עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

לך בעקבות אמונתם

 פרק י”ד

הוא למד שיעור ברחמים

הוא למד שיעור ברחמים

1. לאיזה מסע עמד יונה לצאת, ומה חש לגבי יעדו?‏

ליונה היה הרבה זמן לחשוב. ציפה לו מסע יבשתי של למעלה מ־800 קילומטר, אשר ארך חודש ימים או אולי אף יותר. תחילה היה עליו להחליט אם ללכת במסלולים הקצרים יותר או לבחור במסלולים הבטוחים יותר, ואז לעשות את דרכו דרך גאיות רבים ואינספור שבילים הרריים. הוא ככל הנראה נאלץ לעקוף את המדבר הסורי הגדול, לחצות נהרות כמו נהר הפרת האדיר ולמצוא מקומות לינה אצל נוכרים בעיירות ובכפרים שבארם, במסופוטמיה ובאשור. ככל שנקפו הימים הוא חשב על היעד אשר מפניו כה חרד, על העיר אשר הלכה והתקרבה עם כל צעד שעשה — נינווה.‏

2. כיצד למד יונה שאין באפשרותו לברוח מן המשימה שהוטלה עליו?‏

2 דבר אחד ידע יונה בביטחון: הוא לא יוכל לסוב על עקביו ולברוח מן המשימה הזו. הוא כבר ניסה זאת בעבר. כפי שראינו בפרק הקודם, יהוה תיקן באורך רוח את יונה כאשר הטיל סערה בים ואז הצילו באורח נס על־ידי דג ענק. כעבור שלושה ימים הקיא הדג את יונה אל החוף כשהוא בריא ושלם. כעת היה הנביא חדור יראה ומוכן יותר מתמיד לציית (‏יונה, פרקים א’ ו־‏ב’‏‏).‏

3. כיצד נהג יהוה ביונה, אך איזו שאלה מתעוררת?‏

3 כאשר ציווה יהוה בשנית על יונה ללכת לנינווה, ציית הנביא והחל במסעו  הארוך מזרחה. ‏(‏קרא יונה ג’:1–3‏.‏‏) אך האם אִפשר למוסר יהוה לחולל בו שינוי עמוק? יהוה הרי נהג עמו ברחמים: הוא הציל אותו מטביעה, לא הענישו על מרדנותו ונתן לו הזדמנות נוספת למלא את שליחותו. האם אחרי כל זה למד יונה להיות רחמן כלפי הזולת? לאנשים לא־מושלמים בדרך כלל קשה ללמוד לגלות רחמים. הבה נראה איזה לקח נוכל להפיק מן המאבק הפנימי שהתחולל בקרבו של יונה.‏

מסר של משפט — ותגובה מפתיעה

4, 5. מדוע כינה יהוה את נינווה ”העיר הגדולה”, ומה אנו למדים עליו מכך?‏

4 יונה לא ראה את נינווה מבעד לעיני יהוה. הכתוב מוסר: ”ונינווה הייתה עיר גדולה לאלוהים” (‏יונה ג’:3‏). בספר יונה מתוארת נינווה שלוש פעמים על־ידי יהוה בתור ”העיר הגדולה” (‏יונה א’:2; ג’:2; ד’:11‏). מדוע הייתה היא גדולה, או חשובה, בעיני יהוה?‏

 5 נינווה הייתה עיר עתיקת יומין, בין הערים הראשונות שייסד נמרוד לאחר המבול. היא הייתה אזור מטרופוליני רחב ידיים שככל הנראה כלל בתוכו מספר ערים נוספות, וכדי לחצות אותה מקצה לקצה נדרשו שלושה ימי הליכה (‏בר’ י’:11;‏ יונה ג’:3‏). נינווה הייתה עיר מרשימה — היו בה מקדשים מפוארים, חומות אדירות ומבני פאר אחרים. אולם אף לא אחד מן הגורמים הללו הפך את העיר לחשובה בעיני יהוה אלוהים. האנשים הם שהיו חשובים בעיניו. אוכלוסייתה של נינווה הייתה עצומה יחסית לאותה תקופה. למרות רשעתם, ליהוה היה אכפת מהם. חיי אדם יקרים בעיניו, והוא חפץ שכל אחד יתחרט וילמד לעשות את הטוב.‏

