תסלוניקים א’‏ 3‏:1‏-13

ג  לָכֵן כַּאֲשֶׁר לֹא יָכֹלְנוּ עוֹד לִסְבֹּל זֹאת, רָאִינוּ לְנָכוֹן לְהִשָּׁאֵר לְבַדֵּנוּ בְּאַתּוּנָה,  וְשָׁלַחְנוּ אֶת טִימוֹתֵיאוֹס אָחִינוּ, מְשָׁרֵת אֱלֹהִים בְּהַכְרָזַת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה עַל אוֹדוֹת הַמָּשִׁיחַ, עַל מְנָת לְחַזֵּק וּלְנַחֵם אֶתְכֶם לְמַעַן אֱמוּנַתְכֶם,  כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַרְעֵר יַצִּיבוּתוֹ שֶׁל אִישׁ עֵקֶב צָרוֹת אֵלּוּ. הֲרֵי אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם יוֹדְעִים שֶׁאֵין לָנוּ מָנוֹס מִן הַצָּרוֹת הַלָּלוּ.  הֵן גַּם כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ אִתְּכֶם אָמַרְנוּ לָכֶם מֵרֹאשׁ שֶׁאָנוּ עֲתִידִים לִסְבֹּל צָרוֹת, וְכָךְ אָכֵן קָרָה כְּפִי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים.  מִסִּבָּה זוֹ, כַּאֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לָשֵׂאת זֹאת, שָׁלַחְתִּי אוֹתוֹ לְבָרֵר עַל נֶאֱמָנוּתְכֶם, מֵחֲשָׁשׁ שֶׁהַמְּפַתֶּה פִּתָּה אֶתְכֶם וַעֲמָלֵנוּ הָיָה לַשָּׁוְא.‏  אֲבָל טִימוֹתֵיאוֹס חָזַר אֵלֵינוּ כָּעֵת מִכֶּם וּבְפִיו בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת עַל נֶאֱמָנוּתְכֶם וְאַהֲבַתְכֶם, וְעַל כָּךְ שֶׁאַתֶּם תָּמִיד זוֹכְרִים אוֹתָנוּ לְטוֹבָה וְנִכְסָפִים לִרְאוֹתֵנוּ כְּפִי שֶׁגַּם אָנוּ נִכְסָפִים לִרְאוֹתְכֶם.  עַל כֵּן, אַחִים, בְּכָל מְצוּקָתֵנוּ* וְצָרָתֵנוּ נֻחַמְנוּ בִּזְכוּתְכֶם וּבִזְכוּת הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁאַתֶּם מְגַלִּים,  וַעֲמִידַתְכֶם הָאֵיתָנָה בַּאֲדוֹן מְפִיחָה בָּנוּ חַיִּים מְחֻדָּשִׁים.‏*  כֵּיצַד נַכִּיר תּוֹדָה לֶאֱלֹהִים עֲלֵיכֶם וְעַל הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאָנוּ חָשִׁים לְפָנָיו בִּזְכוּתְכֶם? 10  יוֹמָם וָלַיְלָה אָנוּ מִתְחַנְּנִים בִּמְלוֹא הָעֹז שֶׁנִּרְאֶה אֶת פְּנֵיכֶם וְשֶׁנַּשְׁלִים אֶת מָה שֶׁחָסֵר בֶּאֱמוּנַתְכֶם.‏ 11  מִי יִתֵּן וֶאֱלֹהִים אָבִינוּ וַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ יִסְלְלוּ בְּפָנֵינוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לָבוֹא אֲלֵיכֶם. 12  וּמִי יִתֵּן וְהָאָדוֹן יָנִיעַ אֶתְכֶם לְהַגְבִּיר וּלְהַרְבּוֹת אֶת אַהֲבַתְכֶם זֶה לָזֶה וְלַכֹּל, כְּפִי שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים אֶתְכֶם, 13  וְכָךְ יְחַזֵּק אֶת לְבַבְכֶם וְיַעֲשֵׂהוּ קָדוֹשׁ וּלְלֹא דֹּפִי לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ וְאָבִינוּ בְּעֵת נוֹכְחוּת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ עִם כָּל קְדוֹשָׁיו.‏

הערות שוליים

או, ”מחסורנו”.‏
מילולית, ”בשל עמידתכם האיתנה באדון אנו חיים”.‏