עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

‏”שימרו את עצמכם באהבת האלוהים”‏

 פרק י”ב

דבר בצורה ש’יש בה כדי לבנות’‏

דבר בצורה ש’יש בה כדי לבנות’‏

‏”אל יצא מפיכם כל דבר ניבול, אלא דבר שהוא טוב בעיתו ויש בו כדי לבנות” (‏אפסים ד’:29‏).‏

1–3. (א) מהי אחת המתנות שנתן לנו יהוה, וכיצד עלול האדם לעשות בה שימוש לרעה? (ב) כיצד עלינו לנצל את מתת הדיבור כדי לעמוד באהבת אלוהים?‏

איך היית מרגיש אם אדם היקר לך היה עושה במכוון שימוש לרעה במתנה שנתת לו? לדוגמה, נתת לו מכונית, ומאוחר יותר נודע לך שהוא נהג בה בחוסר זהירות ופגע באחרים. היית ודאי מאוכזב מאוד.‏

2 היכולת לדבר היא מתנה מאת יהוה, המעניק לנו ”כל מתנה טובה וכל מתנה שלמה” (‏יעקב א’:17‏). מתנה זו, המבדילה את האדם מן הבהמה, מאפשרת לנו לא רק להביע מחשבות אלא גם רגשות. אך כפי שנכון לגבי מכונית, גם במתת הדיבור ניתן לעשות שימוש לרעה. עד כמה ודאי מתאכזב יהוה כאשר האדם עושה שימוש בכושר הדיבור בצורה חסרת זהירות הגורמת כאב וסבל לאחרים!‏

3 כדי לעמוד באהבת אלוהים, עלינו לנצל את מתת הדיבור כפי רצונו של נותן המתנה. יהוה אינו מותיר אותנו בעלטה לגבי צורת הדיבור הרצויה בעיניו. בדברו נאמר: ”אל יצא מפיכם כל דבר ניבול, אלא דבר שהוא טוב בעיתו ויש בו כדי לבנות, למען ישפיע נועם על השומעים” (‏אפסים ד’:29‏).  הבה נראה מדוע עלינו להיזהר בלשוננו, מאילו סגנונות דיבור עלינו להימנע וכיצד נוכל לדבר בצורה ש’יש בה כדי לבנות’.‏

מדוע עלינו להיזהר בלשוננו

4, 5. כיצד מתארים פסוקים מסוימים בספר משלי את כוחן של המילים?‏

4 אחת הסיבות העיקריות לכך שעלינו להיזהר בלשוננו היא שגדול כוחן של מילים. במשלי ט”ו:4 נאמר: ”מרפא [מרגוע] לשון עץ חיים, וסֶלֶף בה שֶבֶר ברוח”.‏ * כמים המשיבים לעץ צמא את רעננותו, כך לשון רכה ומרגיעה יכולה לשובב את רוחו של השומע. לעומת זאת, מילים שיש בהן עקמימוּת ומרמה עלולות לשבור את רוחם של אחרים. אם כן, למילים היוצאות מפינו הכוח לפצוע או לרפא (‏משלי י”ח:21‏).‏

5 כתיאור ציורי לכוחן של המילים נאמר בפסוק אחר במשלי: ”יש בוטה כמדקרות חָרב” (‏משלי י”ב:18‏). מילים הנאמרות בחוסר התחשבות ובפזיזות עלולות לגרום לפצעים רגשיים עמוקים ולהרוס מערכות יחסים. האם קרה לך פעם שנאמרו לך דברים שהיו כמדקרות חרב בליבך? מנגד  אומר הפסוק בנימה חיובית: ”לשון חכמים מרפא”. מילים מתחשבות מפי אדם בעל חוכמת אלוהים עשויות לרפא לב מיוסר ולשקם מערכות יחסים. האם התנסית פעם בכוחן המרפא של מילים נעימות לאוזן? (‏משלי ט”ז:24‏) מתוך הכרה בכוחה של המילה המדוברת, ברצוננו להשתמש בלשון על מנת לרפא ולא לפצוע.‏

