עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

מקרא אונליין | תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש

לוקס 6‏‏:1‏‏-49

ו  בְּאַחַת הַשַּׁבָּתוֹת, כְּשֶׁעָבַר יֵשׁוּעַ דֶּרֶךְ שְׂדוֹת תְּבוּאָה, קָטְפוּ תַּלְמִידָיו שִׁבּוֹלִים, מוֹלְלוּ אוֹתָן בִּידֵיהֶם וְאָכְלוּ.  בִּתְגוּבָה שָׁאֲלוּ אֲחָדִים מִן הַפְּרוּשִׁים: ”מַדּוּעַ אַתֶּם עוֹשִׂים אֶת מָה שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת?”  הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: ”הַאִם מֵעוֹלָם לֹא קְרָאתֶם מָה עָשָׂה דָּוִד כַּאֲשֶׁר הוּא וְהָאֲנָשִׁים שֶׁאִתּוֹ הָיוּ רְעֵבִים?  הֲרֵי נִכְנַס לְבֵית אֱלֹהִים וְקִבֵּל אֶת הַלֶּחֶם הַמֻּצָּג* — שֶׁאֵינוֹ מֻתָּר בַּאֲכִילָה אֶלָּא לַכֹּהֲנִים בִּלְבַד — וְאָכַל וְנָתַן מִמֶּנּוּ לָאֲנָשִׁים שֶׁאִתּוֹ”.  הוֹסִיף וְאָמַר לָהֶם: ”בֶּן הָאָדָם הוּא אֲדוֹן הַשַּׁבָּת”.  בְּשַׁבָּת אַחֶרֶת נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהֵחֵל לְלַמֵּד, וְהָיָה שָׁם אִישׁ שֶׁיָּדוֹ הַיְּמָנִית מְשֻׁתֶּקֶת.  הִתְבּוֹנְנוּ בּוֹ הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת לִרְאוֹת אִם יְרַפֵּא בְּשַׁבָּת, כְּדֵי לִמְצֹא עִלָּה לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ.  הוּא יָדַע מָה הֵם חוֹשְׁבִים, וְלָכֵן אָמַר לָאִישׁ בַּעַל הַיָּד הַמְּשֻׁתֶּקֶת: ”קוּם וַעֲמֹד בָּאֶמְצַע”. הוּא קָם וְנֶעֱמַד.  אָז אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: ”שְׁאֵלָה לִי אֲלֵיכֶם. הַאִם מֻתָּר בְּשַׁבָּת לְהֵיטִיב אוֹ לְהָרַע, לְהַצִּיל נֶפֶשׁ אוֹ לְהָמִיתָהּ?” 10  הִבִּיט סָבִיב בַּכֹּל וְאָז אָמַר לָאִישׁ: ”הוֹשֵׁט אֶת יָדְךָ”. הוּא עָשָׂה כֵּן, וְיָדוֹ שָׁבָה לְאֵיתָנָהּ. 11  הֵם הִתְמַלְּאוּ חֵמָה וְהֵחֵלּוּ לְהִתְיַעֵץ בֵּינֵיהֶם מָה לַעֲשׂוֹת לְיֵשׁוּעַ. 12  בְּאַחַד הַיָּמִים הָהֵם יָצָא אֶל הָהָר לְהִתְפַּלֵּל, וְהִתְמִיד כָּל הַלַּיְלָה בִּתְפִלָּה לֶאֱלֹהִים. 13  בַּבֹּקֶר קָרָא אֵלָיו אֶת תַּלְמִידָיו וּבָחַר מֵהֶם שְׁנֵים־עָשָׂר, שֶׁאוֹתָם כִּנָּה שְׁלִיחִים: 14  אֶת שִׁמְעוֹן, אֲשֶׁר גַּם קָרָא לוֹ פֶּטְרוֹס, אֶת אַנְדְּרֵי אָחִיו, אֶת יַעֲקֹב, אֶת יוֹחָנָן, אֶת פִילִיפּוֹס, אֶת בַּר־תַּלְמַי, 15  אֶת מַתַּי, אֶת תּוֹמָא, אֶת יַעֲקֹב בֶּן חַלְפַי, אֶת שִׁמְעוֹן הַמְּכֻנֶּה הַקַּנַּאי,* 16  אֶת יְהוּדָה בֶּן יַעֲקֹב וְאֶת יְהוּדָה אִישׁ קְרִיּוֹת, שֶׁהָפַךְ לְבוֹגֵד. 17  הוּא יָרַד אִתָּם וְנֶעֱמַד בְּמִישׁוֹר. הֲמוֹנִים מִקֶּרֶב תַּלְמִידָיו הָיוּ שָׁם, וְכֵן אֲנָשִׁים רַבִּים מְאוֹד מִכָּל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם וְאֵזוֹר הַחוֹף שֶׁל צוֹר וְצִידוֹן, אֲשֶׁר בָּאוּ לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ וּלְהֵרָפֵא מִמַּחֲלוֹתֵיהֶם. 18  גַּם אֲנָשִׁים הַמְּעֻנִּים בִּידֵי רוּחוֹת טְמֵאוֹת נִרְפְּאוּ. 