עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

לך בעקבות אמונתם

 פרק ט’‏

היא פעלה בתבונה

היא פעלה בתבונה

1–3. ‏(א) איזו סכנה איימה על ביתה של אביגיל? (ב) מה נלמד על אישה מיוחדת זו?‏

אביגיל הבחינה בַּבֶּהלה שניבטה מעיניו של הבחור. הוא היה מבועת, ולא בכדי — סכנה של ממש הסתמנה באופק. כ־400 לוחמים עשו דרכם אל עירה כשהם נחושים לחסל כל זָכר בבית נבל, בעלה של אביגיל. מדוע?‏

2 הכול התחיל בנבל. הוא נהג כהרגלו באכזריות ובגסות רוח. אבל הפעם הוא העליב את האיש הלא־נכון — את מפקדו האהוב של גדוד לוחמים מאומן ונאמן. אחד מעובדיו הצעירים של נבל, ככל הנראה אחד מרועיו, פנה לאביגיל בביטחון שהיא תהגה תוכנית כלשהי להצילם. אך מה תוכל אישה אחת לעשות כנגד צבא שלם?‏

מה תוכל אישה אחת לעשות כנגד צבא שלם?‏

3 הבה נלמד תחילה קצת יותר על אישה מיוחדת זו. מי הייתה אביגיל? מה הוביל למשבר זה? ומה נוכל ללמוד מאמונתה המופתית?‏

‏”טובת שכל ויפת תואר”‏

4. איזה מין אדם היה נבל?‏

4 אביגיל ונבל לא התאימו זה לזה. נבל לא יכול היה לפלל לאישה טובה יותר, ואילו אביגיל מצאה את עצמה נשואה לבעל שאין גרוע ממנו. אמת, לָאיש היה כסף, ולכן ראה עצמו כאדם חשוב מאוד. אבל מה חשבו עליו אחרים? קשה למצוא דמות מקראית אחרת המתוארת במונחים מבזים יותר. אפילו משמעות שמו היא ”כסיל” או ”טיפש”. האם זה השם שהעניקו לו הוריו בלידתו, או שמא כינוי זה דבק בו בהמשך חייו? כך או כך, שמו הלם אותו. נבל היה איש ”קשה ורע מעללים” — בריון ושתיין  שהטיל את מוראו על אחרים ושנוא על הבריות (‏שמ”א כ”ה:2, 3,‏ 17,‏ 21,‏ 25‏).‏

5, 6. ‏(א) מה היו לדעתך תכונותיה המושכות ביותר של אביגיל? (ב) מאילו סיבות אפשריות התחתנה אביגיל עם בן בלייעל?‏

5 אביגיל הייתה שונה לחלוטין מנבל. משמעות שמה הוא ”אבי גל [שמח]”. אבות רבים מתגאים בבת יפת מראה, אך אב חכם שמח הרבה יותר כשילדו ניחן ביופי פנימי. למרבה הצער, רבים שנתברכו ביופי חיצוני אינם רואים כל צורך לפתח תכונות כגון תבונה, חוכמה, אומץ לב או אמונה. אך לא כך היה לגבי אביגיל. המקרא משבח אותה על תבונתה וכן גם על יופייה ‏(‏קרא שמואל א’. כ”ה:3‏).‏

6 יש שאולי יתהו מדוע בחורה נבונה כמוה התחתנה עם בן בלייעל שכזה. חשוב לזכור כי נישואין רבים בתקופת המקרא הוסדרו על־ידי ההורים, וגם אם לא, עדיין נודעה חשיבות גדולה להסכמתם. האם הוריה של אביגיל העדיפו את הנישואין הללו ואולי אף שידכו בין בני הזוג משום שהתרשמו מעושרו וממעמדו של נבל? האם מצבם הכלכלי הקשה הוא שהשפיע על החלטתם? בכל אופן, כספו של נבל לא הפך אותו לבעל טוב.‏

7. ‏(א) ממה על ההורים להימנע אם ברצונם ללמד את ילדיהם לאמץ השקפה בריאה על מוסד הנישואין? (ב) מה הייתה אביגיל נחושה לעשות?‏