לשון מרגוע משיבת נפש

6. מדוע ריסון הלשון כרוך במאבק של ממש?‏

6 כל כמה שנשתדל, לא נוכל לרסן כליל את לשוננו. זו למעשה סיבה שנייה לכך שעלינו להיזהר בלשוננו: החטא והאי־שלמות דוחפים אותנו לעשות שימוש לרעה בלשון. המילים נובעות מן הלב, ו”יצר לב האדם רע” (‏בראשית ח’:21;‏ לוקס ו’:45‏). זו הסיבה שריסון הלשון כרוך במאבק של ממש (‏יעקב ג’:2–4‏). אף שאין אנו יכולים לרסן את לשוננו בצורה מושלמת, עלינו להמשיך לעשות מאמצים על מנת להשתפר מבחינת השימוש שאנו עושים בה. כפי ששחיין המנסה לשחות במעלה נהר חייב להיאבק בזרם, כך חייבים אנו להיאבק בנטייה השלילית לעשות שימוש לרעה בלשון.‏

7, 8. באיזו מידה אחראים אנו בפני יהוה למוצא פינו?‏

7 סיבה שלישית לכך שעלינו להיזהר בלשוננו היא שיהוה דורש מאיתנו לשאת באחריות למוצא פינו. השימוש שאנו עושים בלשון משפיע לא רק על יחסינו עם בני אדם אחרים אלא גם על יחסינו עם יהוה. ביעקב א’:26 נאמר: ”מי שסבור שהוא עובד אלוהים, ואיננו שם רסן ללשונו כי אם מתעה את ליבו, עבודתו אינה אלא הבל”.‏ * כפי שלמדנו בפרק הקודם, דיבורנו קשור קשר הדוק לעבודתנו את אלוהים. אם לא נשים רסן ללשוננו — ונפלוט מילים פוגעות וארסיות —  כל מה שאנו עושים כמשיחיים ייחשב כחסר ערך בעיני אלוהים. ראייה זו עוזרת לנו לעמוד על חומרת העניין (‏יעקב ג’:8–10‏).‏

8 ברור אפוא שיש לנו סיבות כבדות משקל להישמר מפני שימוש לרעה במתת הדיבור. לפני שנדבר על צורות דיבור בונות, הבה נבחן סגנונות דיבור שאין להם כל מקום בחייו של המשיחי האמיתי.‏

דיבור הורס

9, 10. (א) איזה סגנון דיבור יומיומי רווח כיום בעולם? (ב) מדוע עלינו להימנע משפה גסה? (ראה גם הערת שוליים.)‏

9 שפה גסה. קללות, גידופים וצורות אחרות של שפה גסה הם חלק מסגנון הדיבור היומיומי הרווח כיום בעולם. רבים מתבלים את שפתם במילים גסות לחיזוק טיעוניהם או כפיצוי על אוצר מילים מוגבל. קומיקאים רבים מדברים בשפה וולגרית ובעלת אופי מיני כדי להצחיק את שומעיהם. אלא ששפה גסה אינה עניין משעשע. לפני כ־2,000 שנה יעץ השליח פאולוס ברוח הקודש לקהילה בקולוסה להסיר ”את ניבול הפה” (‏קולוסים ג’:8‏). אל הקהילה באפסוס אמר פאולוס כי ”התלוצצות [”גסה”, ע”ח‏]” היא מסוג הדברים שאסור למשיחיים האמיתיים אפילו ’להעלות על דל שפתיהם’ (‏אפסים ה’:3, 4‏).‏

10 לשון גסה צורמת לאוזני יהוה, וצורמת לאוזני אוהביו. אהבתנו את יהוה מניעה אותנו להימנע משפה גסה. בין ”מעשי הבשר” מונה פאולוס את ה”טומאה” הכוללת בתוכה גם אמירת גסויות (‏גלטים ה’:19–21‏). זהו עניין רציני. אדם, אשר למרות נסיונות חוזרים ונשנים לתקנו, ממשיך כבדרך הרגל לעשות שימוש בלשונו על מנת לומר או לעודד דברים  לא־מוסריים, בזויים ומושחתים להחפיר, ואינו מגלה כל חרטה, עלול להיות מורחק מהקהילה.‏ *

11, 12. (א) מהי רכילות, וכיצד היא עלולה להפוך למזיקה? (ב) מדוע חייבים עובדי יהוה להימנע מהוצאת דיבה?‏