19  כָּל הֶהָמוֹן רָצָה לָגַעַת בּוֹ, כִּי יָצְאָה מִמֶּנּוּ גְּבוּרָה וְרִפְּאָה אֶת כֻּלָּם. 20  הִבִּיט יֵשׁוּעַ בְּתַלְמִידָיו וְאָמַר: ”אַשְׁרֵיכֶם הָעֲנִיִּים, כִּי לָכֶם שַׁיֶּכֶת מַלְכוּת אֱלֹהִים. 21  ”אַשְׁרֵיכֶם הָרְעֵבִים כָּעֵת, כִּי אַתֶּם תִּשְׂבְּעוּ. ”אַשְׁרֵיכֶם הַבּוֹכִים כָּעֵת, כִּי אַתֶּם תִּצְחֲקוּ. 22  ”אַשְׁרֵיכֶם אִם יִשְׂנְאוּ אֶתְכֶם וְאִם יְנַדּוּ אֶתְכֶם וִיחָרְפוּ אֶתְכֶם וְיַכְפִּישׁוּ אֶת שִׁמְכֶם בִּגְלַל בֶּן הָאָדָם. 23  שִׂמְחוּ בַּיּוֹם הַהוּא וְעִלְזוּ מְאוֹד,* כִּי שְׂכַרְכֶם רַב בַּשָּׁמַיִם; הֲרֵי אֶת אוֹתָם הַדְּבָרִים נָהֲגוּ אֲבוֹתֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לַנְּבִיאִים. 24  ”אַךְ אוֹי לָכֶם הָעֲשִׁירִים, כִּי כְּבָר קִבַּלְתֶּם אֶת מְלוֹא נֶחָמַתְכֶם. 25  ”אוֹי לָכֶם הַשְּׂבֵעִים כָּעֵת, כִּי אַתֶּם תִּרְעֲבוּ. ”אוֹי לָכֶם הַצּוֹחֲקִים כָּעֵת, כִּי אַתֶּם תִּתְאַבְּלוּ וְתִבְכּוּ. 26  ”אוֹי לָכֶם אִם הַכֹּל מְדַבְּרִים עֲלֵיכֶם טוֹבוֹת, כִּי כָּךְ עָשׂוּ אֲבוֹתֵיהֶם לִנְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר. 27  ”אֲבָל אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אַתֶּם הַמַּקְשִׁיבִים לִדְבָרַי: הַתְמִידוּ לֶאֱהֹב אֶת אוֹיְבֵיכֶם, לְהֵיטִיב עִם שׂוֹנְאֵיכֶם, 28  לְבָרֵךְ אֶת מְקַלְּלֵיכֶם וּלְהִתְפַּלֵּל בְּעַד הַבָּזִים לָכֶם. 29  הַמַּכֶּה אוֹתְךָ עַל הַלֶּחִי הָאַחַת, הוֹשֵׁט לוֹ גַּם אֶת הַשְּׁנִיָּה, וּמִי שֶׁלּוֹקֵחַ אֶת מְעִילְךָ, אַל תִּמְנַע מִמֶּנּוּ גַּם אֶת כֻּתָּנְתְּךָ. 30  תֵּן לְכָל מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִמְּךָ; וְאִם לוֹקְחִים מִמְּךָ דָּבָר, אַל תִּדְרֹשׁ אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה. 31  ”מָה שֶׁאַתֶּם רוֹצִים שֶׁבְּנֵי אָדָם יַעֲשׂוּ לָכֶם, כָּךְ עֲשׂוּ לָהֶם אַתֶּם. 32  ”וְאִם אוֹהֲבִים אַתֶּם רַק אֶת אוֹהֲבֵיכֶם, הָרְאוּיִים אַתֶּם לְשֶׁבַח? הֲרֵי גַּם הַחוֹטְאִים אוֹהֲבִים אֶת אוֹהֲבֵיהֶם. 33  וְאִם אַתֶּם מֵיטִיבִים רַק עִם מִי שֶׁמֵּיטִיבִים אִתְּכֶם, הָרְאוּיִים אַתֶּם לְשֶׁבַח? גַּם הַחוֹטְאִים עוֹשִׂים זֹאת. 34  וְאִם אַתֶּם מַלְוִים* לַאֲנָשִׁים שֶׁמֵּהֶם אַתֶּם מְקַוִּים לְקַבֵּל, הָרְאוּיִים אַתֶּם לְשֶׁבַח? גַּם הַחוֹטְאִים מַלְוִים לַחוֹטְאִים וּמְצַפִּים שֶׁיֻּחְזַר לָהֶם מְלוֹא הַסְּכוּם. 35  אַדְרַבָּה, אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ וְהַלְווּ מִבְּלִי לְצַפּוֹת לִתְמוּרָה, וְרַב יִהְיֶה שְׂכַרְכֶם וּבְנֵי הָאֵל הָעֶלְיוֹן תִּקָּרְאוּ, כִּי טוֹב הוּא לִכְפוּיֵי הַטּוֹבָה וְלָרָעִים. 36  הֱיוּ רַחְמָנִים, כְּשֵׁם שֶׁאֲבִיכֶם רַחְמָן הוּא. 37  ”חִדְלוּ לִשְׁפֹּט וְלֹא תִּשָּׁפְטוּ; חִדְלוּ לְהַרְשִׁיעַ וְלֹא תֻּרְשְׁעוּ. סִלְחוּ וְיִסָּלַח* לָכֶם. 38  תְּנוּ תָּמִיד וְיִתְּנוּ לָכֶם. מִדָּה שׁוֹפַעַת, דְּחוּסָה, מְנֹעֶרֶת וּגְדוּשָׁה יִשְׁפְּכוּ בְּחֵיקְכֶם, כִּי בַּמִּדָּה שֶׁאַתֶּם מוֹדְדִים יִמְדְּדוּ לָכֶם”. 