עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

לך בעקבות אמונתם

 פרק כ’‏

‏”אני מאמינה”‏

‏”אני מאמינה”‏

1. מה חשה מרתא, ומדוע?‏

תמונת קברו של אחיה — מערה שפִּתחה חסום באבן — לא הרפתה ממוחה של מרתא. יגונה היה כבד כאותו סלע קר וגדול ממדים. היא התקשתה להאמין שאחיה היקר אלעזר כבר לא היה בין החיים. ארבעת הימים מאז נשם את נשימתו האחרונה נִדמו לה כרצף ארוך של שכול וביקורי ניחומים.‏

2, 3. ‏(א) מה כנראה חשה מרתא כאשר ראתה את ישוע? (ב) מה מעידות על מרתא המילים החשובות שאמרה?‏

2 והנה עמד מול מרתא האיש שהיה חברו היקר ביותר של אלעזר. סביר להניח שכאשר ראתה את ישוע התעצם יגונה, שכן הוא היה האדם היחיד עלי אדמות שיכול היה להציל את אחיה. למרות זאת בהיותה כעת עם ישוע מחוץ לבית עניה, עיירה ששכנה על צלע הר, התנחם לבה במידת מה. ברגעים ספורים אלה במחיצתו שוב התמלאה בתחושת חמימות תודות לטוב הלב שניבט מעיניו ולאמפתיה העזה שהפגין, אשר תמיד רוממו את רוחה. הוא שאל אותה שאלות שעזרו לה להתמקד באמונתה ובביטחונה בתחיית המתים. בשיחה ביניהם אמרה מרתא את אחת האמירות החשובות ביותר שעלו על דל שפתיה: ”אני מאמינה שאתה המשיח בן אלוהים, זה שנועד לבוא אל העולם” (‏יוח’ י”א:27‏).‏

3 כפי שמעידות המילים הללו, מרתא הייתה אישה בעלת אמונה יוצאת מגדר הרגיל. מן המעט שהמקרא מספר לנו על אודותיה אנו לומדים לקחים חשובים שיכולים לעזור לנו לחזק את אמונתנו. אם כן, הבה נדון בפרשה הראשונה במקרא שבה מוזכרת מרתא.‏

‏”טרודה מאוד”‏

4. באיזה מובן הייתה משפחתה של מרתא יוצאת דופן, ואילו יחסים נרקמו בין המשפחה לבין ישוע?‏

4 זה קרה חודשים קודם לכן. אלעזר היה בריא ושלם. בביתו  שבבית עניה עמד לבקר אורח חשוב מאין כמוהו, ישוע המשיח. אלעזר, מרתא ומרים היו משפחה יוצאת דופן — שלושה אחים בוגרים שחיו כנראה תחת קורת גג אחת. מספר חוקרי מקרא סבורים כי מרתא הייתה הבכורה, מפני שהיא פועלת כמארחת ולעיתים מוזכרת ראשונה מבין השלושה (‏יוח’ י”א:5‏). אין לנו כל דרך לדעת אם מישהו מהם היה נשוי אי פעם. על כל פנים, ידידות אמיצה נרקמה ביניהם לבין ישוע. במהלך שירותו ביהודה, אזור שבו נתקל בהתנגדות ובעוינות כה רבות, שימש לו ביתם כבסיס לפעילותו. אין ספק שהוא העריך עד מאוד פינה חמה זו, שבה מצא שלווה ותמיכה.‏

5, 6. ‏(א) מדוע הייתה מרתא עסוקה במיוחד בעת ביקורו של ישוע? (ב) כיצד הגיבה מרים להזדמנות שנוצרה בעקבות ביקורו של ישוע?‏

5 מרתא תרמה רבות לנוחות ולהכנסת האורחים שאפיינו את ביתם. היא הייתה אישה עסוקה וחרוצה, ונדמה היה שידיה תמיד מלאות עבודה. כך היה גם בביקורו הנוכחי של ישוע. היא עד מהרה נערכה להתקין ארוחה מיוחדת ומרובת מנות עבור האורח הנכבד, ואולי גם עבור חלק ממי שהתלוו אליו בדרכים. הכנסת אורחים נחשבה באותם ימים לערך עליון. נהוג היה לקבל את פני האורח בנשיקה, לחלוץ את סנדליו, לרחוץ את רגליו ולמשוח את ראשו בשמן בושם מרענן. ‏(‏קרא לוקס ז’:44–47‏.‏‏) המארח עשה כל מאמץ לספק לאורחו תנאי לינה נוחים ומזון משובח.‏

