עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

מקרא אונליין | תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש

לוקס 12‏‏:1‏‏-59

יב  בֵּינְתַיִם הִתְקַהֲלוּ הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים בְּאַלְפֵיהֶם עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁדָּרְכוּ אִישׁ עַל רַגְלֵי רֵעֵהוּ; אָז הֵחֵל לְדַבֵּר בְּאָמְרוֹ תְּחִלָּה אֶל תַּלְמִידָיו: ”הִזָּהֲרוּ מִשְּׂאוֹר הַפְּרוּשִׁים, כְּלוֹמַר מִן הַצְּבִיעוּת.  אֵין דָּבָר חָבוּי שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה וְאֵין סוֹד שֶׁלֹּא יִוָּדַע.  לְפִיכָךְ מָה שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים בַּחֹשֶׁךְ יִשָּׁמַע בָּאוֹר, וּמָה שֶׁאַתֶּם לוֹחֲשִׁים בְּחַדְרֵי חֲדָרִים יֻכְרַז מֵעַל גַּגּוֹת הַבָּתִּים.  עוֹד אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, יְדִידַי: אַל תִּפְחֲדוּ מִן הַהוֹרְגִים אֶת הַגּוּף, שֶׁכֵּן לְאַחַר מִכֵּן אֵין הֵם יְכוֹלִים עוֹד לַעֲשׂוֹת דָּבָר.  אֹמַר לָכֶם מִמִּי לִירֹא: יִרְאוּ מִפְּנֵי זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַסַּמְכוּת לֹא רַק לַהֲרֹג, אֶלָּא גַּם אַחֲרֵי כֵן לְהַשְׁלִיךְ לְגֵיהִנּוֹם.* כֵּן, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, מִפָּנָיו יִרְאוּ.  הַאִם לֹא נִמְכָּרִים חֲמִשָּׁה דְּרוֹרִים בִּשְׁנֵי מַטְבְּעוֹת קְטַנִּים?* בְּכָל זֹאת אֱלֹהִים אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ אַף אֶחָד מֵהֶם.  וְאַתֶּם, אֲפִלּוּ שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁכֶם נִמְנוּ כֻּלָּן. אַל תִּפְחֲדוּ; יְקָרִים אַתֶּם מִצִּפּוֹרֵי דְּרוֹר רַבּוֹת.  ”אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: כָּל הַמַּכִּיר בִּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, גַּם בֶּן הָאָדָם יַכִּיר בּוֹ לִפְנֵי מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים.  אֲבָל הַמִּתְכַּחֵשׁ לִי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, גַּם בֶּן הָאָדָם יִתְכַּחֵשׁ לוֹ לִפְנֵי מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. 10  כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר נֶגֶד בֶּן הָאָדָם יִסָּלַח לוֹ, אַךְ הַמְּגַדֵּף אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לֹא יִסָּלַח לוֹ. 11  כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ אֶתְכֶם לִפְנֵי אֲסֵפוֹת צִבּוּרִיּוֹת וְלִפְנֵי מוֹשְׁלִים וְסַמְכֻיּוֹת, אַל תִּדְאֲגוּ שֶׁמָּא לֹא תֵּדְעוּ אֵיךְ לְדַבֵּר וּמָה לוֹמַר לַהֲגָנַתְכֶם, 12  שֶׁכֵּן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תְּלַמֵּד אֶתְכֶם בְּאוֹתוֹ רֶגַע אֶת מָה שֶׁעֲלֵיכֶם לוֹמַר”. 