7 הורים נבונים מקפידים ללמד את ילדיהם לאמץ השקפה בריאה על מוסד הנישואין. הם אינם מעודדים אותם להתחתן משיקולים כלכליים ואינם לוחצים עליהם להתחיל לצאת עם בני המין השני כשהם עדיין צעירים מכדי לקבל על עצמם אחריות כאנשים בוגרים (‏קור”א ז’:36‏). אבל עבור אביגיל היה זה מאוחר מדי לחשוב על כך. מסיבה זו או אחרת היא הייתה נשואה לנבל, ולמרות זאת הייתה נחושה להפיק את המיטב מנסיבותיה הקשות.‏

‏”ויעט בהם”‏

8. את מי העליב נבל, ומדוע לדעתך היה זה מאוד לא־נבון?‏

8 כעת הקשה נבל על אביגיל יותר מתמיד. האיש שאותו העליב היה לא אחר מאשר דוד — משרת יהוה נאמן שנמשח על־ידי שמואל הנביא לרשת את כיסא שאול כבחירו של אלוהים (‏שמ”א ט”ז:1, 2,‏ 11–13‏). במנוסתו משאול, המלך הקנאי והרצחני, שהה דוד במדבר יחד עם 600 לוחמיו הנאמנים.‏

9, 10. ‏(א) באילו תנאים שרדו דוד ואנשיו? (ב) מדוע היה על נבל להעריך את שירותם של דוד ואנשיו? (ראה גם הערת שוליים לסעיף 10.)‏

 9 נבל התגורר בעיר מעון, אך עבד בעיר הקרובה כרמל * וככל הנראה היו לו בה אדמות. ערים אלו שכנו ברמות שופעות עשב שהיו אידיאליות לגידול עדרי צאן, ולנבל היו 3,000 כבשים. אך בכל האזור מסביב היו שטחי בר. בדרום השתרע מדבר פארן רחב הידיים, ובמזרח נפרשו עד ים המלח מרחבים שוממים זרועי גאיות ומערות. בתנאים הללו שרדו דוד ואנשיו וודאי היו צריכים לצוד את מזונם וסבלו קשיים רבים. לא אחת נתקלו בבחורים שעבדו כרועיו של נבל העשיר.‏

10 כיצד אותם לוחמים שעבדו קשה למחייתם נהגו ברועים? בנקל יכלו מעת לעת לגזול כבשים בודדים מצאנו של נבל, אך הם לא עשו כן; אדרבה, הם היו כחומת מגן מסביב לצאנו ולמשרתיו של נבל. ‏(‏קרא שמואל א’. כ”ה:15, 16‏.‏‏) סכנות רבות איימו על הצאן והרועים; חיות טרף ארבו בכל פינה, ובשל הקִרבה לגבולה הדרומי של ארץ ישראל, הותקף האזור תכופות על־ידי שודדים וגנבים מבחוץ.‏ *

11, 12. ‏(א) כיצד גילה דוד טקט וכבוד כשביקש את עזרתו של נבל? (ב) מה היה פסול בתגובתו של נבל לבקשתו של דוד?‏

11 זו ודאי הייתה משימה לא־קלה לספק במדבר מזון לכל אותם גברים. לכן יום אחד שלח דוד עשרה שליחים אל נבל כדי לבקש את עזרתו. דוד השכיל לבחור את הרגע. חגיגות הגֵז היו בעיצומן, והן התאפיינו באווירה של נדיבות לב ובמשתים. דוד גם ברר את דבריו, תוך שימוש במילים ובצורות פנייה מנומסות. הוא אף כינה את עצמו ’בנך דוד’, אולי מתוך כבוד לגילו של נבל, שהיה מבוגר ממנו. מה הייתה תגובתו של נבל? (‏שמ”א כ”ה:5–8‏).‏

