עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

מקרא אונליין | תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש

לוקס 7‏‏:1‏‏-50

ז  לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם לוֹמַר אֶת דְּבָרָיו לָעָם, נִכְנַס יֵשׁוּעַ לִכְפַר נַחוּם.  בְּאוֹתָהּ עֵת הָיָה עַבְדּוֹ שֶׁל שַׂר מֵאָה אֶחָד חוֹלֶה מְאוֹד וְעָמַד לָמוּת, וְהָעֶבֶד הָיָה יָקָר לְלִבּוֹ.  כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַל יֵשׁוּעַ, שָׁלַח אֵלָיו כַּמָּה מִזִּקְנֵי הַיְּהוּדִים כְּדֵי לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לָבוֹא וּלְרַפֵּא אֶת עַבְדּוֹ.  הֵם בָּאוּ אֶל יֵשׁוּעַ וְהִפְצִירוּ בּוֹ מְאוֹד בְּאָמְרָם: ”רָאוּי הוּא שֶׁתַּעֲשֶׂה זֹאת לְמַעֲנוֹ,  כִּי אוֹהֵב הוּא אֶת עַמֵּנוּ, וְהוּא בָּנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת”.  יֵשׁוּעַ הָלַךְ אִתָּם, וּכְשֶׁהָיָה לֹא רָחוֹק מִן הַבַּיִת הִגִּיעוּ אֵלָיו יְדִידָיו שֶׁל שַׂר הַמֵּאָה, אֲשֶׁר נִשְׁלְחוּ מִטַּעֲמוֹ לוֹמַר לוֹ: ”אֲדוֹנִי, אַל תַּטְרִיחַ אֶת עַצְמְךָ, שֶׁכֵּן אֵינֶנִּי רָאוּי שֶׁתָּבוֹא בְּצֵל קוֹרָתִי.  מִשּׁוּם כָּךְ לֹא הֶחְשַׁבְתִּי אֶת עַצְמִי רָאוּי לָבוֹא אֵלֶיךָ. רַק צַוֵּה וּמְשָׁרְתִי יִתְרַפֵּא.  הֲרֵי גַּם אֲנִי כָּפוּף לְמָרוּת וְחַיָּלִים אֲחֵרִים כְּפוּפִים לִי, וְכַאֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר לְזֶה, ’לֵךְ!’ הוּא הוֹלֵךְ, וּלְאַחֵר, ’בּוֹא!’ הוּא בָּא, וּלְעַבְדִּי, ’עֲשֵׂה זֹאת!’ הוּא עוֹשֶׂה”.  כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת יֵשׁוּעַ, הִתְפַּלֵּא; פָּנָה לֶהָמוֹן שֶׁהָלַךְ אַחֲרָיו וְאָמַר: ”אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: אֲפִלּוּ בְּיִשְׂרָאֵל לֹא מָצָאתִי אֱמוּנָה כֹּה גְּדוֹלָה”. 10  כְּשֶׁחָזְרוּ שְׁלִיחֵי שַׂר הַמֵּאָה אֶל הַבַּיִת, מָצְאוּ אֶת הָעֶבֶד בָּרִיא. 11  זְמַן קָצָר לְאַחַר מִכֵּן הָלַךְ לְעִיר שֶׁשְּׁמָהּ נָעִים, וְאִתּוֹ הָלְכוּ תַּלְמִידָיו וַהֲמוֹן עַם רַב. 12  הוּא הִתְקָרֵב אֶל פֶּתַח הָעִיר, וְהִנֵּה נָשְׂאוּ הַחוּצָה מֵת שֶׁהָיָה בֵּן יָחִיד לְאִמּוֹ, וְהִיא אַלְמָנָה. הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים מִן הָעִיר לִוּוּ אוֹתָהּ. 