יונה נוכח שנינווה הייתה עיר רחבת ממדים ועמוסת חטאים

6. ‏(א) מאיזו סיבה אפשרית חשש יונה כשנכנס אל נינווה? (ראה גם הערת שוליים.) (ב) מה אנו למדים על אודות יונה מפעילות ההטפה שביצע?‏

6 יונה נכנס לבסוף אל נינווה, ואוכלוסייתה העצומה — למעלה מ־120,000 איש — ודאי רק העצימה את חששותיו.‏ * יונה הלך במשך יום שלם ונכנס אל תוככי העיר הגדולה וההומה, אולי בחיפוש אחר מקום מרכזי מתאים שבו יוכל להתחיל להפיץ את המסר שבפיו. כיצד יתַקשר עם האנשים הללו? האם למד לדבר אשורית? או האם העניק לו יהוה בדרך נס את היכולת לדבר שפה זו? איננו יודעים. ייתכן שיונה השמיע את הכרזתו בעברית, שפת אמו, ונעזר במתורגמן כדי לתרגם את דבריו לאנשי נינווה. בכל אופן, המסר שלו היה פשוט ולא היה צפוי לקנות לו אוהדים: ”עוד ארבעים יום ונינווה נהפכת” (‏יונה ג’:4‏). הוא דיבר בעוז רוח וחזר על ההכרזה שוב ושוב. בזאת גילה יונה אומץ לב ואמונה יוצאים מגדר הרגיל — תכונות הנחוצות כיום למשיחיים יותר מאי פעם.‏

המסר של יונה היה פשוט ולא היה צפוי לקנות לו אוהדים

7, 8. ‏(א) כיצד הגיבו אנשי נינווה למסר שבפי יונה? (ב) מה עשה מלך נינווה בתגובה להכרזתו של יונה?‏

7 המסר שבפי יונה עורר את תשומת לבם של תושבי נינווה. הוא מן הסתם ציפה לתגובה עוינת ואלימה. תחת זאת, קרה  דבר מפליא. האנשים נענו לקריאתו! דבריו התפשטו כאש בשדה קוצים. לא חלף זמן רב ונבואת החורבן שניבא יונה הפכה לשיחת העיר. ‏(‏קרא יונה ג’:5‏.‏‏) עשירים ועניים, חזקים וחלשים, צעירים וזקנים — כולם כאחד נתמלאו חרטה וקראו צום. הידיעות על מעשיהם של תושבי העיר הגיעו עד מהרה לאוזני המלך.‏

כדי לבשר בנינווה נזקק יונה לאומץ לב ולאמונה

8 המלך נענה גם הוא להכרזתו של יונה. כשהוא חדור יראת אלוהים, קם המלך מכיסאו, הסיר את בגדי מלכותו המפוארים, לבש שק כבני עמו ואף ’ישב על האפר’. בעצה אחת עם ”גדוליו”, או אציליו, הוציא המלך צו שהפך את האקט הספונטני של העם לצום רשמי. הוא ציווה שהכול יתכסו שקים — הן האדם והן הבהמה.‏ * הוא הכיר בענווה שדרכי עמו היו רעות ושכפיהם מלאו חמס. המלך הביע תקווה שאלוהי האמת ירחם עליהם לנוכח חרטתם וישוב מחרון אפו כדי שלא יאבדו (‏יונה ג’:6–9‏).‏

9. אילו ספקות מעלים מבקרי מקרא מסוימים באשר לתושבי נינווה, אך מניין לנו שטעות בידם?‏