13  אָז אָמַר לוֹ מִישֶׁהוּ מִן הֶהָמוֹן: ”מוֹרִי, אֱמֹר לְאָחִי לְהִתְחַלֵּק אִתִּי בַּיְּרֻשָּׁה”. 14  אָמַר לוֹ: ”בֶּן אָדָם, מִי מִנָּה אוֹתִי עֲלֵיכֶם לְשׁוֹפֵט אוֹ לְבוֹרֵר?” 15  אָמַר לָהֶם: ”פִּקְחוּ עֵינֵיכֶם וְהִשָּׁמְרוּ מִכָּל חַמְדָנוּת, כִּי גַּם אִם רַבִּים נִכְסֵי הָאָדָם, הֵם לֹא יַעֲנִיקוּ לוֹ חַיִּים”. 16  סִפֵּר לָהֶם מָשָׁל: ”שָׂדֵהוּ שֶׁל אִישׁ עָשִׁיר אֶחָד הֵנִיב יְבוּל רַב. 17  חָשַׁב הָאִישׁ בְּלִבּוֹ, ’מָה אֶעֱשֶׂה? הֲרֵי אֵין לִי מָקוֹם לְאַחְסֵן אֶת יְבוּלִי’. 18  אָז אָמַר, ’זֶה מָה שֶׁאֶעֱשֶׂה: אֶהֱרֹס אֶת מַחְסָנַי וְאֶבְנֶה גְּדוֹלִים מֵהֶם, וְשָׁם אֲאַחְסֵן אֶת כָּל תְּבוּאָתִי וְאֶת כָּל רְכוּשִׁי, 19  וְאֹמַר לְנַפְשִׁי: ”נַפְשִׁי, יֵשׁ לָךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים טוֹבִים לְמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת; אַתְּ יְכוֹלָה עַכְשָׁו לְהֵרָגַע, לֶאֱכֹל, לִשְׁתּוֹת וְלֵהָנוֹת”’. 20  אַךְ אֱלֹהִים אָמַר לוֹ: ’כְּסִיל, בַּלַּיְלָה הַזֶּה יִדְרְשׁוּ מִמְּךָ אֶת נַפְשְׁךָ,* וּלְמִי יִהְיוּ הַדְּבָרִים שֶׁאָגַרְתָּ?’ 21  כָּךְ יִהְיֶה לָאָדָם הָאוֹצֵר אוֹצָרוֹת בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ וְאֵינוֹ חוֹתֵר לִהְיוֹת עָשִׁיר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים”. 22  אָז אָמַר לְתַלְמִידָיו: ”מִשּׁוּם כָּךְ אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: חִדְלוּ לִהְיוֹת מֻדְאָגִים לְגַבֵּי נַפְשְׁכֶם,* מָה תֹּאכְלוּ, אוֹ לְגַבֵּי גּוּפְכֶם, מָה תִּלְבְּשׁוּ. 23  הֲרֵי הַנֶּפֶשׁ יְקָרָה מִן הַמָּזוֹן, וְהַגּוּף יָקָר מִן הַלְּבוּשׁ. 24  הַבִּיטוּ בָּעוֹרְבִים; הֵם אֵינָם זוֹרְעִים וְאֵינָם קוֹצְרִים, וְאֵין לָהֶם לֹא אָסָם וְלֹא מַחְסָן, וְהִנֵּה אֱלֹהִים מְכַלְכֵּל אוֹתָם. וְעַד כַּמָּה יְקָרִים אַתֶּם מִצִּפּוֹרִים! 25  מִי מִכֶּם בְּדַאֲגָתוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף וְלוּ אַמָּה אַחַת* לִשְׁנוֹת חַיָּיו? 26  לְפִיכָךְ אִם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר כֹּה פָּעוּט, לָמָּה לָכֶם לִהְיוֹת מֻדְאָגִים לְגַבֵּי שְׁאַר הַדְּבָרִים? 27  הַבִּיטוּ וּרְאוּ אֵיךְ הַשּׁוֹשַׁנִּים גְּדֵלִים; הֵם אֵינָם עֲמֵלִים וְאֵינָם טוֹוִים, אֲבָל אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: אֲפִלּוּ שְׁלֹמֹה בְּכָל תִּפְאַרְתּוֹ לֹא הָיָה לָבוּשׁ כְּאֶחָד מֵהֶם. 28  אִם כָּךְ מַלְבִּישׁ אֱלֹהִים אֶת צִמְחֵי הַשָּׂדֶה שֶׁהַיּוֹם קַיָּמִים וּמָחָר מֻשְׁלָכִים אֶל תּוֹךְ הַתַּנּוּר, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הוּא יַלְבִּישׁ אֶתְכֶם, קְטַנֵּי אֱמוּנָה! 29  לָכֵן חִדְלוּ לִהְיוֹת טְרוּדִים בַּשְּׁאֵלָה מָה תֹּאכְלוּ וּמָה תִּשְׁתּוּ, וְחִדְלוּ לִדְאֹג יוֹתֵר מִדַּי; 30  הֵן אַחַר כָּל אֵלֶּה לְהוּטִים עַמֵּי הָעוֹלָם, וַהֲרֵי אֲבִיכֶם יוֹדֵעַ שֶׁזְּקוּקִים אַתֶּם לִדְבָרִים אֵלֶּה. 31  אַתֶּם, לְעֻמַּת זֹאת, תָּמִיד חַפְּשׂוּ אֶת מַלְכוּתוֹ, וְהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם. 32  ”אַל תִּירָא, עֵדֶר קָטָן, שֶׁכֵּן אֲבִיכֶם כְּבָר הֶחְלִיט לָתֵת לָכֶם אֶת הַמַּלְכוּת. 33  מִכְרוּ אֶת נִכְסֵיכֶם וּתְנוּ מַתְּנוֹת צְדָקָה. עֲשׂוּ לָכֶם אַרְנָקִים שֶׁאֵינָם מִתְבַּלִּים, אוֹצָר בִּלְתִּי מִתְכַּלֶּה בַּשָּׁמַיִם — מָקוֹם שֶׁאֵלָיו גַּנָּב אֵינוֹ מִתְקָרֵב וְהָעָשׁ אֵינוֹ מַשְׁחִית בּוֹ. 34  כִּי בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אוֹצַרְכֶם נִמְצָא, שָׁם יִהְיֶה גַּם לְבַבְכֶם. 35  ”הֱיוּ לְבוּשִׁים וּמוּכָנִים,* וְיִהְיוּ מְנוֹרוֹתֵיכֶם דּוֹלְקוֹת, 36  וֶהֱיוּ כַּאֲנָשִׁים הַמְּחַכִּים לְשׁוּבוֹ שֶׁל אֲדוֹנָם מִן הַחֲתֻנָּה, כְּדֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר יָבוֹא וְיִדְפֹּק בַּדֶּלֶת יִפְתְּחוּ לוֹ מִיָּד. 37  אַשְׁרֵי אוֹתָם הָעֲבָדִים אֲשֶׁר יָבוֹא הָאָדוֹן וְיִמְצָא אוֹתָם עֵרָנִיִּים! אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: הוּא יַחְגֹּר מָתְנָיו, יוֹשִׁיב אוֹתָם לַשֻּׁלְחָן וְיִגַּשׁ לְשָׁרְתָם. 38  וְאִם יָבוֹא בָּאַשְׁמֹרֶת הַשְּׁנִיָּה* אוֹ בָּאַשְׁמֹרֶת הַשְּׁלִישִׁית* וְיִמְצָא אוֹתָם עֵרָנִיִּים, אַשְׁרֵי הָעֲבָדִים הָהֵם! 39  וְזֹאת דְּעוּ לָכֶם: אִלּוּ יָדַע בַּעַל הַבַּיִת בְּאֵיזוֹ שָׁעָה יָבוֹא הַגַּנָּב, הָיָה נִשְׁאָר עֵר וְלֹא הָיָה מֵנִיחַ לְאִישׁ לִפְרֹץ לְבֵיתוֹ. 40  גַּם אַתֶּם הֱיוּ מוּכָנִים, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּכֶם יָבוֹא בֶּן הָאָדָם”. 41  אָז שָׁאַל אוֹתוֹ פֶּטְרוֹס: ”אֲדוֹנֵנוּ, הַאִם רַק לָנוּ אַתָּה מְסַפֵּר אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה אוֹ לְכֻלָּם?” 42  הֵשִׁיב הָאָדוֹן וְאָמַר: ”מִיהוּ בֶּאֱמֶת סוֹכֵן הַבַּיִת הַנֶּאֱמָן וְהַנָּבוֹן, אֲשֶׁר יַפְקִיד אוֹתוֹ אֲדוֹנוֹ עַל מְשָׁרְתָיו לָתֵת לָהֶם תָּמִיד אֶת הַמָּזוֹן הַנָּחוּץ לָהֶם בְּעִתּוֹ? 43  אַשְׁרֵי הָעֶבֶד הַהוּא אֲשֶׁר יָבוֹא אֲדוֹנוֹ וְיִמְצָא אוֹתוֹ עוֹשֶׂה כֵּן! 44  אֱמֶת אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: הוּא יַפְקִיד אוֹתוֹ עַל כָּל נְכָסָיו. 45  אֲבָל אִם יֹאמַר הָעֶבֶד הַהוּא בְּלִבּוֹ, ’אֲדוֹנִי מְאַחֵר לָבוֹא’, וְיַתְחִיל לְהַכּוֹת אֶת הַמְּשָׁרְתִים וְהַמְּשָׁרְתוֹת וְלֶאֱכֹל, לִשְׁתּוֹת וּלְהִשְׁתַּכֵּר, 46  יָבוֹא אֲדוֹנוֹ שֶׁל הָעֶבֶד הַהוּא בְּיוֹם שֶׁאֵין הוּא מְצַפֶּה לוֹ וּבְשָׁעָה שֶׁאֵין הוּא יוֹדֵעַ, וְיַעֲנִישׁ אוֹתוֹ בְּחֻמְרָה רַבָּה וְיָשִׂים