39  אָז נָתַן לָהֶם דֻּגְמָה: ”הַאִם עִוֵּר יָכוֹל לְהַדְרִיךְ עִוֵּר? הֲרֵי שְׁנֵיהֶם יִפְּלוּ לְתוֹךְ בּוֹר. 40  תַּלְמִיד אֵינוֹ גָּדוֹל מִמּוֹרֵהוּ; אֲבָל כָּל הַמְּקַבֵּל הַכְשָׁרָה מְלֵאָה יִהְיֶה כְּמוֹרֵהוּ. 41  אִם כֵּן, מַדּוּעַ אַתָּה מַבִּיט בַּקֵּיסָם אֲשֶׁר בְּעֵין אָחִיךָ וְאֵינְךָ מַבְחִין בַּקּוֹרָה אֲשֶׁר בְּעֵינְךָ שֶׁלְּךָ? 42  אֵיךְ תּוּכַל לוֹמַר לְאָחִיךָ, ’אָחִי, הָנַח לִי לְהוֹצִיא אֶת הַקֵּיסָם שֶׁבְּעֵינְךָ’, בְּשָׁעָה שֶׁאֵינְךָ מַבִּיט בַּקּוֹרָה אֲשֶׁר בְּעֵינְךָ? צָבוּעַ! הוֹצֵא תְּחִלָּה אֶת הַקּוֹרָה מֵעֵינְךָ, וְאָז תִּרְאֶה הֵיטֵב וְתֵדַע אֵיךְ לְהוֹצִיא אֶת הַקֵּיסָם מֵעֵינוֹ שֶׁל אָחִיךָ. 43  ”עֵץ טוֹב אֵינוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי רָקוּב, וְעֵץ רָקוּב אֵינוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי טוֹב. 44  כָּל עֵץ נִכָּר בְּפִרְיוֹ. לְמָשָׁל, אֵין קוֹטְפִים תְּאֵנִים מִן הַקּוֹצִים, וְאֵין בּוֹצְרִים עֲנָבִים מִשִּׂיחַ קוֹצָנִי. 45  הָאִישׁ הַטּוֹב מוֹצִיא דְּבָרִים טוֹבִים מִן הָאוֹצָר הַטּוֹב שֶׁבְּלִבּוֹ, וְאִלּוּ הָאִישׁ הָרַע מוֹצִיא דְּבָרִים רָעִים מֵאוֹצָרוֹ הָרַע; הֲרֵי מִתּוֹךְ הַשּׁוֹפֵעַ בְּלִבּוֹ מְדַבֵּר פִּיו. 46  ”מַדּוּעַ אַתֶּם קוֹרְאִים לִי ’אֲדוֹנִי! אֲדוֹנִי!’ וְאֵינְכֶם עוֹשִׂים אֶת מָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר? 47  כָּל מִי שֶׁבָּא אֵלַי וְשׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַי וְעוֹשֶׂה אוֹתָם, אַסְבִּיר לָכֶם לְמִי הוּא דּוֹמֶה: 48  דּוֹמֶה הוּא לְאִישׁ הַבּוֹנֶה בַּיִת; הוּא חָפַר עָמֹק בָּאֲדָמָה וְהִנִּיחַ אֶת הַיְּסוֹדוֹת עַל הַסֶּלַע. כְּשֶׁבָּא שִׁטָּפוֹן הִכָּה זֶרֶם הַמַּיִם הָעַז בַּבַּיִת, אַךְ לֹא הָיָה חָזָק דַּיּוֹ לְזַעְזְעוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנִּבְנָה הֵיטֵב. 49  לְעֻמַּת זֹאת, מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה דָּבָר, דּוֹמֶה לְאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַּיִת עַל הַקַּרְקַע בְּלִי יְסוֹדוֹת. כַּאֲשֶׁר הִכָּה בּוֹ זֶרֶם הַמַּיִם הָעַז, הִתְמוֹטֵט מִיָּד הַבַּיִת הַהוּא וְגָדוֹל הָיָה חֻרְבָּנוֹ”.

הערות שוליים

או, ”את לחם הפנים”.‏
‏”קנאי”, כלומר נלהב.‏
מילולית, ”קיפצו (משמחה)”.‏
כלומר, מלווים ללא ריבית.‏
המילה בשפת המקור משמעה להתיר, לשחרר, לפטור.‏