עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

מה באמת מלמד המקרא?‏

 נספחים

סעודת האדון — טקס המסב כבוד לאלוהים

סעודת האדון — טקס המסב כבוד לאלוהים

המשיחיים מצוּוים לקיים את טקס הזיכרון למות המשיח. טקס זה נקרא גם ”סעודת האדון” (‏קורינתים א’. י”א:20‏). במה נעוצה חשיבותו? מתי וכיצד יש לקיימו?‏

ישוע המשיח כונן את הטקס בערב פסח, שנת 33 לספירה. הפסח נחגג רק פעם בשנה ב־י”ד בניסן. לחישוב התאריך חיכו היהודים ככל הנראה לנקודת השיווּי של האביב. במועד זה היום והלילה נמשכים כ־12 שעות כל אחד. מולד הירח הסמוך ביותר לנקודת השיווי של האביב ציין את תחילת חודש ניסן. הפסח חל 14 יום מאוחר יותר, אחרי שקיעת החמה.‏

ישוע חגג את הפסח עם שליחיו, ולאחר ששילח את יהודה איש קריות כונן את סעודת האדון. סעודה זו באה במקום חג הפסח, ועל כן יש לקיימה רק אחת לשנה.‏

ספר הבשורה על־פי מתי מדווח: ”לקח ישוע לחם, ברך ובצע ונתן לתלמידים באומרו: ’קחו ואיכלו, זה גופי’. לקח את הכוס, ברך ונתן להם באומרו: ’שתו ממנה כולכם, כי זה דמי, דם הברית [החדשה] הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים’” (‏מתי כ”ו:26–28‏).‏

 יש הטוענים שישוע המיר את הלחם לבשרו ואת היין לדמו. אך גופו של ישוע היה שלם וללא פגע כאשר העביר בין תלמידיו את הלחם. האם מתקבל על הדעת ששליחי ישוע ממש אכלו את בשרו ושתו את דמו? לא, שהרי הדבר ייחשב לקניבליזם ויפר את חוק אלוהים (‏בראשית ט’:3, 4;‏ ויקרא י”ז:10‏). על־פי לוקס כ”ב:20‏, ישוע אמר: ”הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם”. האם הכוס הפכה פשוטו כמשמעו ל”ברית החדשה”? לא ייתכן, שכן ברית היא הסכם ולא חפץ גשמי.‏

לפיכך, הלחם והיין אינם אלא סמלים. הלחם מסמל את גופו המושלם של ישוע. ישוע השתמש בלחם שנותר מסעודת הפסח. ה”לחם” היה בעצם מצה, לחם ללא שאור או שמרים (‏שמות י”ב:8‏). לא אחת משמש השאור במקרא סמל לחטא או להשחתת המידות. על כן, המצה מסמלת את הגוף המושלם שהקריב ישוע. גופו היה נטול חטא (‏מתי ט”ז:11, 12;‏ קורינתים א’. ה’:6, 7;‏ פטרוס א’. ב’:22;‏ יוחנן א’. ב’:1, 2‏).‏

היין האדום מסמל את דמו של ישוע. באמצעות דמו ניתן תוקף חוקי לברית החדשה. ישוע אמר שדמו נשפך ”לסליחת חטאים”. כך יכולים בני אדם להיחשב טהורים בעיני אלוהים ולהיות צד בברית החדשה עם יהוה (‏עברים ט’:14; י’:16, 17‏). ברית זו פותחת בפני 144,000 משיחיים נאמנים את האפשרות לעלות השמיימה. בשמים יהיו הם מלכים וכוהנים לברכת האנושות כולה (‏בראשית כ”ב:18;‏ ירמיהו ל”א:31–33;‏ פטרוס א’. ב’:9;‏ ההתגלות ה’:9, 10; י”ד:1–3‏).‏

מי צריכים ליטול מן הסמלים בערב הזיכרון? הדעת נותנת שרק מי שעימם נכרתה הברית החדשה — כלומר, מי שתקוותם היא לעלות לשמים — צריכים ליטול מן המצה והיין. רוח קודשו של אלוהים מקנה להם את השכנוע הפנימי שהם נבחרו להיות מלכים בשמים (‏רומים ח’:16‏). הם גם שותפים לברית המלכות עם ישוע (‏לוקס כ”ב:29‏, הערת שוליים‏).‏

 ומה ביחס למי שתקוותם היא לחיות בגן עדן עלי אדמות? הם נשמעים למצוות ישוע ונוכחים בסעודת האדון, אך באים כמתבוננים מן הצד המכבדים את המעמד ולא כמי שנוטלים חלק בסעודה. אחת לשנה אחרי שקיעת החמה ב־י”ד בניסן, מקיימים עדי־יהוה את סעודת האדון. אף שאלפים ספורים בעולם כולו מציגים עצמם כבעלי תקווה שמימית, טקס זה חשוב לכל המשיחיים. זהו מאורע שבו כל אחד יכול לחשוב לעומק על אהבתם העילאית של יהוה אלוהים ושל ישוע המשיח (‏יוחנן ג’:16‏).‏