6 עבודה רבה נכונה למרתא ולמרים. מרים, הנתפסת לעיתים כָּרגישה והמהורהרת יותר מבין השתיים, ודאי עזרה בתחילה לאחותה. אך לאחר שהגיע ישוע השתנה המצב. הוא ראה בביקורו הזדמנות ללמד, והוא אכן לימד! להבדיל ממנהיגי הדת דאז, ישוע רחש כבוד לנשים ולימד אותן בשמחה על מלכות אלוהים, המוטיב המרכזי של שירותו. מרים, שהתלהבה מהזדמנות זו, התיישבה לרגליו ושתתה בצמא כל מילה שיצאה מפיו.‏

7, 8. מדוע גאה המתח בקרבה של מרתא, וכיצד ביטאה לבסוף את רגשותיה?‏

7 נוכל לדמיין את המתח שהלך וגאה בקרבה של מרתא. לנוכח כל המנות שהיה עליה להכין וכל העבודות שהיה עליה לבצע עבור האורחים, היא נעשתה יותר ויותר טרודה. בזמן שהתרוצצה ממקום למקום וראתה את אחותה יושבת שם ואינה מושיטה לה עזרה, האם התאדמה קלות, נאנחה בקול או הזעיפה פנים? אם כך הגיבה, אין זה מפתיע. הרי לא היה בכוחה לשאת את הכול על כתפיה!‏

 8 לבסוף מרתא לא יכלה עוד לכבוש את תסכולה. היא קטעה את ישוע ופלטה: ”אדוני, האם לא אכפת לך שאחותי השאירה אותי לדאוג לבד לכל הדברים?” (‏לוקס י’:40‏) היו אלו מילים נוקבות. ואז היא ביקשה מישוע לתקן את מרים ולהורות לה ’לבוא ולעזור לה’.‏

9, 10. ‏(א) כיצד השיב ישוע למרתא? (ב) מניין לנו שישוע לא התייחס בביטול למאמציה של מרתא?‏

9 תגובתו של ישוע אולי הפתיעה את מרתא, כפי שהפתיעה מאז קוראי מקרא רבים. הוא השיב לה בְּרַכּוּת: ”מרתא, מרתא, את טרודה מאוד בדאגה לדברים רבים, ויש צורך במעט ואולי רק בדבר אחד. אך מרים בחרה בחלק הטוב, והוא לא יילקח ממנה” (‏לוקס י’:41, 42‏). למה התכוון ישוע? האם התכוון שמרתא חומרנית? האם התייחס בביטול למאמץ הרב שהשקיעה בהכנת הארוחה המשובחת?‏

מרתא הייתה ”טרודה מאוד בדאגה לדברים רבים”, אך קיבלה בענווה את התיקון שניתן לה

10 לא. ישוע ראה בבירור שמרתא פעלה מתוך אהבה ומניעים טהורים. הוא גם לא סבר שאירוח כיד המלך פסול מעיקרו. הרי זמן מה קודם לכן נכח בחפץ לב ב”סעודה גדולה” שערך לכבודו מתי (‏לוקס ה’:29‏). הבעיה לא הייתה נעוצה בארוחה שהתקינה מרתא, אלא בסדר העדיפויות שלה. מרוב שהתמקדה בארוחה העשירה, שכחה מרתא את החשוב מכול. במה מדובר?‏

ישוע העריך את הכנסת האורחים שגילתה מרתא וידע שהיא פועלת מתוך אהבה ומניעים טהורים

11, 12. כיצד תיקן ישוע את מרתא?‏

11 ישוע, בנו יחידו של יהוה אלוהים, התארח בביתה של מרתא כדי ללמד את האמת. שום דבר, גם לא הארוחה היפה וכל ההכנות מצדה, לא יכול היה להיות חשוב יותר. אין ספק שישוע התעצב על כך שמרתא החמיצה הזדמנות מיוחדת להעמיק את אמונתה, אך הוא הותיר את הבחירה בידה.‏ * אלא שמרתא ביקשה מישוע לאלץ את מרים להחמיץ גם היא את ההזדמנות, וזה כבר שינה את כל התמונה.‏