12 הוא רתח מזעם! ”ויעט בהם”, כלומר, הטיח בהם עלבונות בקולי קולות. כך אמר לאביגיל הבחור שהוזכר בפתיח. נבל הקמצן מחה וסירב לתת מן הלחם, המים והבשר ששחט. הוא לעג לדוד כשתיאר אותו כאדם חסר חשיבות והשווה אותו לעבד שנמלט מאדונו. ייתכן שנבל היה שותף לדעתו של שאול, ששנא את דוד. אך השקפתו של יהוה הייתה שונה משלהם. אלוהים אהב את דוד  ולא ראה בו עבד מרדן אלא המלך העתידי של ישראל (‏שמ”א כ”ה:10, 11,‏ 14‏).‏

13. ‏(א) מה הייתה תגובתו הראשונית של דוד לעלבונות שהטיח בו נבל? (ב) מה ניתן לומר על תגובתו של דוד לאור העיקרון שביעקב א’:20‏?‏

13 כאשר חזרו שליחיו של דוד וסיפרו לו על כך, בערה בו חמתו. ”חִגרו איש את חרבו!”, ציווה. דוד הצטייד בנשקו והוביל 400 מאנשיו למתקפה. הוא נדר להכרית את כל הזכרים בבית נבל (‏שמ”א כ”ה:12, 13,‏ 21, 22‏). זעמו של דוד היה מובן, אבל האופן שבו נתן לו ביטוי היה פסול. במקרא נאמר: ”כעסו של אדם אינו מניב את צדקת אלוהים” (‏יעקב א’:20‏). אך כיצד תצליח אביגיל להציל את בני ביתה?‏

‏”ברוך טעמך”‏

14. ‏(א) באיזה מובן נקטה אביגיל את הצעד הראשון לתיקון העוול שעשה נבל? (ב) איזה לקח מעשי נוכל להפיק מהניגוד שבין נבל לאביגיל? (ראה גם הערת שוליים.)‏

14 במובן מסוים אביגיל כבר נקטה את הצעד הראשון לתיקון העוול הנוראי. להבדיל מבעלה נבל, היא הייתה מוכנה להקשיב. באשר לאפשרות להעלות את העניין בפני נבל אמר העבד הצעיר: ”הוא בן בלייעל מִדַבֵּר אליו”‏ * (‏שמ”א כ”ה:17‏). למרבה הצער, תחושת החשיבות העצמית של נבל גרמה לו לאטום את אוזניו משמוע, ויהירות כזו נפוצה מאוד גם בימינו. אך הבחור ידע שאביגיל קורצה מחומר אחר, וקרוב לוודאי שמסיבה זו פנה אליה.‏

להבדיל מנבל, אביגיל הייתה מוכנה להקשיב

15, 16. ‏(א) כיצד הראתה אביגיל שהיא כאישה המתוארת כאשת חיל בספר משלי? (ב) מדוע האופן שבו פעלה אביגיל לא היה בבחינת מרד בראשותו החוקית של בעלה?‏

15 אביגיל חשבה ופעלה מהר. הכתוב אומר: ”ותמהר אביגיל”. ארבע פעמים בפרשה זו מוזכר הפועל ”מהר” באשר לאביגיל. היא הכינה מנחה נדיבה עבור דוד ואנשיו — לחם, יין, בשר כבש, דגנים קלויים, עוגות צימוקים ודבלים. ברור אפוא שאביגיל ידעה מה היה ברשותה וניהלה היטב את ענייני ביתה, ממש כאישה המתוארת כאשת חיל בספר משלי (‏מש’ ל”א:10–31‏). היא הורתה לכמה ממשרתיה ללכת לפניה עם המנחה. אך ”לאישהּ נבל לא הגידה” דבר (‏שמ”א כ”ה:18, 19‏).‏

 16 האם משתמע מכך שאביגיל מרדה בראשותו החוקית של בעלה? לא; יש לזכור כי נבל פעל בצורה מרושעת נגד עבדו המשוח של יהוה, מה שעלול היה להסתיים במותם של אנשים רבים חפים מפשע מקרב בני ביתו של נבל. אילו אביגיל לא הייתה עושה דבר, האם לא הייתה הופכת לשותפה למעשי בעלה? במקרה הזה היה עליה לתת עדיפות לכניעה לאלוהיה על פני כניעתה לבעלה.‏