11 רכילות מזיקה, הוצאת דיבה. רכילות היא פטפוטי סרק על אנשים אחרים ועל חייהם. האם בכל פעם שאנו מדברים על אחרים נגרם נזק? לא. לפעמים בשיחה תמימה אנו יכולים למסור מידע חיובי או מועיל ולציין, לדוגמה, מי נטבל לא מזמן או מי זקוק למילת עידוד. המשיחיים בני המאה הראשונה התעניינו מאוד איש ברעהו וחלקו זה עם זה מידע ראוי על אחיהם לאמונה (‏אפסים ו’:21, 22;‏ קולוסים ד’:8, 9‏). אולם, הרכילות עלולה להפוך למזיקה כאשר מסלפים את העובדות או חושפים מידע אישי. במקרים חמורים יותר, עלולה הרכילות להוביל להוצאת דיבה, וזו תמיד מזיקה. הוצאת דיבה היא אמירת ”דברי גנאי שקריים על מישהו כדי להשמיץ אותו ולהזיק לו”. לדוגמה, הפרושים הוציאו דיבה על ישוע בניסיון להשחיר את דמותו (‏מתי ט’:32–34; י”ב:22–24‏). הוצאת דיבה מובילה לא אחת לריב ומדון (‏משלי כ”ו:20‏).‏

12 השימוש במתת הדיבור להשחרת דמותו של אחר או לגרימת פילוגים אינו עניין של מה בכך בעיני יהוה. הוא שונא את האיש ה”משלח מדנים בין אחים” (‏משלי ו’:16–19‏). המילה היוונית למוציא דיבה היא דיאבולוס, המשמשת גם ככינוי לשטן. הוא ה”מלשין” — משמיצו המרושע של  אלוהים (‏ההתגלות י”ב:9, 10‏). אנו ודאי רוצים להימנע מסגנון דיבור שיגרום לנו להידמות לשטן. אין מקום בקהילה ללשון דיבה המציתה מעשי בשר, כמו ”מריבה” ו”מחלוקות” (‏גלטים ה’:19–21‏). לכן לפני שתעביר הלאה ידיעה מסוימת על מישהו, שאל את עצמך: ’האם היא נכונה? האם יהיה זה ביטוי של טוב לב מצידי להעביר אותה הלאה? האם הכרחי ורצוי להפיץ את המידע הזה?’ (‏תסלוניקים א’. ד’:11‏).‏

13, 14. (א) איזה נזק עלול להיגרם מדיבור פוגע? (ב) מהו גידוף, ומדוע המגדף מעמיד את עצמו בסכנה?‏

13 דיבור פוגע. כאמור, המילים יכולות לפגוע. יש להודות שמפאת אי־שלמותנו האנושית כולנו אומרים מדי פעם דברים שעליהם אנו מתחרטים. אולם המקרא מזהיר אותנו מדפוס דיבור שבשום אופן מקומו לא יכירנו בבית המשיחי או בקהילה המשיחית. פאולוס קרא למשיחיים: ”הסירו מכם כל מרירות וחמה וכעס וצעקה וגידוף [”דיבור פוגע”, ע”ח‏]” (‏אפסים ד’:31‏). בתרגומי מקרא אחרים מתורגם הצירוף ”דיבור פוגע” ל”דברי רשע”, ”פגיעה מילולית” ו”מילים מעליבות”. דיבור פוגע — כולל הדבקת כינויי גנאי והשמעת ביקורת קשה ובלתי פוסקת — עלול לפשוט מאחרים את כבודם ולגרום להם לחוש חסרי ערך. במיוחד ילדים פגיעים לנזק ההרסני שנגרם מדיבור פוגע, משום שליבם רך והם נוטים לתת אמון בזולת (‏קולוסים ג’:21‏).‏

14 בלשון חריפה מאוד מגנה המקרא את הגידוף — סגנון דיבור מעליב, מבזה ופוגע שתכליתו להשפיל את האחר. אדם העושה לו להרגל לדבר כך מעמיד את עצמו בסכנה חמורה, שכן מגדף הממשיך בגידופיו למרות מאמצים  חוזרים ונשנים לעזור לו להשתנות, עלול להיות מורחק מן הקהילה. אם לא ישנה את דרכיו, הוא עלול גם לאבד את הברכות שתביא עימה המלכות (‏קורינתים א’. ה’:11–13; ו’:9, 10‏). ברור אפוא שלא נוכל בשום פנים ואופן לעמוד באהבת אלוהים אם נאמץ לעצמנו סגנון דיבור מזיק, לא־ישר ולא־אדיב. זהו דיבור הורס.‏

