי נצח. דברי ישוע אכן נכונים: ”במקום שבו אוצרך נמצא, שם יהיה גם לבבך” (‏מתי ו’:19–21‏).‏

כדי להדגיש נקודה זו, ישוע משתמש בדוגמה: ”מנורת הגוף היא העין. לפיכך אם עינך פשוטה, כל גופך יֵאור. אך אם עינך רעה, כל גופך יחשך” (‏מתי ו’:22, 23‏). כאשר עיננו מתפקדת כהלכה היא כמנורה דולקת עבור גופנו. אך לשם כך עיננו צריכה להיות פשוטה או ממוקדת בדבר אחד; אחרת אנו עלולים לאמץ לעצמנו השקפת עולם מוטעית. התמקדות בנכסים חומריים במקום בשירות אלוהים תגרום לכך ש’כל גופנו יחשך’ ואולי יימשך לדברים אפלים ומפוקפקים.‏

ישוע נותן כעת דוגמה רבת־עוצמה: ”איש אינו יכול להיות עבד לשני אדונים, שכן או ישנא אחד ויאהב את השני או יהיה מסור לאחד ויבוז לשני. אינכם יכולים להיות עבדים לאלוהים ולממון” (‏מתי ו’:24‏).‏

כמה ממאזיניו של ישוע כנראה תוהים מה צריכה להיות השקפתם על צורכיהם החומריים.  לכן הוא מבטיח להם שהם אינם צריכים להיות מודאגים כל עוד הם מציבים את שירות אלוהים במקום הראשון בחייהם. ”התבוננו היטב בעופות השמיים; הם אינם זורעים או קוצרים או אוספים אל אסמים, והנה אביכם שבשמיים מכלכל אותם” (‏מתי ו’:26‏).‏

ומה לגבי שושני השדה הגדלים שם בהר? ישוע מציין ש”אפילו שלמה בכל תפארתו לא היה לבוש כאחד מהם”. מה הלקח? ”אם כך מלביש אלוהים את צמחי השדה, אשר היום הם כאן ומחר מושלכים אל תוך התנור, על אחת כמה וכמה הוא ילביש אתכם” (‏מתי ו’:29, 30‏). ישוע משיא אפוא עצה נבונה לתלמידיו: ”לעולם אל תדאגו ותאמרו: ’מה נאכל?’ או ’מה נשתה?’ או ’מה נלבש?’ ... אביכם שבשמיים יודע שזקוקים אתם לכל אלה. אם כן, תמיד חפשו תחילה את המלכות ואת צדקתו, וכל שאר הדברים האלה ייווספו לכם” (‏מתי ו’:31–33‏).‏

הדרך המובילה לחיים

השליחים ואנשים כנים אחרים רוצים לחיות בדרך המשביעה את רצון אלוהים, אך אין זה קל בהתחשב בנסיבותיהם. לדוגמה, פרושים רבים מגלים ביקורתיות כלפיהם ושופטים אותם לחומרה. משום כך קורא ישוע למאזיניו: ”חדלו לשפוט למען לא תישפטו, כי במשפט שאתם שופטים תישפטו” (‏מתי ז’:1, 2‏).‏

מסוכן ללכת בעקבותיהם של הפרושים הביקורתיים, כפי שממחיש זאת ישוע: ”האם עיוור יכול להדריך עיוור? הרי שניהם ייפלו לתוך בור”. אם כן, כיצד צריכים מאזיניו של ישוע להתייחס לאחרים? לא בעין ביקורתית, שכן הדבר יהווה עבירה חמורה. הוא שואל: ”איך תוכל לומר לאחיך, ’אחי, הנח לי להוציא את הקיסם שבעינך’, בשעה שאינך מביט בקורה אשר בעינך? צבוע! הוצא תחילה את הקורה מעינך, ואז תראה היטב ותדע איך להוציא את הקיסם מעינו של אחיך” (‏לוקס ו’:39–42‏).‏