9 יש מבקרי מקרא המטילים ספק בכך שבתוך זמן כה קצר חל שינוי חד בגישתם של תושבי נינווה. אולם חוקרי מקרא מציינים כי תגובה כזו הולמת את אופיים ההפכפך של בני התרבויות הקדומות הללו ואת נטייתם להאמין באמונות תפלות. כמו כן, אנו יודעים שאותם מבקרים טועים, מפני שישוע המשיח עצמו התייחס מאוחר יותר לחרטתם של אנשי נינווה. ‏(‏קרא מתי י”ב:41‏.‏‏) ישוע ידע על מה הוא מדבר, שהרי הוא חי בשמיים באותה תקופה והיה עד להשתלשלות האירועים הללו (‏יוח’ ח’:57, 58‏). למעשה, לעולם אל לנו להניח שבני אדם אינם יכולים להתחרט על מעשיהם, ואין זה משנה עד כמה מרושעים הם נראים לנו. יהוה לבדו יכול לראות מה טמון בלב האדם.‏

 רחמי אלוהים מול נוקשות האדם

10, 11. ‏(א) כיצד הגיב יהוה לחרטתם של אנשי נינווה? (ב) מדוע אנו בטוחים שהדין שגזר יהוה על נינווה לא היה מוטעה?‏

10 כיצד הגיב יהוה לחרטתם של אנשי נינווה? לימים כתב יונה: ”וירא האלוהים את מעשיהם, כי שבו מדרכם הרעה; ויינחם [התחרט] האלוהים על הרעה אשר דיבר לעשות להם; ולא עשה” (‏יונה ג’:10‏).‏

11 האם זה אומר שיהוה הגיע למסקנה שהדין שגזר על נינווה היה מוטעה? לא. המקרא מסביר שהצדק של יהוה הוא צדק מושלם. ‏(‏קרא דברים ל”ב:4‏.‏‏) חרונו הצודק של יהוה על נינווה פשוט שָׁכַך. הוא הבחין בשינוי שחל באנשים וראה שכבר לא היה צורך להענישם. הייתה זו בעיניו עת לגילוי רחמים.‏

12, 13. ‏(א) כיצד מוכיח יהוה שהוא אל סביר, גמיש ורחמן? (ב) מדוע ניתן לומר שנבואתו של יונה לא הייתה נבואת שקר?‏

12 יהוה אינו דומה כלל ועיקר לדמות האל הנוקשה, הקר והאכזר העולה פעמים רבות מתוך דבריהם של מנהיגי דת. להיפך, הוא אל סביר, גמיש ורחמן. כאשר הוא מחליט להעניש את הרשעים, הוא שולח תחילה את נציגיו הארציים שיזהירו אותם, שכן הוא נכסף לראות את הרשעים מתחרטים ושבים מדרכיהם, כפי שעשו אנשי נינווה (‏יח’ ל”ג:11‏). יהוה אמר לנביאו ירמיהו: ”רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד, ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דיברתי עליו, וניחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו” (‏יר’ י”ח:7, 8‏).‏

אלוהים נכסף לראות את הרשעים מתחרטים ושבים מדרכיהם, כפי שעשו אנשי נינווה

13 האם ניבא יונה נבואת שקר? לא; נבואתו מילאה את ייעודה כנבואת אזהרה. האזהרה הושמעה בשל דרכיהם הרעות של אנשי נינווה, ובעקבותיה הם השתנו. אם יחזרו לסורם, יביא עליהם אלוהים את משפטו. וזה בדיוק מה שקרה מאוחר יותר (‏צפ’ ב’:13–15‏).‏

14. כיצד הגיב יונה לרחמים שגילה יהוה כלפי נינווה?‏

14 כיצד הגיב יונה כאשר ההשמדה לא באה במועד שציפה לה? הכתוב מוסר: ”וַיֵּרַע אל יונה רעה גדולה, ויחר לו” (‏יונה ד’:1‏). הוא אף נשא תפילה הנשמעת כנזיפה באל הכול יכול! יונה רמז בדבריו שמוטב היה לו להישאר בביתו, על אדמתו שלו. הוא טען שידע מלכתחילה שיהוה לא ימיט חורבן על נינווה, ואפילו הציג זאת כתירוץ לכך שברח לתרשיש. אז ביקש את נפשו למות ואמר כי טוב מותו מחייו ‏(‏קרא יונה ד’:2, 3‏).‏

