עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המקרא — איזה מסר טמון בו?‏

 חלק 2

האדם מאבד את גן העדן

האדם מאבד את גן העדן

מלאך מורד משפיע על הזוג הראשון, אדם וחוה, לדחות את שלטונו של אלוהים. כתוצאה מכך נכנסים החטא והמוות לתמונה

זמן רב לפני שברא אלוהים את האדם, הוא ברא המוני יצורים רוחניים סמויים מן העין — מלאכים. מלאך מרדן אחד, אשר לימים נודע בכינויו ”השטן”, ניסה בגן עדן לשדל בעורמה את חוה להפר את מצוות אלוהים ולאכול מפרי העץ האסור.‏

השטן דיבר אליה באמצעות נחש ורמז שאלוהים מונע ממנה ומבעלה דבר נחשק. מלאך זה אמר לחוה שהיא ובעלה לא ימותו אם יאכלו מן הפרי האסור. בזאת טען השטן שאלוהים שיקר לילדיו הארציים. אותו מתעה הציג את האי־ציות לאלוהים כדבר מושך שיוביל להארה ולחירות. אך היה זה שקר — השקר הראשון שנאמר אי־פעם עלי אדמות. הסוגיה האמיתית שעמדה על הפרק נגעה לריבונותו של אלוהים, כלומר לשלטונו העליון — אם יש לאלוהים הזכות לשלוט ואם הוא מפעיל זכות זו באופן צודק ולטובתם המרבית של נתיניו.‏

חוה האמינה לשקר של השטן. היא החלה לחמוד את הפרי ולבסוף גם אכלה ממנו. לאחר מכן נתנה ממנו לבעלה וגם הוא אכל. בזאת הם הפכו לחוטאים. מעשה זה, שלכאורה נראה כדבר פעוט, היה בעצם מרד. כאשר בחרו אדם וחוה להפר בזדון את מצוותו של אלוהים, הם דחו את שלטונו של הבורא אשר נתן להם הכול, לרבות חיים מושלמים.‏

הזרע ”יְשׁוּפְךָ ראש, ואתה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב” (‏בראשית ג’:15‏).‏

אלוהים שפט את המורדים על מעשיהם. הוא הבטיח שיבוא זרע, הגואל, אשר ישמיד את השטן, שעמד מאחורי הנחש. אלוהים עיכב לזמן מה את ההוצאה לפועל של עונש המוות שחרץ על אדם וחוה, ובזאת גילה רחמים כלפי צאצאיהם שטרם נולדו. לילדיהם היה יסוד לתקווה, משום ששליחו של אלוהים היה עתיד לבטל את ההשלכות הטרגיות שנבעו מן המרד בגן עדן. האופן המדויק שבו נועדה להתממש מטרת אלוהים באשר למושיע זה, וכן גם זהותו של המושיע שיישלח, נחשפו בהדרגה עם כתיבת המקרא.‏

אלוהים גירש את אדם וחוה מגן עדן, ומאז ואילך הם נאלצו להתקיים בעמל ויזע מן האדמה שמחוץ לגן עדן. חוה הרתה וילדה את קין בכורם. לאדם וחוה נולדו עוד בנים ובנות, כולל הבל ושֵת, שהיה מאבות אבותיו של נוח.‏

‏(‏מבוסס על בראשית פרקים ג’ עד ה’;‏ ההתגלות י”ב:9‏)‏