13  כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָהּ הָאָדוֹן נִתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלֶיהָ וְאָמַר לָהּ: ”אַל תִּבְכִּי”. 14  הוּא נִגַּשׁ, נָגַע בָּאֲלוּנְקָה וְנוֹשְׂאֵי הָאֲלוּנְקָה נֶעֶמְדוּ. אָז אָמַר: ”בָּחוּר, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ: קוּם!” 15  הַמֵּת הִתְיַשֵּׁב וְהֵחֵל לְדַבֵּר, וְיֵשׁוּעַ נָתַן אוֹתוֹ לְאִמּוֹ. 16  כֻּלָּם נִתְמַלְּאוּ יִרְאָה וְהֵחֵלּוּ לְהַלֵּל אֶת אֱלֹהִים בְּאָמְרָם: ”נָבִיא גָּדוֹל קָם בְּקִרְבֵּנוּ”, וְגַם, ”זָכַר אֱלֹהִים אֶת עַמּוֹ”. 17  הַיְּדִיעָה עַל מָה שֶׁעָשָׂה נָפוֹצָה וּפָשְׁטָה בְּכָל יְהוּדָה וּבְכָל הָאֵזוֹר מִסָּבִיב. 18  תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן סִפְּרוּ לוֹ עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. 19  קָרָא אֵלָיו יוֹחָנָן שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו וְשָׁלַח אוֹתָם לִשְׁאֹל אֶת הָאָדוֹן: ”הַאִם אַתָּה זֶה שֶׁנּוֹעַד לָבוֹא, אוֹ שֶׁמָּא עָלֵינוּ לְצַפּוֹת לְבוֹאוֹ שֶׁל אַחֵר?” 20  בְּבוֹאָם אֵלָיו אָמְרוּ לוֹ: ”יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל שָׁלַח אוֹתָנוּ לִשְׁאֹל אוֹתְךָ, ’הַאִם אַתָּה זֶה שֶׁנּוֹעַד לָבוֹא, אוֹ שֶׁמָּא עָלֵינוּ לְצַפּוֹת לְבוֹאוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ נוֹסָף?’” 21  בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רִפֵּא רַבִּים מִמַּחֲלוֹת קַלּוֹת וְקָשׁוֹת, וְגֵרֵשׁ רוּחוֹת רָעוֹת וְהֶעֱנִיק לְעִוְּרִים רַבִּים אֶת מַתַּת הָרְאִיָּה. 22  הֵשִׁיב לַשְּׁנַיִם וְאָמַר: ”לְכוּ וְסַפְּרוּ לְיוֹחָנָן אֶת מָה שֶׁרְאִיתֶם וּשְׁמַעְתֶּם: עִוְּרִים רוֹאִים, פִּסְחִים מִתְהַלְּכִים, מְצֹרָעִים נִטְהָרִים, חֵרְשִׁים שׁוֹמְעִים, מֵתִים מוּקָמִים לִתְחִיָּה וַעֲנִיִּים שׁוֹמְעִים אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה. 23  וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה לוֹ לְמִכְשׁוֹל”. 24  לְאַחַר שֶׁהָלְכוּ שְׁלִיחָיו שֶׁל יוֹחָנָן, הֵחֵל יֵשׁוּעַ לְדַבֵּר אֶל הֲמוֹן הָעָם עַל אוֹדוֹת יוֹחָנָן: ”מָה יְצָאתֶם לִרְאוֹת בַּמִּדְבָּר? קָנֶה מִתְנוֹעֵעַ בָּרוּחַ? 