15. ‏(א) מה ככל הנראה הטריד והכעיס את יונה? (ב) כיצד נהג יהוה בנביאו המיוסר?‏

 15 מה הטריד את יונה? איננו יודעים בדיוק מה חלף במוחו, אבל אנחנו כן יודעים שיונה הכריז בפני כל אנשי נינווה שתבוא פורענות על העיר, והם האמינו לו. כעת לא תבוא עליהם שום פורענות. שמא חשש שילעגו לו או שיחשבוהו לנביא שקר? כך או כך, הוא לא היה מרוצה, לא מחרטת העם ולא מרחמיו של יהוה. תחת זאת, הידרדר במדרון תלול לתוך מרירות, רחמים עצמיים וגאווה פצועה. אף־על־פי־כן, אלוהיו הרחום עדיין ראה משהו טוב בנביא המיוסר. במקום להעניש את יונה על חוסר הכבוד שגילה, שאל אותו יהוה בעדינות שאלה מעוררת מחשבה: ”ההיטב [האם בצדק] חרה לך?” (‏יונה ד’:4‏) האם השיב יונה על השאלה? המקרא אינו מציין זאת.‏

16. באילו דרכים יש שחולקים על דרכי אלוהים, ואיזה לקח נוכל להפיק מדוגמתו של יונה?‏

16 קל לשפוט לכף חובה את התנהגותו של יונה, אך מן הראוי לזכור שאין זה חריג שאנשים לא־מושלמים חולקים על דרכי אלוהים. יש הסבורים שיהוה היה צריך למנוע טרגדיה כלשהי או להעניש את הרשעים בו במקום, או שכבר היה עליו לשים קץ לכל הסדר העולמי הנוכחי. דוגמתו של יונה מזכירה לנו שכאשר אנו חולקים על דרכיו של יהוה אלוהים, השקפתנו — ולא השקפתו — היא זו שתמיד טעונה תיקון.‏

יהוה מלמד את יונה לקח

17, 18. ‏(א) מה עשה יונה לאחר שעזב את נינווה? (ב) כיצד הגיב יונה לנסים שחולל יהוה בקשר לקיקיון?‏

17 הנביא המדוכדך עזב את נינווה ושם פעמיו, לא אל ביתו כי אם מזרחה אל ההרים המשקיפים על האזור. הוא בנה סוכה קטנה וישב בה כדי לחכות ולראות מה יעלה בגורלה של נינווה. ייתכן שעדיין נאחז בתקווה לחזות בהשמדתה. כיצד ילמד יהוה את האיש העיקש שיעור ברחמים?‏

18 בן לילה הצמיח יהוה קיקיון. כאשר התעורר יונה, ראה את הקיקיון הגדול ואת עליו הרחבים אשר הצלו עליו הרבה יותר מסוכתו הרעועה, והדבר רומם את רוחו. יונה ’שמח שמחה גדולה’ על הצמח, אולי מפני שראה בהופעתו הפלאית סימן לברכת אלוהים ולשביעות רצונו. אולם יהוה לא רק ביקש להקל על יונה מפני החום ולשכך את זעפו המוגזם. הוא רצה לעשות יותר מכך:  הוא רצה לחדור ללבו. לשם כך חולל אלוהים נסים נוספים. הוא שלח תולעת אשר תקפה את הצמח וגרמה למותו. לאחר מכן שלח ”רוח קדים חרישית” עד אשר עמד יונה ’להתעלף’ מן החום. רוחו של הנביא נפלה, והוא שוב ביקש מאלוהים להמיתו (‏יונה ד’:6–8‏).‏

19, 20. כיצד פנה יהוה אל ההיגיון של יונה בקשר לקיקיון?‏

19 יהוה שאל אותו בשנית אם יש סיבה מוצדקת לכעסו, אשר ניעור הפעם בשל מות הקיקיון. במקום לגלות חרטה, הצדיק יונה את עצמו ואמר: ”היטב חרה לי, עד מוות”. כעת ראה יהוה כי הקרקע כשרה להדגיש בפני יונה את הלקח שהיה עליו ללמוד (‏יונה ד’:9‏).‏