12 לכן הוא תיקן את מרתא בעדינות וחזר על שמה בנימה מרגיעה כדי לשכך את כעסה. כמו כן אמר לה שאין היא צריכה להיות ”טרודה מאוד בדאגה לדברים רבים”.  די היה בארוחה פשוטה המורכבת ממנה אחת או שתיים, במיוחד כאשר נערך במקביל משתה רוחני. ישוע לא העלה בדעתו לקחת ממרים את ’החלק הטוב’ שבו בחרה — את ההזדמנות ללמוד מפיו!‏

13. אילו לקחים נוכל להפיק ממה שאמר ישוע למרתא?‏

13 סצנה ביתית קצרה זו עשירה בלקחים עבור תלמידי המשיח כיום. לעולם אל לנו להרשות לדבר למנוע מאתנו למלא את ’הצורך הרוחני’ שלנו (‏מתי ה’:3‏, הערת שוליים). כאשר אנו פותחים את ביתנו לאורחים אנו רוצים אומנם לחקות את נדיבותה וחריצותה של מרתא, אך איננו רוצים להיות ’טרודים’ מדי לגבי היבטים פחות חיוניים וכך להחמיץ את החשוב מכול. כאשר  אנו מתרועעים עם אחינו לאמונה מטרתנו העיקרית היא לעודד זה את זה ולחלוק איש עם רעהו מתנות רוחניות, ולאו דווקא להגיש או לאכול ארוחות מפוארות. ‏(‏קרא רומים א’:11, 12‏.‏‏) גם הארוחה הפשוטה ביותר יכולה להספיק ליצירת אירוע בונה ומעודד.‏

אחיה היקר מת ושב לחיים

14. מדוע ניתן לומר בביטחון שמרתא הציבה דוגמה טובה בקבלת תיקון?‏

14 האם נענתה מרתא לתיקון העדין שנתן לה ישוע והפיקה את הלקחים? איננו צריכים לנחש. השליח יוחנן, המגולל בפנינו את סיפור תחייתו המרגש של אחיה של מרתא, מקדים ואומר: ”ישוע אהב את מרתא, את אחותה ואת אלעזר” (‏יוח’ י”א:5‏). חלפו חודשים מאז ביקורו של ישוע בבית עניה, המתואר לעיל. ברור אפוא כי מרתא לא גזרה על עצמה שתיקה זועפת; היא לא נטרה לישוע על עצתו האוהבת, אלא הפנימה את דבריו. גם בעניין זה הציבה לנו מרתא מופת של אמונה, שכן מי מאתנו אינו זקוק מדי פעם לתיקון קל?‏

15, 16. ‏(א) מה ודאי עשתה מרתא כאשר חלה אחיה? (ב) כיצד התנפצה תקוותן של מרתא ומרים?‏

15 כאשר חלה אחיה, מרתא ודאי טיפלה בו בקדחתנות. היא עשתה כל שביכולתה להקל את סבלו ולעזור לו להחלים. אך מצבו רק הלך והידרדר. אחיותיו סעדו אותו ולא משו ממיטתו. אין ספק שמרתא הביטה שוב ושוב בפניו הכחושות של אחיה ונזכרה בשנים הרבות שבילו יחדיו וברגעים השמחים והקשים שידעו בחייהם.‏

16 וכשנדמה היה שאפסה כל תקווה ואלעזר עומד למות, ”שלחו אחיותיו להודיע לישוע”. הוא בישר באותה עת באזור שהיה במרחק יומיים הליכה מביתן. הודעתן הייתה פשוטה: ”אדוננו, ראה! חברך האהוב חולה” (‏יוח’ י”א:1,‏ 3‏). הן ידעו שישוע אוהב את אחיהן והאמינו שהוא יעשה כל שבכוחו לעזור לחברו. האם נאחזו בַּתקווה שישוע יספיק להגיע לפני שיהיה מאוחר מדי? אם כך היה, תקוותן התנפצה. אלעזר מת.‏

