עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

מקרא אונליין | תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש

פטרוס א’‏ 1‏‏:1‏‏-25

א  מֵאֵת פֶּטְרוֹס, שְׁלִיחַ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֶל הַתּוֹשָׁבִים הָאֲרָעִיִּים הַפְּזוּרִים בְּרַחֲבֵי פּוֹנְטוֹס, גָּלַטְיָה, קַפָּדוֹקְיָה, אַסְיָה וּבִּיתִינְיָה, אֲשֶׁר נִבְחֲרוּ  עַל־פִּי יְדִיעָתוֹ מֵרֹאשׁ שֶׁל אֱלֹהִים הָאָב, בְּהִתְקַדְּשָׁם עַל־יְדֵי הָרוּחַ, לְמַעַן יְצַיְּתוּ וּלְמַעַן יֻזֶּה עֲלֵיהֶם דָּמוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ:‏ חֶסֶד וְשָׁלוֹם יֻרְעֲפוּ נָא עֲלֵיכֶם יוֹתֵר וְיוֹתֵר.‏  בָּרוּךְ הָאֱלֹהִים וְהָאָב שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכֵּן בְּרֹב רַחֲמָיו הֶעֱנִיק לָנוּ לֵדָה חֲדָשָׁה אֶל תִּקְוָה חַיָּה בְּאֶמְצָעוּת תְּחִיָּתוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ מִן הַמֵּתִים,  אֶל נַחֲלָה שֶׁלֹּא תִּכְלֶה, שֶׁאֵין בָּהּ טֻמְאָה וְשֶׁלֹּא תִּמּוֹג. הִיא שְׁמוּרָה לָכֶם בַּשָּׁמַיִם,  אַתֶּם, הַשְּׁמוּרִים עַל־יְדֵי גְּבוּרַת אֱלֹהִים בִּזְכוּת אֱמוּנָה לְשֵׁם יְשׁוּעָה הָעֲתִידָה לְהִתְגַּלּוֹת בְּעֵת הַקֵּץ.  מִשּׁוּם כָּךְ אַתֶּם שְׂמֵחִים עַד מְאוֹד, אַף שֶׁלִּזְמַן קָצָר אַתֶּם סוֹבְלִים נִסְיוֹנוֹת שׁוֹנִים,  כְּדֵי שֶׁבְּחִינָה זוֹ שֶׁל אֱמוּנַתְכֶם, אֲשֶׁר יְקָרָה הִיא בְּהַרְבֵּה מִזָּהָב הַמִּתְכַּלֶּה עַל אַף הִבָּחֲנוֹ* בָּאֵשׁ, תָּבִיא לִידֵי תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת וְכָבוֹד בְּהִתְגַּלּוּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.  אַף שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רְאִיתֶם אוֹתוֹ, אַתֶּם אוֹהֲבִים אוֹתוֹ. אַף שֶׁאֵינְכֶם מַבִּיטִים בּוֹ כָּעֵת, אַתֶּם מַאֲמִינִים בּוֹ וּשְׂמֵחִים עַד מְאוֹד בְּשִׂמְחָה מְפֹאֶרֶת וּבַל תְּתֹאַר,  בְּהַשִּׂיגְכֶם אֶת פְּרִי אֱמוּנַתְכֶם, אֶת יְשׁוּעַת נַפְשׁוֹתֵיכֶם.‏* 10  אֶת הַיְּשׁוּעָה הַזּוֹ חָקְרוּ בְּשַׁקְדָנוּת וּבָחֲנוּ הֵיטֵב הַנְּבִיאִים שֶׁנִּבְּאוּ עַל הַחֶסֶד הַמְּיֹעָד לָכֶם. 11  הֵם חָקְרוּ בְּהַתְמָדָה מָה הָעֵת וְהַנְּסִבּוֹת שֶׁעֲלֵיהֶן הִצְבִּיעָה הָרוּחַ שֶׁבְּקִרְבָּם בַּאֲשֶׁר לַמָּשִׁיחַ, כַּאֲשֶׁר הֵעִידָה מֵרֹאשׁ עַל סִבְלוֹת הַמָּשִׁיחַ וְעַל הַכָּבוֹד שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי כֵן. 12  נִגְלָה לָהֶם כִּי לֹא לְמַעַן עַצְמָם אֶלָּא לְמַעַנְכֶם שֵׁרְתוּ בְּמָסְרָם אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהֻשְׁמְעוּ לָכֶם כָּעֵת מִפִּי אֵלֶּה שֶׁהִכְרִיזוּ לָכֶם אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה בְּעֶזְרַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּשְׁלְחָה מִן הַשָּׁמַיִם. אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִשְׁתּוֹקְקִים מַלְאָכִים לִבְחֹן לָעֹמֶק.