25  וּבְכֵן, מָה יְצָאתֶם לִרְאוֹת? אִישׁ לָבוּשׁ בִּגְדֵי פְּאֵר? הֲרֵי הַלּוֹבְשִׁים בְּגָדִים מְהֻדָּרִים וְחַיִּים חַיֵּי מוֹתָרוֹת נִמְצָאִים בְּאַרְמוֹנוֹת מְלָכִים. 26  מָה בְּכָל זֹאת יְצָאתֶם לִרְאוֹת? נָבִיא? אָכֵן כֵּן, וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אַף הַרְבֵּה יוֹתֵר מִנָּבִיא. 27  הוּא זֶה אֲשֶׁר נִכְתַּב עָלָיו: ’הִנְנִי שׁוֹלֵחַ אֶת שְׁלִיחִי לְפָנֶיךָ, וְהוּא יָכִין לְךָ אֶת הַדֶּרֶךְ’.* 28  אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: אֵין בִּילוּדֵי אִשָּׁה גָּדוֹל מִיּוֹחָנָן, אַךְ אֲפִלּוּ אַחַד הַקְּטַנִּים בְּמַלְכוּת אֱלֹהִים גָּדוֹל מִמֶּנּוּ”. 29  (כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ זֹאת כָּל הָאֲנָשִׁים, כּוֹלֵל הַמּוֹכְסִים, הֵם הוֹדוּ בְּצִדְקַת אֱלֹהִים, שֶׁכֵּן נִטְבְּלוּ אֶת טְבִילַת יוֹחָנָן. 30  אוּלָם הַפְּרוּשִׁים וְהַבְּקִיאִים בַּתּוֹרָה דָּחוּ אֶת מָה שֶׁהוֹעִיד לָהֶם אֱלֹהִים, שֶׁהֲרֵי לֹא נִטְבְּלוּ עַל־יָדָיו.) 31  ”אִם כֵּן, לְמִי אַשְׁוֶה אֶת בְּנֵי הַדּוֹר הַזֶּה וּלְמִי הֵם דּוֹמִים? 32  דּוֹמִים הֵם לִילָדִים הַיּוֹשְׁבִים בַּשּׁוּק וְקוֹרְאִים זֶה לָזֶה בְּקוֹל: ’חִלַּלְנוּ לָכֶם בֶּחָלִיל וְלֹא רְקַדְתֶּם; קוֹנַנּוּ לָכֶם קִינוֹת וְלֹא בְּכִיתֶם’. 33  הִנֵּה בָּא יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל, לֶחֶם אֵינוֹ אוֹכֵל וְיַיִן אֵינוֹ שׁוֹתֶה, וְאַתֶּם אוֹמְרִים: ’יֵשׁ בּוֹ שֵׁד’. 34  בָּא בֶּן הָאָדָם, וְהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, וְאַתֶּם אוֹמְרִים: ’הִנֵּה אִישׁ זַלְלָן וְשַׁתְיָן, יְדִיד הַמּוֹכְסִים וְהַחוֹטְאִים!’ 35  מִכָּל מָקוֹם, הַחָכְמָה נִצְדֶּקֶת עַל־יְדֵי כָּל יְלָדֶיהָ”. 36  אַחַד הַפְּרוּשִׁים שָׁב וּבִקֵּשׁ מִיֵּשׁוּעַ שֶׁיָּבוֹא וְיִסְעַד אֶצְלוֹ, וְיֵשׁוּעַ בָּא לְבֵיתוֹ שֶׁל הַפָּרוּשׁ וְהֵסֵב שָׁם לֶאֱכֹל. 37  וְהִנֵּה אִשָּׁה אַחַת, שֶׁהָיְתָה יְדוּעָה בָּעִיר כְּחוֹטֵאת, שָׁמְעָה שֶׁהוּא סוֹעֵד בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַפָּרוּשׁ וְהֵבִיאָה אִתָּהּ כְּלִי בַּהַט וּבוֹ שֶׁמֶן בֹּשֶׂם. 38  הִיא כָּרְעָה מֵאֲחוֹרָיו עַל בִּרְכֶּיהָ כְּשֶׁהִיא בּוֹכָה. דִּמְעוֹתֶיהָ הִרְטִיבוּ אֶת