17. מה עורר את תימהונה של מרתא, וכיצד הגיבה כששמעה שישוע מתקרב לעיירה?‏

17 מרתא ומרים התאבלו על אחיהן, ובתוך כך טיפלו בהכנות לקבורתו וקיבלו את פני המנחמים הרבים מבית עניה וסביבותיה. אך הן עדיין לא שמעו דבר מישוע. ככל שנקפו הימים מרתא ודאי תמהה יותר ויותר לפשר הדבר. לבסוף, ארבעה ימים אחרי מות  אלעזר, שמעה מרתא שישוע מתקרב לעיירה. אפילו בשעה קשה זו קמה אותה אישה פעלתנית, ומבלי לומר דבר למרים מיהרה לצאת לקראת ישוע ‏(‏קרא יוחנן י”א:18–20‏).‏

18, 19. איזו תקווה הביעה מרתא, ומדוע ניתן לומר שאמונתה הייתה יוצאת מגדר הרגיל?‏

18 בראותה את אדונה הביעה מרתא במילים את המחשבה שבמשך ימים ייסרה אותה ואת מרים: ”אדוני, לו היית פה, אחי לא היה מת”. אולם התקווה והאמונה לא גוועו בקרבה. היא הוסיפה: ”ובכל זאת אני מאמינה גם עכשיו שכל מה שתבקש מאלוהים הוא ייתן לך”. מייד אמר לה ישוע את המילים מחזקות האמונה: ”אחיך יקום” (‏יוח’ י”א:21–23‏).‏

19 מרתא חשבה שישוע מתכוון לתחייה שתתרחש בעתיד, ולכן השיבה: ”אני יודעת שהוא יקום בתחיית המתים ביום האחרון” (‏יוח’ י”א:24‏). אמונתה בתחיית המתים הייתה יוצאת מגדר הרגיל.  הצדוקים, שהיו ממנהיגי הדת היהודים, לא האמינו בתחיית המתים, אף־על־פי שהיה זה עיקר אמונה ברור בכתבי־הקודש (‏דנ’ י”ב:13;‏ מר’ י”ב:18‏). אך מרתא ידעה שישוע לימד על תקוות התחייה ואף הקים מתים — אם כי ישוע מעולם לא הקים אדם שהיה מת זמן רב כל כך כמו אלעזר. היא לא ידעה מה עומד להתרחש.‏

20. הסבר את משמעות המילים הבלתי נשכחות שאמר ישוע ביוחנן י”א:25–27 ואת תשובתה של מרתא.‏

20 אז אמר ישוע מילים בלתי נשכחות: ”אני התחייה והחיים”. ואכן, יהוה אלוהים נתן לבנו את הסמכות להקים מתים בעתיד בקנה מידה עולמי. ישוע שאל את מרתא: ”האם את מאמינה בזה?” על כך היא השיבה במילים המוזכרות בתחילת הפרק. היא האמינה שישוע הוא המשיח, שהוא בנו של יהוה אלוהים ושעליו ניבאו הנביאים כי יבוא אל העולם (‏יוח’ ה’:28, 29‏; קרא יוחנן י”א:25–27‏).‏

21, 22. ‏(א) כיצד ביטא ישוע את רגשותיו כלפי האבלים? (ב) תאר את תחייתו של אלעזר.‏

21 האם יהוה אלוהים ובנו, ישוע המשיח, מוקירים אמונה כזו? מה שהתחולל בהמשך לנגד עיני מרתא מספק תשובה ברורה מאוד. היא מיהרה לקרוא לאחותה. אחר כך ראתה עד כמה עצוב היה ישוע כשדיבר עם מרים ועם האבלים הרבים שהיו עמה. היא ראתה את הדמעות הזולגות מעיניו כאשר ביטא בגלוי את צערו העמוק על הכאב שמסב המוות. היא שמעה את ישוע מצווה להסיר את האבן מפתח קברו של אחיה (‏יוח’ י”א:28–39‏).‏