17, 18. כיצד ניגשה אביגיל אל דוד, מה אמרה לו ומדוע דבריה נשאו פרי?‏

17 כעבור זמן קצר פגשה אביגיל את דוד ואנשיו. היא שוב מיהרה; הפעם הזדרזה לרדת מעל החמור ולהשתחוות לרגלי דוד (‏שמ”א כ”ה:20,‏ 23‏). אז שפכה את לבה באריכות בפני דוד והתחננה בכל נימי נפשה שיגלה רחמים כלפי בעלה ובני ביתה. מדוע נשאו דבריה פרי?‏

‏”תדבר נא אמתך באוזניך”‏

18 אביגיל קיבלה על עצמה את האחריות לבעיה וביקשה מדוד שיסלח לה. היא הודתה שנבל בעלה הוא כסיל, כמשמעות שמו, ואולי רמזה בכך שיהיה זה למטה מכבודו של דוד להעניש אדם שכזה. היא הביעה את ביטחונה בדוד כנציג יהוה והכירה בכך שהוא ’נלחם את מלחמות יהוה’. אביגיל גם הראתה שהיא מודעת להבטחתו של יהוה באשר לדוד ולמלוכה, שהרי אמרה: ”יהוה... ציווך לנגיד על ישראל”. כמו כן, היא הפצירה בדוד לבל יעשה מעשה שיביא עליו אשמת דמים או שיהיה לו ”לפוּקה”, כלומר יגרום לו ייסורי מצפון. ‏(‏קרא שמואל א’. כ”ה:24–31‏.‏‏) אכן דברי נועם החודרים ללב!‏

19. כיצד הגיב דוד לדבריה של אביגיל, ומדוע שיבח אותה?‏

19 כיצד הגיב דוד? הוא קיבל את מנחתה של אביגיל ואמר: ”ברוך יהוה אלוהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי! וברוך טעמך [תבונתך], וברוכה את אשר כְּלִתִנִי היום הזה מִבּוֹא בדמים”. דוד שיבח אותה על שבאומץ לב מיהרה לקראתו והכיר בכך שהיא הצילה אותו מאשמת דמים. ”עלי לשלום לביתך”, אמר לה, והוסיף בענווה: ”שמעתי בקולך” (‏שמ”א כ”ה:32–35‏).‏

‏”הנה אמתך”‏

20, 21. ‏(א) מה ראוי בעיניך להערצה בהחלטתה של אביגיל לחזור לבעלה? (ב) מדוע העיתוי שבו בחרה אביגיל לדבר עם נבל שיקף אומץ לב ותבונה מצדה?‏

20 אחרי שנפרדו, זיכרון הפגישה לא הרפה מאביגיל. היא ודאי גם לא יכלה שלא להבחין בניגוד החד שבין דוד הנאמן וטוב הלב ובין אותו פרא אדם שהייתה נשואה לו. אך היא לא  שקעה במחשבות אלו. הכתוב אומר: ”ותבוא אביגיל אל נבל”. היא שבה אל בעלה כשהיא נחושה כתמיד למלא כמיטב יכולתה את חובותיה כאשתו. היה עליה ליידע אותו לגבי המנחה שנתנה לדוד ואנשיו. הייתה לו הזכות לדעת. היא גם הייתה צריכה לספר לו על האסון שנמנע, שהרי אילו היה שומע על כך מפי אחרים ולא מפיה הייתה זו לו בושה גדולה. אבל היא לא יכלה לפנות אליו באותו רגע. הוא היה בעיצומו של משתה כמשתה מלכים והיה שיכור לגמרי (‏שמ”א כ”ה:36‏).‏

אביגיל סיפרה באומץ לנבל מה עשתה כדי להציל את חייו

21 אביגיל שוב גילתה אומץ ותבונה; היא חיכתה לבוקר שלמחרת אחרי שסר מעליו יינו. הוא אומנם יהיה מספיק פיכח להבין את דבריה, אך ייתכן שגם מסוכן יותר בשל מזגו. למרות זאת, אביגיל ניגשה אליו וסיפרה לו את הכול. היא ללא ספק ציפתה שהוא יתפרץ בחמת זעם, ואולי אף יגיב באלימות. אך הוא פשוט ישב שם, ולא נע ולא זע (‏שמ”א כ”ה:37‏).‏

