עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

מקרא אונליין | תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש

לוקס 10‏‏:1‏‏-42

י  אַחֲרֵי כֵן מִנָּה הָאָדוֹן שִׁבְעִים* אֲחֵרִים וְשָׁלַח אוֹתָם לְפָנָיו, שְׁנַיִם שְׁנַיִם, אֶל כָּל עִיר וּמָקוֹם שֶׁאֲלֵיהֶם הִתְכַּוֵּן לְהַגִּיעַ.  אָז הֵחֵל לוֹמַר לָהֶם: ”הַקָּצִיר אָכֵן רַב, אֲבָל הַפּוֹעֲלִים מְעַטִּים. לָכֵן הִתְחַנְּנוּ אֶל אֲדוֹן הַקָּצִיר שֶׁיִּשְׁלַח פּוֹעֲלִים לִקְצִירוֹ.  לְכוּ. הִנְנִי שׁוֹלֵחַ אֶתְכֶם כִּכְבָשִׂים בֵּין זְאֵבִים.  אַל תִּקְּחוּ לֹא אַרְנָק, לֹא תַּרְמִיל, לֹא סַנְדָּלִים, וּבַדֶּרֶךְ אַל תְּבָרְכוּ אִישׁ בְּבִרְכַּת שָׁלוֹם. *  בְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ תִּכָּנְסוּ לְבַיִת, אִמְרוּ תְּחִלָּה: ’יָבוֹא נָא שָׁלוֹם עַל הַבַּיִת הַזֶּה’.  אִם יִהְיֶה שָׁם אוֹהֵב שָׁלוֹם, יָבוֹא עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁאִחַלְתֶּם לוֹ. וְאִם לֹא יִהְיֶה שָׁם אוֹהֵב שָׁלוֹם, יָשׁוּב אֲלֵיכֶם הַשָּׁלוֹם שֶׁאִחַלְתֶּם לוֹ.  הִשָּׁאֲרוּ בְּאוֹתוֹ בַּיִת, וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ אֶת מָה שֶׁיַּגִּישׁוּ לָכֶם, כִּי רָאוּי הַפּוֹעֵל לִשְׂכָרוֹ. אַל תַּעַבְרוּ מִבַּיִת לְבַיִת.‏*  ‏”וּבְכָל עִיר שֶׁאֵלֶיהָ תִּכָּנְסוּ וִיקַבְּלוּ אֶתְכֶם, אִכְלוּ אֶת מָה שֶׁיַּגִּישׁוּ לָכֶם,  וְרַפְּאוּ אֶת הַחוֹלִים אֲשֶׁר בָּהּ וְאִמְרוּ לָהֶם: ’מַלְכוּת אֱלֹהִים קְרוֹבָה אֲלֵיכֶם’. 10  אַךְ בְּכָל עִיר שֶׁתִּכָּנְסוּ אֵלֶיהָ וְלֹא יְקַבְּלוּ אֶתְכֶם, צְאוּ אֶל רְחוֹבוֹתֶיהָ הָרָאשִׁיִּים וְאִמְרוּ: 11  ‏’גַּם אֶת אֲבַק עִירְכֶם שֶׁנִּדְבַּק לְרַגְלֵינוּ אֲנַחְנוּ מְנַעֲרִים. אַךְ דְּעוּ לָכֶם שֶׁמַּלְכוּת אֱלֹהִים קְרוֹבָה’. 12  אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: קַל יוֹתֵר יִהְיֶה בַּיּוֹם הַהוּא לִסְדוֹם מֵאֲשֶׁר לָעִיר הַזֹּאת.‏ 13  ‏”אוֹי לָךְ, כּוֹרָזִין! אוֹי לָךְ, בֵּית צַיְדָא! כִּי אִלּוּ נַעֲשׂוּ בְּצוֹר וּבְצִידוֹן הַגְּבוּרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּתוֹכְכֶן, הֲרֵי מִזְמַן הָיוּ מִתְחָרְטוֹת וְיוֹשְׁבוֹת בְּשַׂק וָאֵפֶר. 14  קַל יוֹתֵר יִהְיֶה בַּמִּשְׁפָּט לְצוֹר וּלְצִידוֹן מֵאֲשֶׁר לָכֶן. 15  וְאַתְּ, כְּפַר נַחוּם, הַאִם לַשָּׁמַיִם תָּעֳלִי? אֶל שְׁאוֹל* תֵּרְדִי!‏ 16  ‏”הַמַּקְשִׁיב לָכֶם מַקְשִׁיב גַּם לִי, וְהַדּוֹחֶה אֶתְכֶם דּוֹחֶה גַּם אוֹתִי. וְהַדּוֹחֶה אוֹתִי דּוֹחֶה גַּם אֶת שׁוֹלְחִי”.