22 בהיותה אדם מעשי הביעה מרתא התנגדות וטענה שהגופה מעלה ריח, שכן חלפו ארבעה ימים מאז מות אלעזר. ישוע הזכיר לה: ”האם לא אמרתי לך שאם תאמיני תראי את כבוד אלוהים?” היא אכן האמינה ואכן ראתה את כבודו של יהוה אלוהים. בו במקום העניק אלוהים לבנו את הכוח להשיב את אלעזר לחיים! חשוב על הרגעים שנחקקו בוודאי בזיכרונה של מרתא לשארית ימיה: קולו המצווה של ישוע ”אלעזר, צא החוצה!”; הרחשים שבקעו מתוך המערה בשעה שאלעזר קם והתקדם אט אט אל פתח הקבר בעודו עטוף בתכריכים; קריאת ישוע ”התירו אותו ותנו לו ללכת”; ובטח ובטח החיבוק הנרגש עם אחיה ועם מרים. ‏(‏קרא יוחנן י”א:40–44‏.‏‏) היגון הכבד שרבץ על לבה היה כלא היה!‏

כגמול על אמונתה בישוע זכתה מרתא לראות יחד עם מרים את אחיה מוקם לתחייה

23. מה יהוה וישוע רוצים לעשות למענך, ומה עליך לעשות?‏

23 פרשה זו מראה שתחיית המתים אינה רק משאלת לב;  היא עיקר אמונה מקראי מרגש ועובדה היסטורית מוכחת (‏איוב י”ד:14, 15‏). יהוה ובנו אוהבים לגמול לאנשי אמונה, כפי שגמלו למרתא, למרים ולאלעזר. גם לך הם יגמלו אם תפתח אמונה איתנה.‏

‏”מרתא שירתה אותם”‏

24. מה הדבר האחרון שהמקרא מספר לנו על מרתא?‏

24 מרתא מוזכרת עוד פעם אחת במקרא. היה זה בתחילת השבוע האחרון לחייו של ישוע עלי אדמות. ישוע ידע היטב אילו קשיים מצפים לו, ועל כן שוב בחר לשהות בבית השלו שבבית עניה, אשר משם נהג ללכת שלושה קילומטרים עד לירושלים. ישוע ואלעזר סעדו בביתו של שמעון המצורע, ושם אנו זוכים להצצה אחרונה על הדמות הראשית שלנו. נאמר עליה: ”מרתא שירתה אותם” (‏יוח’ י”ב:2‏).‏

25. מדוע נשים כדוגמת מרתא הן ברכה לקהילות בימינו?‏

25 עד כמה אופייני הדבר לאישה חרוצה זו! בפעם הראשונה שאנו נתקלים בה במקרא היא עובדת, וכשאנו נפרדים ממנה היא עדיין עובדת ודואגת כמיטב יכולתה לצורכי הסובבים אותה. נשים כדוגמת מרתא — נשים אמיצות ונדיבות אשר תמיד נותנות מעצמן כביטוי לאמונתן — הן ברכה לקהילות תלמידי המשיח בימינו. האם המשיכה מרתא לנהוג כך? סביר להניח שכן. אם כך נהגה היא פעלה בחוכמה, שכן עוד נכונו לה קשיים בהמשך הדרך.‏

26. כיצד אמונתה של מרתא עזרה לה?‏

26 בתוך ימים ספורים היה על מרתא להתמודד עם מותו הנורא של אדונה האהוב ישוע. זאת ועוד, אותם צבועים רצחניים שהרגו אותו היו נחושים להרוג גם את אלעזר, משום שתחייתו חיזקה את אמונתם של רבים. ‏(‏קרא יוחנן י”ב:9–11‏.‏‏) וכמובן, המוות הפריד בסופו של דבר בין מרתא לבין אחותה ואחיה האהובים. איננו יודעים כיצד או מתי זה קרה, אך על דבר אחד אין עוררין: אמונתה היקרה של מרתא עזרה לה להחזיק מעמד עד הסוף. זאת הסיבה שהמשיחיים כיום רואים לנכון לחקות את אמונתה של מרתא.‏

^ ס' 11 בחברה היהודית בת המאה הראשונה לספירה נשללה בדרך כלל מן הנשים הזכות לרכוש השכלה, ולימדו אותן בעיקר לבצע את עבודות הבית. ייתכן שהיה זה אפוא חריג מאוד בעיני מרתא שאישה יושבת לרגלי מורה ולומדת מפיו.‏