‏’דברים טובים שיש בהם כדי לבנות’‏

15. מה מאפיין דיבור ’טוב שיש בו כדי לבנות’?‏

15 כיצד נוכל לנצל את מתת הדיבור כפי רצונו של נותן המתנה? זכור שדבר־אלוהים מאיץ בנו לדבר ’דברים טובים שיש בהם כדי לבנות’ (‏אפסים ד’:29‏). יהוה מרוצה כשאנו מוציאים מפינו דברים בונים, מעודדים ומחזקים. לשם כך, יש להקדים מחשבה לדיבור. המקרא אינו מגדיר נוסחה קבועה שעל־פיה יש לנהוג, ואין בו רשימה של סוגי ’דיבור בריא’ (‏טיטוס ב’:8‏). כדי לומר ’דברים טובים שיש בהם כדי לבנות’, עלינו לזכור שלושה גורמים פשוטים ועם זאת חשובים המאפיינים דיבור בונה: הוא בריא, הוא ישר והוא אדיב. כשגורמים אלה לנגד עינינו, הבה נדון במספר דוגמאות ספציפיות של דיבור בונה (ראה התיבה ”‏ האם סגנון הדיבור שלי בונה?‏‏”).‏

16, 17. (א) מדוע עלינו לחלוק שבחים? (ב) באילו הזדמנויות ניתן לשבח אחרים בקהילה? במשפחה?‏

16 דברי שבח כנים. הן יהוה והן ישוע מכירים בצורך לומר דברי שבח ולהביע שביעות רצון (‏מתי ג’:17; כ”ה:19–23;‏ יוחנן א’:47‏). מן הראוי שגם אנו בתור משיחיים נחלוק דברי שבח כנים. מדוע? ”דבר בעיתו מה טוב!” נאמר במשלי ט”ו:23‏. שאל את עצמך: ’מה אני חש כשמשבחים אותי בכנות? האם זה לא מחמם את ליבי ומרומם את רוחי?’ מילת  שבח כנה מראה לך שמישהו שם לב אליך, שאכפת לו ממך ושמה שעשית היה שווה כל מאמץ. חיזוקים אלו מחזקים את בטחונך וממריצים אותך להגביר את חריצותך. מאחר שנעים לך לקבל שבחים, האין זה מן ראוי שתעשה את מיטבך על מנת לתת שבחים לאחרים? (‏מתי ז’:12‏).‏

17 למד לראות את הטוב באחרים, ואחר כך הבע במילים את הדברים החיוביים שאתה רואה. נתחיל במסגרת הקהילה. אולי תשמע באסיפה מישהו שנאם נאום יפה, או תבחין בצעיר החותר למטרות רוחניות, או תראה קשיש נאמן הנוכח באסיפות חרף מגבלות הזקנה. מילת שבח כנה עשויה לגעת לליבם ולחזק אותם מבחינה רוחנית. מה לגבי מסגרת המשפחה? הבעל והאישה צריכים לומר זה לזה דברי שבח והערכה לבביים (‏משלי ל”א:10,‏ 28‏). הילדים פורחים מאוד כשמעניקים להם תשומת לב וגורמים להם להרגיש מוערכים. כצמח הזקוק לאור השמש ולמים, זקוקים הילדים לשבחים ולתחושה שהוריהם מרוצים מהם. הורים, חפשו הזדמנויות לשבח את ילדיכם על תכונותיהם ומאמציהם הטובים. דברי שבח אלו יכולים לנסוך בהם אומץ לב וביטחון ולהניע אותם להשתדל עוד יותר לעשות את הטוב.‏

18, 19. מדוע עלינו לעשות את מיטבנו על מנת לנחם ולעודד את אחינו לאמונה, וכיצד נוכל לעשות כן?‏

18 נחמה ועידוד. יהוה דואג מאוד ל”שפלים” ול”נדכאים” (‏ישעיהו נ”ז:15‏). דברו מאיץ בנו ’לנחם זה את זה’ (‏דל’‏‏) ו’לעודד את הנכאים’ (‏תסלוניקים א’. ה’:11,‏ 14‏). אנו סמוכים ובטוחים שאלוהים רואה ומוקיר את המאמצים שאנו עושים על מנת לנחם ולעודד אחים לאמונה השרויים בעצבות.‏