‏ 17  אָז חָזְרוּ הַשִּׁבְעִים בְּשִׂמְחָה וְאָמְרוּ: ”אֲדוֹנֵנוּ, אֲפִלּוּ הַשֵּׁדִים נִכְנָעִים לָנוּ כְּשֶׁאָנוּ מְצַוִּים עֲלֵיהֶם בְּשִׁמְךָ”. 18  אָמַר לָהֶם: ”רָאִיתִי אֶת הַשָּׂטָן נוֹפֵל כְּבָרָק מִן הַשָּׁמַיִם. 19  הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת הַסַּמְכוּת לִרְמֹס תַּחַת רַגְלֵיכֶם נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְאֶת הַכּוֹחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל עָצְמַת הָאוֹיֵב, וְדָבָר לֹא יִפְגַּע בָּכֶם. 20  עִם זֹאת, אַל תִּשְׂמְחוּ עַל כָּךְ שֶׁהָרוּחוֹת נִכְנָעוֹת לָכֶם; שִׂמְחוּ שֶׁשְּׁמוֹתֵיכֶם נִכְתְּבוּ בַּשָּׁמַיִם”. 21  אָז הִתְמַלֵּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה הֵצִיפָה אוֹתוֹ. אָמַר: ”מְהַלֵּל אֲנִי אוֹתְךָ בְּאָזְנֵי כֹּל, אָבִי, אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, כִּי הִסְתַּרְתָּ הֵיטֵב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִן הַחֲכָמִים וְהַמְּלֻמָּדִים וְגִלִּיתָ אוֹתָם לְעוֹלָלִים. כֵּן, אָבִי, כִּי כָּךְ הָיָה רָצוּי לְפָנֶיךָ. 22  הַכֹּל נִמְסַר לִי מֵאֵת אָבִי, וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִיהוּ הַבֵּן מִלְּבַד הָאָב; גַּם אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִיהוּ הָאָב מִלְּבַד הַבֵּן וְכָל מִי שֶׁהַבֵּן רוֹצֶה לְגַלּוֹת לוֹ”.‏ 23  כְּשֶׁהָיוּ לְבַדָּם פָּנָה אֶל הַתַּלְמִידִים וְאָמַר לָהֶם: ”אַשְׁרֵי הָעֵינַיִם הָרוֹאוֹת אֶת מָה שֶׁאַתֶּם רוֹאִים, 24  שֶׁכֵּן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: נְבִיאִים וּמְלָכִים רַבִּים הִשְׁתּוֹקְקוּ לִרְאוֹת אֶת מָה שֶׁאַתֶּם רוֹאִים וְלֹא רָאוּ, וְלִשְׁמֹעַ אֶת מָה שֶׁאַתֶּם שׁוֹמְעִים וְלֹא שָׁמְעוּ”.‏ 25  וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד, שֶׁהָיָה בָּקִי בַּתּוֹרָה, קָם כְּדֵי לִבְחֹן אוֹתוֹ וְשָׁאַל: ”מוֹרִי, מָה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לָרֶשֶׁת חַיֵּי עוֹלָם?” 26  הֵשִׁיב לוֹ: ”מָה כָּתוּב בַּתּוֹרָה? מָה אַתָּה מֵבִין?” 27  אָמַר הָאִישׁ: ”’וְאָהַבְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל כּוֹחֲךָ וּבְכָל שִׂכְלְךָ’,‏* וְגַם, ’וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ’”.‏* 28  אָמַר לוֹ: ”יָפֶה עָנִיתָ; ’הַמְשֵׁךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת וְתִזְכֶּה לְחַיִּים’”.