‏ 13  עַל כֵּן, הָכִינוּ אֶת שִׂכְלְכֶם לִפְעִילוּת* וֶהֱיוּ מְפֻכָּחִים לְגַמְרֵי; תְּלוּ אֶת תִּקְוַתְכֶם בַּחֶסֶד אֲשֶׁר יָעֳנַק לָכֶם בְּהִתְגַּלּוּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. 14  כִּילָדִים צַיְתָנִים, חִדְלוּ לָתֵת לַתַּאֲווֹת שֶׁהָיוּ לָכֶם בֶּעָבָר, כְּשֶׁהֱיִיתֶם חַסְרֵי דַּעַת, לְעַצֵּב אֶתְכֶם. 15  אַדְרַבָּה, כְּדֻגְמַת הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר קָרָא אֶתְכֶם, הֱיוּ קְדוֹשִׁים בְּכָל הִתְנַהֲגוּתְכֶם, 16  שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: ”הֱיוּ קְדוֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי”.‏* 17  זֹאת וְעוֹד, אִם אַתֶּם קוֹרְאִים אֶל הָאָב אֲשֶׁר שׁוֹפֵט לְלֹא מַשּׂוֹא פָּנִים כָּל אָדָם וְאָדָם לְפִי מַעֲשָׂיו, הִתְנַהֲגוּ בְּיִרְאָה בִּימֵי חַיֵּיכֶם כְּתוֹשָׁבִים אֲרָעִיִּים.‏* 18  הֵן אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁלֹּא בְּאֶמְצָעוּת דְּבָרִים מִתְכַּלִּים — כֶּסֶף אוֹ זָהָב — נִצַּלְתֶּם מִדֶּרֶךְ חַיֵּיכֶם הָעֲקָרָה אֲשֶׁר נִמְסְרָה לָכֶם מֵאֵת אֲבוֹתֵיכֶם, 19  כִּי אִם בְּאֶמְצָעוּת דָּם יָקָר, כְּדָמוֹ שֶׁל שֶׂה תָּמִים שֶׁאֵין בּוֹ מוּם, דָּמוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ. 20  הוּא אָמְנָם נוֹדַע מֵרֹאשׁ בְּטֶרֶם נוֹסַד הָעוֹלָם, אַךְ נִתְגַּלָּה בְּקֵץ הָעִתִּים לְמַעַנְכֶם. 21  בִּזְכוּתוֹ אַתֶּם מַאֲמִינִים בֶּאֱלֹהִים, זֶה אֲשֶׁר הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים וְהֶעֱנִיק לוֹ כָּבוֹד כְּדֵי שֶׁאֱמוּנַתְכֶם וְתִקְוַתְכֶם יִהְיוּ בֶּאֱלֹהִים.‏ 22  כָּעֵת מִשֶּׁטִּהַרְתֶּם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם עַל־יְדֵי צִיּוּתְכֶם לָאֱמֶת, וּבְעִקְבוֹת זֹאת שׂוֹרֶרֶת בֵּינֵיכֶם אַהֲבַת אַחִים שֶׁאֵין עִמָּהּ צְבִיעוּת, אֶהֱבוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אַהֲבָה עַזָּה בְּכָל לְבַבְכֶם. 23  הֲרֵי הָעָנְקָה לָכֶם לֵדָה חֲדָשָׁה, לֹא עַל־יְדֵי זֶרַע מִתְכַּלֶּה כִּי אִם בִּלְתִּי מִתְכַּלֶּה, בְּאֶמְצָעוּת דְּבָרוֹ שֶׁל אֱלֹהִים הַחַי וְהַנִּצְחִי. 24  הֵן ”כָּל בָּשָׂר הוּא כְּעֵשֶׂב, וְכָל כְּבוֹדוֹ כְּפֶרַח הַשָּׂדֶה; הָעֵשֶׂב מִתְיַבֵּשׁ וְהַפֶּרַח נוֹפֵל, 25  אַךְ דְּבָרוֹ שֶׁל יְהֹוָה עוֹמֵד לָעַד”.‏* וּ”דְבָרוֹ” זֶה הוּא הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה שֶׁהֻכְרְזָה לָכֶם.‏

הערות שוליים

או, ”היצרפו”.‏
או, ”חייכם”.‏
מילולית, ”חיגרו את מותני שכלכם”.‏
ויק י”ט:2‏.‏
או, ”תושבים נוכרים”.‏
ישע מ’:6–8‏.‏