יהוה מרוצה כאשר אנו אומרים דברים שיש בהם כדי לבנות

19 אך מה תוכל לומר כדי לבנות את אחיך לאמונה  החש רפיון ידיים או הסובל מדיכאון? אל תרגיש שחובה עליך לפתור את הבעיה. במקרים רבים, מילים פשוטות מועילות יותר מכול. השרה עליו את הביטחון שאכפת לך ממנו ושאתה דואג לו. אם הוא מוכן, התפלל עבורו בקול בנוכחותו; תוכל לבקש מיהוה שיעזור לו להבין עד כמה הוא נאהב על־ידי אחרים ועל־ידי אלוהים (‏יעקב ה’:14, 15‏). חזק אותו ואמור לו שזקוקים לו ושמעריכים אותו כחבר קהילה (‏קורינתים א’. י”ב:12–26‏). קרא באוזניו פסוק מעודד מן המקרא המראה שיהוה באמת דואג לו אישית (‏תהלים ל”ד:19;‏ מתי י’:29–31‏). אם תקדיש לו מספיק זמן בשביל לחלוק עימו ”דבר טוב” ותדבר אליו מתוך הלב, ללא ספק תעזור לו לחוש נאהב ומוערך (‏משלי י”ב:25‏).‏

20, 21. אילו גורמים תורמים ליעילות העצה והתיקון?‏

20 עצות יעילות. בתור בני אדם לא־מושלמים, כולנו זקוקים מדי פעם לעצות ותיקון. המקרא מעודד אותנו: ”שמע עצה וקבל מוסר, למען תֶחכם באחריתך” (‏משלי י”ט:20‏). לא רק זקני־הקהילה צריכים לייעץ ולתקן. לדוגמה, הורים מטילים מוסר על ילדיהם (‏אפסים ו’:4‏). אחיות בוגרות נדרשות לעיתים לתת עצה או תיקון לנשים  הצעירות (‏טיטוס ב’:3–5‏). אהבת הרֵע מניעה אותנו לתת עצה ותיקון בצורה שהצד השני יוכל לקבלם מבלי שתישבר רוחו. מה יעזור לנו בנושא? שים לב לשלושה גורמים המגבירים את יעילות העצה: הגישה והמניע של המייעץ, הבסיס לעצה והאופן שבו היא ניתנת.‏

21 עצות יעילות מתחילות במייעץ עצמו. שאל את עצמך, ’מתי קל לי יותר לקבל עצה ותיקון?’ כאשר אתה יודע שהמייעץ רוצה בטובתך, אינו מדבר מתוך תסכול אישי ואין לו מניעים נסתרים, קל לך יותר לקבל את העצה. לכן עליך לייעץ לאחרים באותה גישה ומאותו מניע. ייעוץ יעיל גם מבוסס על דבר־אלוהים (‏טימותיאוס ב’. ג’:16‏). גם אם אין אנו מצטטים ישירות מן המקרא, העצות שאנו נותנים צריכות להיות תמיד על בסיס המקרא. זו הסיבה שזקני־הקהילה נזהרים שלא להשליט את דעותיהם האישיות על אחרים; הם גם נזהרים שלא לעוות או לסלף את כתבי־הקודש בניסיון ליצור את הרושם שהמקרא תומך בדעה אישית כלשהי. בנוסף, העצה תהיה יעילה יותר אם תינתן באופן הנכון. עצה המתובלת באדיבות, קלה יותר לעיכול ושומרת על כבודו של מקבלה (‏קולוסים ד’:6‏).‏

22. מהי החלטתך הנחושה באשר לשימוש במתת הדיבור?‏

22 כושר הדיבור הוא אכן מתנה יקרה מאת אלוהים. אהבתנו כלפי יהוה צריכה להניע אותנו שלא לעשות שימוש לרעה במתנה זו. בל נשכח שלמילים שאנו אומרים יש כוח — הכוח לבנות או הכוח להרוס. אם כן, הבה נעשה כל מאמץ להשתמש במתנה זו כפי רצונו של נותן המתנה: ”כדי לבנות”. כך דיבורנו יהיה מקור ברכה לסובבים אותנו ויעזור לנו לעמוד באהבת אלוהים.‏

^ ס' 4 המילה ”סלף” במשלי ט”ו:4 משמעה בין היתר עקמימוּת ומרמה.‏

^ ס' 7 המילה היוונית המתורגמת ל”הבל” מתורגמת גם כ”לשווא” וכ’עקר’.‏

^ ס' 10 המילה ”טומאה” במקרא היא מונח רחב המקפל בתוכו שורה ארוכה של חטאים. אומנם לא כל טומאה מחייבת נקיטת צעדים שיפוטיים, אך אדם השב ועושה מעשים של טומאה חמורה ואינו מגלה חרטה על מעשיו, עלול להיות מורחק מהקהילה (‏קורינתים ב’. י”ב:21;‏ אפסים ד’:19‏; ראה ”‏שאלות של קוראים‏” בחוברת המצפה מ־15 ביולי 2006).‏