עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

מקרא אונליין | תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש

קורינתים א’‏ 12‏‏:1‏‏-31

יב  אַחִים, בְּעִנְיַן הַמַּתָּנוֹת הָרוּחָנִיּוֹת אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֶּחְסַר לָכֶם יֶדַע.  אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁכַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם גּוֹיִים* הֻדַּחְתֶּם לַעֲבֹד אֶת אוֹתָם אֱלִילִים אִלְּמִים, וַהֲלַכְתֶּם לְאָן שֶׁהֵם הוֹבִילוּ אֶתְכֶם.  לְפִיכָךְ בִּרְצוֹנִי שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁאֵין אִישׁ הַמְּדַבֵּר בְּרוּחַ אֱלֹהִים וְאוֹמֵר: ”אָרוּר יֵשׁוּעַ!” וְאֵין אִישׁ הַיָּכוֹל לוֹמַר: ”יֵשׁוּעַ הוּא אָדוֹן!” אֶלָּא בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.  אָמְנָם יֵשׁ מַתָּנוֹת שׁוֹנוֹת, אֲבָל הָרוּחַ הִיא אוֹתָהּ רוּחַ;  וְיֵשׁ תַּפְקִידֵי שֵׁרוּת שׁוֹנִים, אַךְ הָאָדוֹן הוּא אוֹתוֹ אָדוֹן;  וְיֵשׁ פְּעֻלּוֹת שׁוֹנוֹת, אַךְ אוֹתוֹ אֱלֹהִים מְבַצֵּעַ אֶת כֻּלָּן בַּכֹּל.  הָרוּחַ מִתְגַּלָּה בְּכָל אֶחָד לְשֵׁם מַטָּרָה מוֹעִילָה.  לְדֻגְמָה, לְאֶחָד נִתֶּנֶת עַל־יְדֵי הָרוּחַ הַיְּכֹלֶת לְדַבֵּר בְּחָכְמָה; לְאַחֵר נִתָּנִים עַל־יְדֵי אוֹתָהּ רוּחַ אִמְרֵי דַּעַת;  לְזֶה נִתֶּנֶת אֱמוּנָה עַל־יְדֵי אוֹתָהּ רוּחַ, וּלְאַחֵר נִתָּנוֹת מַתְּנוֹת רִפּוּי עַל־יְדֵי אוֹתָהּ רוּחַ אַחַת; 10  לְזֶה נִתֶּנֶת הַיְּכֹלֶת לְחוֹלֵל גְּבוּרוֹת, וּלְאַחֵר הִתְנַבְּאוּת; לְאֶחָד הַבְחָנָה בֵּין הַמְּסָרִים הָרוּחָנִיִּים,* לְאַחֵר לְשׁוֹנוֹת שׁוֹנוֹת, וּלְזֶה הַיְּכֹלֶת לְתַרְגֵּם אֶת הַלְּשׁוֹנוֹת. 11  כָּל הַפְּעֻלּוֹת הַלָּלוּ נַעֲשׂוֹת עַל־יְדֵי אוֹתָהּ רוּחַ, הַמְּחַלֶּקֶת אוֹתָן כִּרְצוֹנָהּ לְכָל אִישׁ וָאִישׁ. 12  כְּשֵׁם שֶׁהַגּוּף הוּא אֶחָד וְאֵיבָרִים רַבִּים לוֹ, וְכָל אֵיבְרֵי הַגּוּף — אַף כִּי רַבִּים הֵם — מְהַוִּים גּוּף אֶחָד, כָּךְ גַּם הַמָּשִׁיחַ. 13  הֲרֵי עַל־יְדֵי רוּחַ אַחַת נִטְבַּלְנוּ כֻּלָּנוּ אֶל תּוֹךְ גּוּף אֶחָד — אִם יְהוּדִים אוֹ יְוָנִים, וְאִם עֲבָדִים אוֹ בְּנֵי חוֹרִין — וְכֻלָּנוּ הֻשְׁקֵינוּ רוּחַ אַחַת. 14  וְאָכֵן, הַגּוּף אֵינוֹ אֵיבָר אֶחָד אֶלָּא אֵיבָרִים רַבִּים. 15  אִם תֹּאמַר הָרֶגֶל: ”אֵינֶנִּי יָד וְלָכֵן אֵינֶנִּי חֵלֶק מִן הַגּוּף”, אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁהִיא אֵינָהּ חֵלֶק מִן הַגּוּף. 16  וְאִם תֹּאמַר הָאֹזֶן: ”אֵינֶנִּי עַיִן וְלָכֵן אֵינֶנִּי חֵלֶק מִן הַגּוּף”, אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁהִיא אֵינָהּ חֵלֶק מִן הַגּוּף. 17  אִלּוּ הָיָה הַגּוּף כֻּלּוֹ עַיִן, הֵיכָן הָיָה חוּשׁ הַשְּׁמִיעָה? וְאִלּוּ הָיָה הַגּוּף כֻּלּוֹ אֹזֶן, הֵיכָן הָיָה חוּשׁ הָרֵיחַ? 