אוֹתוֹ בֵּין הַבִּלְתִּי נֶאֱמָנִים. 47  וְהָעֶבֶד הַהוּא שֶׁהֵבִין אֶת רְצוֹן אֲדוֹנוֹ וְלֹא הִתְכּוֹנֵן לְבוֹאוֹ וְלֹא פָּעַל עַל־פִּי רְצוֹנוֹ, יֻכֶּה מַכּוֹת רַבּוֹת. 48  אַךְ זֶה שֶׁלֹּא הֵבִין וְלָכֵן עָשָׂה דְּבָרִים שֶׁבִּגְלָלָם רָאוּי הוּא לְמַכּוֹת, יֻכֶּה מְעַט. כָּל מִי שֶׁנִּתַּן לוֹ הַרְבֵּה, יִדָּרֵשׁ מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה, וּמִי שֶׁהֻפְקַד עַל הַרְבֵּה, יִדְרְשׁוּ מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִן הָרָגִיל. 49  ”בָּאתִי לְהַצִּית אֵשׁ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ, וְהוֹאִיל וְהִיא כְּבָר בּוֹעֶרֶת מָה עוֹד אֲבַקֵּשׁ? 50  יֵשׁ טְבִילָה שֶׁעָלַי לַעֲבֹר, וְעַד כַּמָּה מִתְיַסֵּר אֲנִי עַד שֶׁתֻּשְׁלַם! 51  הַאִם אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁבָּאתִי לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם עַל הָאָרֶץ? אַדְרַבָּה; אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, בָּאתִי לִגְרֹם פִּלּוּגִים. 52  מֵעַתָּה חֲמִשָּׁה בְּבַיִת אֶחָד יִהְיוּ מְפֻלָּגִים — שְׁלוֹשָׁה נֶגֶד שְׁנַיִם וּשְׁנַיִם נֶגֶד שְׁלוֹשָׁה. 53  אָב יִהְיֶה נֶגֶד בְּנוֹ וּבֵן נֶגֶד אָבִיו; אֵם נֶגֶד בִּתָּהּ וּבַת נֶגֶד אִמָּהּ; חָמוֹת נֶגֶד כַּלָּתָהּ וְכַלָּה נֶגֶד חֲמוֹתָהּ”. 54  אָז אָמַר גַּם אֶל הֶהָמוֹן: ”כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רוֹאִים עָנָן עוֹלֶה בַּמַּעֲרָב, מִיָּד אַתֶּם אוֹמְרִים, ’סְעָרָה מִתְקָרֶבֶת’, וְכָךְ קוֹרֶה. 55  וְכַאֲשֶׁר אַתֶּם רוֹאִים שֶׁנּוֹשֶׁבֶת רוּחַ דְּרוֹמִית, אַתֶּם אוֹמְרִים, ’יִהְיֶה חַם מְאוֹד’, וְכָךְ קוֹרֶה. 56  צְבוּעִים, אֶת מַרְאֵה הָאָרֶץ וְהַשָּׁמַיִם אַתֶּם יוֹדְעִים לִבְחֹן. אִם כֵּן, אֵיךְ זֶה שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים לִבְחֹן אֶת מַשְׁמָעוּת הָעֵת הַנּוֹכְחִית? 57  מַדּוּעַ אֵינְכֶם בְּעַצְמְכֶם שׁוֹפְטִים נְכוֹנָה? 58  לְדֻגְמָה, כַּאֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ אֶל הַמּוֹשֵׁל עִם הַתּוֹבֵעַ אוֹתְךָ לְדִין, הִשְׁתַּדֵּל לְיַשֵּׁב אֶת הַסִּכְסוּךְ אִתּוֹ בַּדֶּרֶךְ לְשָׁם, פֶּן יָבִיא אוֹתְךָ אֶל הַשּׁוֹפֵט, וְהַשּׁוֹפֵט יִמְסֹר אוֹתְךָ אֶל פְּקִיד בֵּית הַדִּין, וּפְקִיד בֵּית הַדִּין יַשְׁלִיךְ אוֹתְךָ לְבֵית הַסֹּהַר. 59  אוֹמֵר אֲנִי לְךָ: לֹא תֵּצֵא מִשָּׁם עַד אֲשֶׁר תְּשַׁלֵּם הַכֹּל עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה”.

הערות שוליים

ראה נספח 9‏.‏
מילולית, ”איסרים”; איסר: אחד משישה־עשר בדינר.‏
או, ”חייך”.‏
או, ”חייכם”.‏
ראה מתי ו’:27‏, הערת שוליים.‏
מילולית, ”יהיו מותניכם חגורים”.‏
בערך מהשעה תשע בערב עד חצות.‏
מחצות עד בערך שלוש לפנות בוקר.‏