עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

מה באמת מלמד המקרא?‏

 נספחים

1914 — שנה משמעותית בנבואות המקרא

1914 — שנה משמעותית בנבואות המקרא

עשרות שנים מראש הכריזו תלמידי המקרא שיחולו התפתחויות חשובות בשנת 1914. מה היו ההתפתחויות, ואילו ראיות מצביעות על שנת 1914 כשנה בעלת חשיבות כה רבה?‏

בלוקס כ”א:24 אמר ישוע: ”ירושלים תהיה מרמס לגויים  עד אשר יימלאו עתות הגויים”. ירושלים הייתה בירת האומה היהודית — מושב שלטונם של המלכים משושלת דוד (‏תהלים מ”ח:2, 3‏). מלכים אלה בהשוואה ליתר מנהיגי העולם היו מיוחדים במינם. הם ישבו על ”כיסא יהוה” כנציגיו של אלוהים (‏דברי הימים א’. כ”ט:23‏). לפיכך, ירושלים הייתה סמל לשלטון יהוה.‏

כיצד ומתי החל שלטון אלוהים להיות ”מרמס לגויים”? הדבר אירע בשנת 607 לפה”ס עם כיבוש ירושלים בידי הבבלים. ”כיסא יהוה” התרוקן מיושביו, ושושלת המלכים לבית דוד נקטעה (‏מלכים ב’. כ”ה:1–26‏). האם ’רמיסה’ זו תימשך לעד? לא, שהרי נבואת יחזקאל ציינה ביחס לצדקיהו, אחרון המלכים בירושלים: ”הָסִיר המצנפת, והָרִים העטרה [הכתר]. ... גם זאת לא היה, עד בוא אשר לו המשפט, ונתתיו” (‏יחזקאל כ”א:31, 32‏). זה אשר לו ”המשפט”, הזכות החוקית, לרשת את כיסא דוד  הוא המשיח ישוע (‏לוקס א’:32, 33‏). אם כן, ה’רמיסה’ נועדה להסתיים ביום שבו ישוע יעלה למלוכה.‏

מתי התרחש מאורע רב חשיבות זה? ישוע ציין שהגויים ימשלו בכיפה במשך פרק זמן מוגדר. בדניאל פרק ד’‏ מצוי המפתח לפענוח אורכה של תקופה זו. מסופר בו על חלום נבואי שחלם נבוכדנאצר מלך בבל. הוא ראה אילן גבוה שנכרת ושגזעו נכבל בברזל ונחושת לבל יצמח. מלאך אלוהים קרא: ‏”שבעה עידנים יעברו עליו” (‏דניאל ד’:7–13‏).‏

עצים במקרא הם לעתים סמל לשלטון (‏יחזקאל י”ז:22–24; ל”א:2–5‏). אם כן, כריתת העץ הסמלי מסמלת את קטיעת שלטון אלוהים, אשר בא לידי ביטוי דרך המלכים שישבו בירושלים. בחזון נאמר כי ’רמיסת ירושלים’ תהיה זמנית — היא תימשך ”שבעה עידנים”. מה אורכה של תקופה זו?‏

בההתגלות י”ב:6,‏ 14 נאמר ששלושה מועדים [עידנים] וחצי מסתכמים ב”אלף מאתיים ושישים יום”. לפיכך, ”שבעה עידנים” הם פי שניים ומסתכמים ב־2,520 יום. הגויים לא חדלו ’לרמוס’ את שלטון אלוהים 2,520 יום אחרי נפילת ירושלים. ברור אפוא שהנבואה מקיפה פרק זמן ארוך יותר בהרבה. על סמך העיקרון המצוי בבמדבר י”ד:34 וביחזקאל ד’:6‏, שלפיו יש לחשב ”יום לשנה”, ’שבעת העידנים’ נמשכים 2,520 שנה.‏

פרק זמן זה בן 2,520 שנה הֵחל באוקטובר 607 לפה”ס, החודש שבו נפלה ירושלים בידי הבבלים והמלך משושלת דוד הוסר מכיסאו. תקופה זו תמה באוקטובר 1914. בעת ההיא הסתיימו ”עתות הגויים” ואלוהים הכתיר את ישוע המשיח למלך בשמים * (‏תהלים ב’:1–6;‏ דניאל ז’:13, 14‏).‏

 נבואתו של ישוע התגשמה ו’נוכחותו’ כמלך בשמים עומדת בסימן של התפתחויות דרמטיות בעולם כולו — מלחמות, רעב, רעידות אדמה ודֶבֶר [מגפות] (‏מתי כ”ד:3–8;‏ לוקס כ”א:11‏, ע”ח‏). התפתחויות אלו הן בסיס מוצק לעובדה ששנת 1914 אכן ציינה את לידת מלכות אלוהים השמימית ואת תחילת ’אחרית ימיו’ של הסדר המרושע של ימינו (‏טימותיאוס ב’. ג’:1–5‏).‏

^ ס' 4 מאוקטובר 607 לפה”ס ועד אוקטובר שנת 1 לפה”ס חלפו 606 שנה. מאחר שלא הייתה שנת אפס, חלפו 1,914 שנה מאוקטובר שנת 1 לפה”ס עד אוקטובר 1914 לספירה. אם מוסיפים 606 שנה ל־1,914 שנה מגיעים ל־2,520 שנה. למידע על נפילת ירושלים ב־607 לפה”ס, ראה הערך ”כרונולוגיה” [Chronology] באנציקלופדיה הבנה מכתבי־הקודש ‏(אנג’), וראה גם ‏”כל הכתוב” מהימן ומועיל, שיעור 3, עמודים 2, 3‏. יצאו לאור מטעם עדי־יהוה.‏