22. מה קרה לנבל, ומה אנו למדים מכך באשר לכל מקרה של רודנות או התעללות במשפחה?‏

22 מה קרה לו? ”וימות לבו בקִרבו, והוא היה לאבן”. ייתכן שלקה בסוג של שבץ. עם זאת, כעבור עשרה ימים מת נבל, ולא רק מסיבות בריאותיות. המקרא אומר: ”וייגוף יהוה את נבל, וימות” (‏שמ”א כ”ה:38‏). גזר הדין הצודק שם קץ לנישואין המסויטים של אביגיל. יהוה אומנם אינו ממית כיום אנשים באורח פלא, אך הפרשה משמשת כתזכורת הולמת לכך שאין מקרה של רודנות או התעללות במשפחה אשר נעלם מידיעתו. הוא תמיד יעשה צדק במועד הרצוי בעיניו ‏(‏קרא לוקס ח’:17‏).‏

23. לאיזו ברכה נוספת זכתה אביגיל, ומה הראה שאופייה לא השתנה בעקבות זאת?‏

23 מלבד הגאולה מנישואיה המרים ציפתה לאביגיל ברכה נוספת. כאשר נודע לדוד על מותו של נבל הוא שלח אליה שליחים כדי לבקש את ידה. היא השיבה: ”הנה אמתך לשפחה לרחוץ רגלי עבדֵי אדוני”. ברור אפוא שאופייה לא השתנה בעקבות הצעת הנישואין שקיבלה מדוד; היא אפילו הציעה לשמש שפחה לעבדיו! ואז שוב אנו קוראים שהיא מיהרה, והפעם כדי ללכת אל דוד (‏שמ”א כ”ה:39–42‏).‏

24. עם אילו קשיים התמודדה אביגיל בחייה החדשים, ולאיזה יחס זכתה מצד בעלה ואלוהיה?‏

 24 אך לא היה זה סיום מעולם האגדות; חייה של אביגיל עם דוד לא היו תמיד סוגים בשושנים. דוד כבר היה נשוי לאחינועם, ואף־על־פי שיהוה הרשה ריבוי נשים גרם הדבר ללא ספק קשיים מיוחדים לנשים נאמנות באותם ימים. יש לזכור גם שדוד טרם עלה על כס המלוכה; היה עליו להתגבר על מכשולים וקשיים עד שזכה לשרת את יהוה בתפקיד זה. אך במסלול חייהם המשותף, שבמהלכו סייעה אביגיל לדוד, תמכה בו וילדה לו בן, היא נוכחה עד כמה בעלה מוקיר אותה ומגן עליה. פעם אחת הוא אף חילץ אותה מידי חוטפים! (‏שמ”א ל’:1–19‏) בכך חיקה דוד את יהוה אלוהים, אשר אוהב ומוקיר נשים נבונות, אמיצות ונאמנות כדוגמת אביגיל.‏

^ ס' 9 אין הכוונה להר הכרמל, שבו נערך לימים העימות בין אליהו הנביא לבין נביאי הבעל. (ראה פרק י’‏‏.) העיר כרמל שכנה בדרום, בקצה מדבר פארן.‏

^ ס' 10 סביר להניח שדוד החשיב את ההגנה על בעלי האדמות המקומיים ועל צאנם כשירות ליהוה אלוהים. באותם ימים היה זה חלק ממטרתו של יהוה שצאצאי אברהם, יצחק ויעקב ישכנו בארץ ישראל. לפיכך ההגנה על הארץ מפני פולשים וכנופיות שודדים הייתה סוג של עבודת קודש.‏

^ ס' 14 הבחור השתמש במילה ”בלייעל” שפירושה ”חוסר תועלת”. בתרגומי מקרא מסוימים, מתואר נבל בפסוק כמי ש”אינו מוכן להקשיב לאיש” ומכאן ש”אין שום טעם לדבר אתו”.‏