רַגְלָיו, וְהִיא נִגְּבָה אוֹתָן בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ. גַּם נִשְּׁקָה בְּרֹךְ אֶת רַגְלָיו וּמָשְׁחָה אוֹתָן בְּשֶׁמֶן הַבֹּשֶׂם. 39  כְּשֶׁרָאָה זֹאת הַפָּרוּשׁ שֶׁהִזְמִין אוֹתוֹ, אָמַר בְּלִבּוֹ: ”אִלּוּ הָיָה הָאִישׁ הַזֶּה נָבִיא, הָיָה יוֹדֵעַ מִי הָאִשָּׁה שֶׁנּוֹגַעַת בּוֹ וּמָה טִיבָהּ, שֶׁזּוֹ אִשָּׁה חוֹטֵאת”. 40  בִּתְגוּבָה אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: ”שִׁמְעוֹן, יֵשׁ לִי דְּבַר מָה לוֹמַר לְךָ”. אָמַר לוֹ: ”דַּבֵּר, מוֹרִי”. 41  ”לְמַלְוֶה אֶחָד הָיוּ שְׁנֵי בַּעֲלֵי חוֹב; אֶחָד הָיָה חַיָּב לוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר וְהַשֵּׁנִי חֲמִשִּׁים דִּינָר. 42  מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהַחְזִיר לוֹ אֶת הַחוֹב, מָחַל לִשְׁנֵיהֶם מִכָּל הַלֵּב. אִם כֵּן, מִי מֵהֶם יֹאהַב אוֹתוֹ יוֹתֵר?” 43  הֵשִׁיב שִׁמְעוֹן: ”אֲנִי מַנִּיחַ שֶׁמִּי שֶׁחוֹבוֹ הָיָה גָּדוֹל יוֹתֵר”. אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: ”יָפֶה פָּסַקְתָּ”. 44  אָז הִבִּיט בָּאִשָּׁה וְאָמַר לְשִׁמְעוֹן: ”אַתָּה רוֹאֶה אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת? אֲנִי נִכְנַסְתִּי לְבֵיתְךָ, וּמַיִם לְרַגְלַי לֹא נָתַתָּ לִי; וְאִלּוּ הָאִשָּׁה הַזֹּאת, בְּדִמְעוֹתֶיהָ הִרְטִיבָה אֶת רַגְלַי וּבִשְׂעָרָהּ נִגְּבָה אוֹתָן. 45  נְשִׁיקָה לֹא נָתַתָּ לִי; וְאִלּוּ הָאִשָּׁה הַזֹּאת, מִן הָרֶגַע שֶׁנִּכְנַסְתִּי לֹא חָדְלָה לְנַשֵּׁק אֶת רַגְלַי. 46  אֶת רֹאשִׁי לֹא מָשַׁחְתָּ בְּשֶׁמֶן, וְאִלּוּ הָאִשָּׁה הַזֹּאת מָשְׁחָה אֶת רַגְלַי בְּשֶׁמֶן בֹּשֶׂם. 47  עַל כֵּן, אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, אַף שֶׁאִשָּׁה זוֹ חָטְאָה חֲטָאִים רַבִּים, נִסְלְחוּ לָהּ חֲטָאֶיהָ וּמִשּׁוּם כָּךְ רַבָּה אַהֲבָתָהּ; אֲבָל מִי שֶׁנִּסְלַח לוֹ מְעַט אוֹהֵב מְעַט”. 48  אָז אָמַר לָהּ: ”נִסְלְחוּ לָךְ חֲטָאַיִךְ”. 49  בִּתְגוּבָה הֵחֵלּוּ הַמְּסֻבִּים לוֹמַר בְּלִבָּם: ”מִיהוּ זֶה שֶׁגַּם סוֹלֵחַ עַל חֲטָאִים?” 50  הוֹסִיף וְאָמַר לָאִשָּׁה: ”אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה אוֹתָךְ; לְכִי לְשָׁלוֹם”.

הערות שוליים

מל ג’:1‏.‏