אלוהים השתמש בקיקיון כדי ללמד את יונה שיעור ברחמים

20 אלוהים פנה אל ההיגיון של יונה; הוא הדגיש בפניו שהוא, הנביא, חש צער על מותו של צמח פשוט שגדל בן לילה ואשר אותו לא שתל ולא הצמיח, ואז חתם את דבריו בשאלה: ”ואני לא אחוס על נינווה העיר הגדולה, אשר יש בה הרבה משתים־עשרה רִבּוֹ  אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה?” (‏יונה ד’:10, 11‏).‏ *

21. ‏(א) איזה לקח לימד יהוה את יונה? (ב) כיצד יכול סיפורו של יונה לעזור לנו לבחון בכנות את עצמנו?‏

21 האם אתה מבין לעומק את הלקח שלימד יהוה את יונה? יונה מעולם לא עשה דבר כדי לטפל בקיקיון. לעומת זאת, יהוה היה מקור חייהם ומכלכלם של אנשי נינווה, כמו גם של כל היצורים החיים עלי אדמות. כיצד יכול היה יונה להוקיר צמח בודד יותר מאשר את חייהם של 120,000 בני אדם ושל כל בהמותיהם? האין זה משום שיונה הרשה לעצמו לפתח חשיבה אנוכית? הוא הרי התעצב על מה שאירע לקיקיון רק מפני שהפיק ממנו תועלת אישית. האין כעסו בהקשר לנינווה נבע גם הוא ממניעים אנוכיים — מתוך גאווה ומתוך הרצון להציל את כבודו ולהוכיח את צדקתו? סיפורו של יונה יכול לעזור לנו לבחון בכנות את עצמנו. מי מאתנו מחוסן מפני נטיות אנוכיות אלו? עד כמה עלינו להיות אסירי תודה על כך שיהוה מלמד אותנו בסבלנות לא להיות אנוכיים, להיות יותר רחמנים ולגלות יותר חמלה — בדיוק כמוהו!‏

22. ‏(א) כיצד ככל הנראה הושפע יונה מן ההדרכה הנבונה שהעניק לו יהוה באשר לרחמים? (ב) איזה לקח על כולנו ללמוד?‏

22 השאלה היא, האם הפנים יונה את הלקח? הספר הנושא את שמו נחתם בשאלתו של יהוה, אשר נותרה תלויה ומהדהדת באוויר. יש המלינים על כך שיונה לא ענה על השאלה. אך לאמיתו של דבר תשובתו קיימת — התשובה היא הספר עצמו. מן הראיות עולה כי יונה כתב את הספר הנושא את שמו. דמיין לעצמך את הנביא יושב לבטח במולדתו וכותב את קורותיו. אנו כמעט יכולים לראות בעיני רוחנו את האיש כשהוא מבוגר יותר, חכם יותר וצנוע יותר מניד בראשו בצער בעודו מתעד את טעויותיו, את מרדו ואת סירובו העיקש לנהוג ברחמים. ברור אפוא שיונה למד לקח חיוני תודות להדרכה הנבונה שהעניק לו יהוה. הוא למד להיות רחמן. ומה לגבינו? ‏(‏קרא מתי ה’:7‏).‏

^ ס' 6 יש המעריכים כי שומרון, בירת ממלכת ישראל בת עשרת השבטים, מנתה בימי יונה בין 20,000 ל־30,000 תושבים — פחות מרבע מאוכלוסייתה של נינווה. בשיאה הייתה נינווה אולי העיר הגדולה ביותר בעולם.‏

^ ס' 8 פרט זה אולי נשמע מוזר, אך לא היה זה מקרה חסר תקדים בימי קדם. ההיסטוריון היווני הֶרוֹדוֹטוֹס ציין כי בעקבות מותו של מצביא אהוד בפרס הקדומה, שותפו גם הבהמות במנהגי האבלות.‏

^ ס' 20 באומרו כי הם לא ידעו בין ימינם לשמאלם התכוון אלוהים שהם היו כילדים חסרי דעת, אשר אינם מודעים לדרישותיו.‏