עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

מקרא אונליין | תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש

קורינתים א’‏ 11‏‏:1‏‏-34

יא  חַקּוּ אֶת דֻּגְמָתִי, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מְחַקֶּה אֶת דֻּגְמָתוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ.  אֲנִי מְשַׁבֵּחַ אֶתְכֶם עַל כָּךְ שֶׁבְּכָל דָּבָר אַתֶּם זוֹכְרִים אוֹתִי וּדְבֵקִים בַּמָּסוֹרוֹת שֶׁמָּסַרְתִּי לָכֶם.  אַךְ רְצוֹנִי שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁרֹאשׁ כָּל אִישׁ הוּא הַמָּשִׁיחַ, וְרֹאשׁ הָאִשָּׁה הוּא הָאִישׁ, וְרֹאשׁ הַמָּשִׁיחַ הוּא אֱלֹהִים.  כָּל אִישׁ הַמִּתְפַּלֵּל אוֹ מִתְנַבֵּא בְּכִסּוּי רֹאשׁ מְבַיֵּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ.  וְאִלּוּ כָּל אִשָּׁה הַמִּתְפַּלֶּלֶת אוֹ מִתְנַבֵּאת בְּגִלּוּי רֹאשׁ מְבַיֶּשֶׁת אֶת רֹאשָׁהּ, שֶׁכֵּן כָּמוֹהָ כְּאִשָּׁה שֶׁגֻּלַּח שְׂעַר רֹאשָׁהּ.  הֵן אִם אִשָּׁה אֵינָהּ עוֹטָה כִּסּוּי רֹאשׁ, שֶׁתִּגְזֹז אֶת שְׂעָרָהּ. אֲבָל אִם בּוּשָׁה הִיא לְאִשָּׁה לִגְזֹז אוֹ לְגַלֵּחַ אֶת שְׂעָרָהּ, שֶׁתַּעֲטֶה כִּסּוּי רֹאשׁ.  אַל לָאִישׁ לַעֲטוֹת כִּסּוּי רֹאשׁ, שֶׁכֵּן הוּא צֶלֶם אֱלֹהִים וּכְבוֹדוֹ, אֲבָל הָאִשָּׁה הִיא כְּבוֹד הָאִישׁ.  הֲרֵי הָאִישׁ לֹא בָּא מִן הָאִשָּׁה, אֶלָּא הָאִשָּׁה מִן הָאִישׁ;  זֹאת וְעוֹד, הָאִישׁ לֹא נִבְרָא לְמַעַן הָאִשָּׁה, אֶלָּא הָאִשָּׁה לְמַעַן הָאִישׁ. 10  בְּשֶׁל כָּךְ וּבְשֶׁל הַמַּלְאָכִים צְרִיכָה הָאִשָּׁה לַעֲטוֹת עַל רֹאשָׁהּ אוֹת שֶׁל מָרוּת. 11  לַמְרוֹת זֹאת, בְּקֶרֶב תַּלְמִידֵי הָאָדוֹן אֵין הָאִשָּׁה מְנֻתֶּקֶת מִן הָאִישׁ וְאֵין הָאִישׁ מְנֻתָּק מִן הָאִשָּׁה; 12  שֶׁכֵּן כְּפִי שֶׁהָאִשָּׁה בָּאָה מִן הָאִישׁ, כָּךְ גַּם הָאִישׁ בָּא דֶּרֶךְ הָאִשָּׁה; אֲבָל הַכֹּל בָּא מֵאֱלֹהִים. 13  שִׁפְטוּ בְּעַצְמְכֶם: הַאִם רָאוּי שֶׁאִשָּׁה תִּתְפַּלֵּל לֶאֱלֹהִים בְּגִלּוּי רֹאשׁ? 14  הַאִם לֹא לְמַדְתֶּם בְּעַצְמְכֶם שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא טִבְעִי* לְהַחְשִׁיב זֹאת כְּחֶרְפָּה לְאִישׁ אִם שְׂעָרוֹ אָרֹךְ? 15  אֲבָל אִם לְאִשָּׁה יֵשׁ שֵׂעָר אָרֹךְ, הַאֵין זֶה לְכָבוֹד לָהּ? הֲרֵי שְׂעָרָהּ נִתָּן לָהּ בִּמְקוֹם כְּסוּת. 16  עִם זֹאת, גַּם אִם מִישֶׁהוּ רוֹצֶה לְהִתְוַכֵּחַ וְלִטְעֹן בְּעַד מִנְהָג אַחֵר, לָנוּ אֵין מִנְהָג אַחֵר וְגַם לֹא לִקְהִלּוֹת אֱלֹהִים. 17  אַךְ בְּמָסְרִי אֶת הַהוֹרָאוֹת הַלָּלוּ אֵינֶנִּי מְשַׁבֵּחַ אֶתְכֶם, שֶׁכֵּן אֲסֵפוֹתֵיכֶם יוֹתֵר מַזִּיקוֹת מִמּוֹעִילוֹת. 18  קֹדֶם כֹּל, שָׁמַעְתִּי שֶׁכַּאֲשֶׁר אַתֶּם מִתְאַסְּפִים בַּקְּהִלָּה, יֵשׁ פִּלּוּגִים בֵּינֵיכֶם; וַאֲנִי מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ מִן הָאֱמֶת. 19  הֲרֵי אֵין סָפֵק שֶׁגַּם יִהְיוּ כִּתּוֹת בֵּינֵיכֶם, כְּדֵי שֶׁיִּוָּדַע בְּקִרְבְּכֶם מִי הֵם הַנֶּאֱמָנִים. 20  לְפִיכָךְ כַּאֲשֶׁר אַתֶּם מִתְאַסְּפִים יַחְדָּו בְּמָקוֹם אֶחָד, אֵינְכֶם יְכוֹלִים לֶאֱכֹל כָּרָאוּי אֶת סְעוּדַת הָאָדוֹן. 21  כִּי כַּאֲשֶׁר אַתֶּם אוֹכְלִים אֶת הַסְּעוּדָה, כָּל אֶחָד אוֹכֵל קֹדֶם לָכֵן אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב שֶׁלּוֹ, וְכָךְ הָאֶחָד רָעֵב וְאִלּוּ הָאַחֵר שִׁכּוֹר. 22  הַאִם אֵין לָכֶם בָּתִּים לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בָּהֶם? אוֹ שֶׁמָּא בָּזִים אַתֶּם לִקְהִלַּת אֱלֹהִים וּמְבַיְּשִׁים אֶת מִי שֶׁאֵין לָהֶם דָּבָר? מָה אֹמַר לָכֶם? הַאִם אֲשַׁבֵּחַ אֶתְכֶם? בְּעִנְיָן זֶה אֵינֶנִּי מְשַׁבֵּחַ אֶתְכֶם. 23  קִבַּלְתִּי מֵאֵת הָאָדוֹן אֶת מָה שֶׁגַּם מָסַרְתִּי לָכֶם, שֶׁהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ, בַּלַּיְלָה שֶׁבּוֹ נִמְסַר, לָקַח לֶחֶם* 24  וּלְאַחַר שֶׁהוֹדָה לֶאֱלֹהִים בָּצַע אוֹתוֹ וְאָמַר: ”הַלֶּחֶם הַזֶּה מְסַמֵּל אֶת גּוּפִי הַנִּתָּן לְמַעַנְכֶם. הַתְמִידוּ לַעֲשׂוֹת זֹאת לְזִכְרִי”. 25  כָּךְ עָשָׂה גַּם כַּאֲשֶׁר לָקַח אֶת הַכּוֹס לְאַחַר הַסְּעוּדָה וְאָמַר: ”כּוֹס הַיַּיִן הַזֹּאת מְסַמֶּלֶת אֶת הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה עַל בְּסִיס דָּמִי. הַתְמִידוּ לַעֲשׂוֹת זֹאת לְזִכְרִי בְּכָל עֵת שֶׁתִּשְׁתּוּ מִמֶּנָּה”. 26  הֵן בְּכָל עֵת שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים אֶת הַלֶּחֶם הַזֶּה וְשׁוֹתִים מִן הַכּוֹס הַזֹּאת, אַתֶּם מַכְרִיזִים עַל מוֹת הָאָדוֹן, עַד שֶׁיָּבוֹא. 27  לְפִיכָךְ כָּל מִי שֶׁאוֹכֵל אֶת הַלֶּחֶם אוֹ שׁוֹתֶה מִכּוֹס הָאָדוֹן שֶׁלֹּא כָּרָאוּי, יִהְיֶה אָשֵׁם לְגַבֵּי גּוּפוֹ וְדָמוֹ שֶׁל הָאָדוֹן. 28  תְּחִלָּה יִבְחַן כָּל אֶחָד אֶת עַצְמוֹ בִּקְפִידָה כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁהוּא רָאוּי, וְרַק אָז יֹאכַל מִן הַלֶּחֶם וְיִשְׁתֶּה מִן הַכּוֹס; 29  שֶׁכֵּן מִי שֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מִבְּלִי לְהַבְחִין בַּגּוּף, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מִשְׁפָּט לְעַצְמוֹ. 30  מִשּׁוּם כָּךְ רַבִּים מִכֶּם חַלָּשִׁים וְחוֹלִים, וְדֵי הַרְבֵּה כְּבָר יְשֵׁנִים אֶת שְׁנַת הַמָּוֶת.* 31  אֲבָל אִם נִבְחַן אֶת עַצְמֵנוּ, לֹא נִשָּׁפֵט. 32  עִם זֹאת, כַּאֲשֶׁר אָנוּ נִשְׁפָּטִים, יְהֹוָה מֵטִיל עָלֵינוּ מוּסָר פֶּן נֻרְשַׁע בְּיַחַד עִם הָעוֹלָם. 33  אִם כֵּן, אַחַי, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם נֶאֱסָפִים לֶאֱכֹל סְעוּדָה זוֹ, הַמְתִּינוּ זֶה לָזֶה. 34  אִם מִישֶׁהוּ רָעֵב שֶׁיֹּאכַל בַּבַּיִת, כְּדֵי שֶׁהִתְכַּנְּסוּתְכֶם לֹא תִּהְיֶה לְמִשְׁפָּט. אֶת שְׁאַר הָעִנְיָנִים אֲסַדֵּר כְּשֶׁאַגִּיעַ.

הערות שוליים

או, ”האין הטבע מלמד אתכם”.‏
כלומר, מצה.‏
אין הכוונה כאן למוות ממשי, אלא לעובדה שיחסיהם עם אלוהים נהרסו.‏