אין בזאת לומר שבכל מצב אסור לתלמידי ישוע להפעיל את יכולת השיפוט שלהם. ”אל תיתנו לִכְלבים את מה שקדוש, ואל תשליכו את פניניכם לפני חזירים”, אומר להם ישוע (‏מתי ז’:6‏). האמיתות שבדבר־אלוהים יקרות מפז ומשולות לפנינים. כשאנשים מסוימים מתנהגים כמו חיות ואינם מעריכים אמיתות יקרות אלו, התלמידים צריכים לעזוב אותם ולחפש את מי שיקבלו את המסר שבפיהם.‏

ישוע חוזר לנושא התפילות ומדגיש את הצורך להתפלל בהתמדה. ”המשיכו לבקש ויינתן לכם”. אלוהים מוכן לענות לתפילות, כפי שמדגיש ישוע בשאלתו: ”מי מכם האיש שבנו יבקש ממנו לחם והוא ייתן לו אבן? ... לפיכך אם אתם, על אף היותכם רעים, יודעים לתת מתנות טובות לילדיכם, על אחת כמה וכמה אביכם שבשמיים ייתן את הטוב למבקשים ממנו!” (‏מתי ז’:7–11‏).‏

 לאחר מכן ישוע מגדיר את מה שהפך לכלל התנהגות מפורסם: ”לכן כל מה שאתם רוצים שבני אדם יעשו לכם, כך עשו להם גם אתם”. עד כמה חשוב שכולנו נפנים וניישם עצה חיובית זו במגעינו עם אחרים! אך לא תמיד יהיה קל לעשות זאת, כפי שמעידה הוראתו של ישוע: ”היכנסו דרך השער הצר כי רחבה ומרווחת הדרך המובילה לאבדון, ורבים ההולכים בה; לעומת זאת, צר השער וצרה הדרך המובילה לחיים, ומעטים המוצאים אותה” (‏מתי ז’:12–14‏).‏

יהיו שינסו להסיט את התלמידים מן הדרך המובילה לחיים, ולכן ישוע מתריע ואומר: ”היזהרו מנביאי השקר הבאים אליכם בלבוש כבשים, אך בתוכם הם זאבים רעבתניים” (‏מתי ז’:15‏). עצים טובים ועצים רעים ניכרים בפירותיהם, מציין ישוע. הוא הדין לגבי בני אדם. נוכל אפוא לזהות את נביאי השקר על־פי תורותיהם ומעשיהם. כן, כפי שישוע מסביר, תלמידיו ניכרים לא רק במה שהם אומרים, אלא גם במה שהם עושים. יש הטוענים שישוע הוא אדונם, אך מה אם הם אינם עושים את רצון אלוהים? ישוע אומר: ”אודיע להם: מעולם לא הכרתי אתכם! סורו ממני, עושי רשע!” (‏מתי ז’:23‏).‏

בסיום דרשתו מצהיר ישוע: ”כל השומע את דבריי אלה ועושה אותם דומה לאיש נבון אשר בנה את ביתו על סלע. ירד הגשם, באו השטפונות ונשבו הרוחות והלמו בבית ההוא, אך הוא לא קרס כי יוּסד על סלע” (‏מתי ז’:24, 25‏). מדוע הבית לא התמוטט? מפני שהאיש ”חפר עמוק באדמה והניח את היסודות על הסלע” (‏לוקס ו’:48‏). לכן אין די בכך שנשמע את דבריו של ישוע. עלינו להתאמץ ’לעשות אותם’.‏

ומה לגבי מי ש’שומע את הדברים האלה’ אך ”אינו עושה אותם”? אדם זה ”דומה לכסיל אשר בנה את ביתו על חול” (‏מתי ז’:26‏). בית זה יקרוס בעקבות גשמים, שטפונות ורוחות.‏

ההמונים משתוממים על דרך הוראתו של ישוע בדרשה זו. הוא מלמד כבעל סמכות ולא כמו מנהיגי הדת. קרוב לוודאי שרבים מן המאזינים הופכים לתלמידיו.‏