18  אַךְ אֱלֹהִים שָׂם אֶת כָּל אֵיבְרֵי הַגּוּף בִּמְקוֹמָם לְפִי רְצוֹנוֹ. 19  אִלּוּ הָיוּ כֻּלָּם אֵיבָר אֶחָד, הֵיכָן הָיָה הַגּוּף? 20  אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ אֵיבָרִים רַבִּים, אַךְ גּוּף אֶחָד. 21  הָעַיִן אֵינָהּ יְכוֹלָה לוֹמַר לַיָּד: ”אֵין לִי צֹרֶךְ בָּךְ”; וְהָרֹאשׁ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לָרַגְלַיִם: ”אֵין לִי צֹרֶךְ בָּכֶן”. 22  אַדְרַבָּה, אֵיבְרֵי הַגּוּף שֶׁנִּרְאִים חַלָּשִׁים יוֹתֵר הֵם לְמַעֲשֶׂה אֵיבָרִים נְחוּצִים, 23  וְאֵיבְרֵי הַגּוּף שֶׁנִּרְאִים לָנוּ פָּחוֹת מְכֻבָּדִים, לָהֶם אָנוּ מַעֲנִיקִים יוֹתֵר כָּבוֹד; וְכָךְ יוֹצֵא שֶׁבְּאֵיבָרֵינוּ אֲשֶׁר אֵינָם נָאִים לְמַרְאֶה אָנוּ נוֹהֲגִים בְּיֶתֶר צְנִיעוּת. 24  לְעֻמַּת זֹאת, אֵיבָרֵינוּ הַנָּאִים אֵינָם זְקוּקִים לְדָבָר. מִכָּל מָקוֹם, אֱלֹהִים הִרְכִּיב אֶת הַגּוּף בְּצוּרָה כָּזוֹ שֶׁנָּתַן כָּבוֹד רַב יוֹתֵר לְאֵיבָרִים פָּחוֹת מְכֻבָּדִים, 25  כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ פִּלּוּגִים בַּגּוּף, אֶלָּא שֶׁהָאֵיבָרִים יִדְאֲגוּ זֶה לָזֶה. 26  אִם אֵיבָר אֶחָד סוֹבֵל, כָּל יֶתֶר הָאֵיבָרִים סוֹבְלִים אִתּוֹ; וְאִם אֵיבָר אֶחָד זוֹכֶה לְכָבוֹד, כָּל יֶתֶר הָאֵיבָרִים שְׂמֵחִים אִתּוֹ. 27  אַתֶּם גּוּף הַמָּשִׁיחַ וְכָל אֶחָד מִכֶּם הוּא אֵיבָר בְּגוּפוֹ. 28  וֶאֱלֹהִים נָתַן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד תַּפְקִיד בַּקְּהִלָּה: רֵאשִׁית, שְׁלִיחִים; שֵׁנִית, נְבִיאִים; שְׁלִישִׁית, מוֹרִים; אַחֲרֵי כֵן גְּבוּרוֹת; וְאַחֲרֵי כֵן מַתְּנוֹת רִפּוּי; עֶזְרָה לַזּוּלָת, כִּשּׁוּרֵי הַנְהָגָה וּלְשׁוֹנוֹת שׁוֹנוֹת. 29  הַאִם כֻּלָּם שְׁלִיחִים? הַאִם כֻּלָּם נְבִיאִים? הַאִם כֻּלָּם מוֹרִים? הַאִם כֻּלָּם עוֹשֵׂי גְּבוּרוֹת? 30  הַאִם לְכֻלָּם מַתְּנוֹת רִפּוּי? הַאִם כֻּלָּם מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹנוֹת שׁוֹנוֹת? הַאִם כֻּלָּם מְתֻרְגְּמָנִים? 31  חִתְרוּ תָּמִיד לְהַשָּׂגַת הַמַּתָּנוֹת הַחֲשׁוּבוֹת יוֹתֵר. עִם זֹאת, אַרְאֶה לָכֶם דֶּרֶךְ נָעֲלָה בְּיוֹתֵר.

הערות שוליים

כלומר, לא־מאמינים.‏
מילולית, ”רוחות”.‏