‏* 29  אֲבָל מֵאַחַר שֶׁרָצָה לְהַצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ אָמַר הָאִישׁ לְיֵשׁוּעַ: ”וּמִיהוּ רֵעִי?” 30  הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ וְאָמַר: ”אִישׁ אֶחָד יָרַד מִיְּרוּשָׁלַיִם לִירִיחוֹ וְנָפַל בִּידֵי שׁוֹדְדִים. הֵם הִפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ, הִכּוּהוּ וְהִשְׁאִירוּ אוֹתוֹ מוּטָל בֵּין חַיִּים לְמָוֶת. 31  וְהִנֵּה בְּמִקְרֶה יָרַד בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ כֹּהֵן אֶחָד, אַךְ כִּרְאוֹתוֹ אֶת הָאִישׁ עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶךְ. 32  גַּם אִישׁ לֵוִי יָרַד בַּדֶּרֶךְ, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם וְרָאָה אוֹתוֹ, עָבַר אַף הוּא לַצַּד הַשֵּׁנִי. 33  וְהִנֵּה שׁוֹמְרוֹנִי אֶחָד שֶׁעָבַר בַּדֶּרֶךְ הִגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ נִתְמַלֵּא רַחֲמִים. 34  נִגַּשׁ אֵלָיו, יָצַק שֶׁמֶן וְיַיִן עַל פְּצָעָיו וְחָבַשׁ אוֹתָם. אַחַר כָּךְ הוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל בֶּהֱמָתוֹ וְלָקַח אוֹתוֹ אֶל פֻּנְדָּק וְשָׁם דָּאַג לִצְרָכָיו. 35  לְמָחֳרָת לָקַח שְׁנֵי דִּינָרִים, נָתַן אוֹתָם לְבַעַל הַפֻּנְדָּק וְאָמַר לוֹ, ’טַפֵּל בּוֹ, וְכָל מָה שֶׁתּוֹצִיא מֵעֵבֶר לְזֶה אַחְזִיר לְךָ בְּשׁוּבִי’. 36  מָה דַּעְתְּךָ, מִי מִבֵּין הַשְּׁלוֹשָׁה הָיָה רֵעַ לָאִישׁ שֶׁנָּפַל בִּידֵי הַשּׁוֹדְדִים?” 37  הֵשִׁיב הָאִישׁ: ”זֶה שֶׁנָּהַג עִמּוֹ בְּרַחֲמִים”. אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: ”לֵךְ וַעֲשֵׂה כֵּן גַּם אַתָּה”.‏ 38  הֵם הִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם, וְהוּא נִכְנַס לִכְפָר אֶחָד. שָׁם אֵרְחָה אוֹתוֹ בְּבֵיתָהּ אִשָּׁה שֶׁשְּׁמָהּ מָרְתָא. 39  הָיְתָה לָהּ אָחוֹת, מִרְיָם שְׁמָהּ, וְהִיא יָשְׁבָה לְרַגְלֵי הָאָדוֹן וְהִקְשִׁיבָה לִדְבָרוֹ. 40  מָרְתָא, לְעֻמַּת זֹאת, הָיְתָה טְרוּדָה בַּעֲבוֹדוֹת רַבּוֹת לִכְבוֹדוֹ. לָכֵן נִגְּשָׁה אֵלָיו וְאָמְרָה: ”אֲדוֹנִי, הַאִם לֹא אִכְפַּת לְךָ שֶׁאֲחוֹתִי הִשְׁאִירָה אוֹתִי לִדְאֹג לְבַד לְכָל הַדְּבָרִים? אֱמֹר לָהּ לָבוֹא וְלַעֲזֹר לִי”. 41  הֵשִׁיב לָהּ הָאָדוֹן: ”מָרְתָא, מָרְתָא, אַתְּ טְרוּדָה מְאוֹד בִּדְאָגָה לִדְבָרִים רַבִּים, 42  וְיֵשׁ צֹרֶךְ בִּמְעַט וְאוּלַי רַק בְּדָבָר אֶחָד. אַךְ מִרְיָם בָּחֲרָה בַּחֵלֶק הַטּוֹב, וְהוּא לֹא יִלָּקַח מִמֶּנָּה”.‏

הערות שוליים

‏”שבעים ושניים” לפי מספר כתבי יד עתיקים.‏
בעת ההיא ברכת שלום הייתה מלווה בנשיקות ובחיבוקים ובשיחות ארוכות.‏
כלומר, הם נצטוו שלא לחפש מקום לינה נוח יותר.‏
או, ”האדס”. כלומר, הקבר המשותף של בני האדם. ראה נספח 8‏.‏
דב ו’:5‏.‏
ויק י”ט:18‏.‏
ויק י”ח:5‏.‏