עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

מקרא אונליין | תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש

יוחנן 9‏‏:1‏‏-41

ט  כַּאֲשֶׁר עָבַר בַּדֶּרֶךְ רָאָה אִישׁ שֶׁהָיָה עִוֵּר מִלֵּדָה.  שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ תַּלְמִידָיו: ”רַבִּי, מִי חָטָא שֶׁהוּא נוֹלַד עִוֵּר? הוּא אוֹ הוֹרָיו?”  הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: ”לֹא הוּא חָטָא וְלֹא הוֹרָיו; אֵין זֶה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ בּוֹ מַעֲשֵׂי אֱלֹהִים.  עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂי שׁוֹלְחִי בַּיּוֹם; הַלַּיְלָה מִתְקָרֵב וְאָז אִישׁ לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה.  כָּל עוֹד אֲנִי בָּעוֹלָם, אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם”.  לְאַחַר שֶׁאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יָרַק עַל הָאֲדָמָה וְהֵכִין טִיט בְּעֶזְרַת הָרֹק; מָרַח אֶת הַטִּיט עַל עֵינֵי הָאִישׁ  וְאָמַר לוֹ: ”לֵךְ וּרְחַץ אֶת עֵינֶיךָ בִּבְרֵכַת הַשִּׁלּוֹחַ” (שֶׁפֵּרוּשׁוֹ ”שָׁלוּחַ”). הוּא הָלַךְ וְרָחַץ, וְחָזַר כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה.‏  אָמְרוּ הַשְּׁכֵנִים וְאֵלֶּה שֶׁקֹּדֶם לָכֵן רָאוּ אוֹתוֹ מְקַבֵּץ נְדָבוֹת: ”הַאֵין זֶה הָאִישׁ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמְקַבֵּץ נְדָבוֹת?”  הָיוּ שֶׁאָמְרוּ: ‏”זֶה הוּא”. אֲחֵרִים אָמְרוּ: ”לֹא, הוּא רַק דּוֹמֶה לוֹ”. הָאִישׁ עַצְמוֹ אָמַר: ”זֶה אֲנִי”. 10  שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: ”כֵּיצַד נִפְקְחוּ עֵינֶיךָ?” 11  הֵשִׁיב לָהֶם: ”אִישׁ שֶׁשְּׁמוֹ יֵשׁוּעַ הֵכִין טִיט, מָרַח אוֹתוֹ עַל עֵינַי וְאָמַר לִי, ’לֵךְ אֶל בְּרֵכַת הַשִּׁלּוֹחַ וּרְחַץ בָּהּ אֶת עֵינֶיךָ’. לָכֵן הָלַכְתִּי וְרָחַצְתִּי וּמֵאָז אֲנִי רוֹאֶה”. 12  שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: ”הֵיכָן הָאִישׁ הַזֶּה?” הֵשִׁיב: ”אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ”.‏ 13  הֵם הֵבִיאוּ אֶת הָעִוֵּר לְשֶׁעָבַר אֶל הַפְּרוּשִׁים. 14  ‏(הַיּוֹם שֶׁבּוֹ עָשָׂה יֵשׁוּעַ אֶת הַטִּיט וּפָקַח אֶת עֵינָיו הָיָה שַׁבָּת.) 15  גַּם הַפְּרוּשִׁים שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ כֵּיצַד נִפְקְחוּ עֵינָיו. הֵשִׁיב לָהֶם: ”הוּא מָרַח טִיט עַל עֵינַי, וַאֲנִי רָחַצְתִּי אֶת עֵינַי וּמֵאָז אֲנִי רוֹאֶה”. 16  אָמְרוּ כַּמָּה מִן הַפְּרוּשִׁים: ”הָאִישׁ הַזֶּה אֵינוֹ מֵאֵת אֱלֹהִים, כִּי אֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת”. אֲחֵרִים אָמְרוּ: ”כֵּיצַד אִישׁ חוֹטֵא יָכוֹל לְחוֹלֵל נִסִּים כָּאֵלֶּה?” לְפִיכָךְ נוֹצְרָה בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת. 17  אָז הוֹסִיפוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הָעִוֵּר: ”מָה דַּעְתְּךָ עַל הָאִישׁ שֶׁפָּקַח אֶת עֵינֶיךָ?” הֵשִׁיב לָהֶם: ”נָבִיא הוּא”.‏ 18  אוּלָם הַיְּהוּדִים* לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁהוּא הָיָה עִוֵּר וְשֶׁנִּפְקְחוּ עֵינָיו. עַל כֵּן קָרְאוּ לְהוֹרָיו 19  וְשָׁאֲלוּ אוֹתָם: ”הַאִם זֶה בִּנְכֶם שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהוּא נוֹלַד עִוֵּר? אִם כֵּן, אֵיךְ זֶה שֶׁהוּא רוֹאֶה כָּעֵת?” 20  הֵשִׁיבוּ הוֹרָיו וְאָמְרוּ: ”אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁזֶּהוּ בְּנֵנוּ וְשֶׁהוּא נוֹלַד עִוֵּר. 21  אֲבָל אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים אֵיךְ זֶה שֶׁהוּא רוֹאֶה כָּעֵת אוֹ מִי פָּקַח אֶת עֵינָיו. שַׁאֲלוּ אוֹתוֹ. הוּא אָדָם מְבֻגָּר וְעָלָיו לְדַבֵּר בְּעַד עַצְמוֹ”. 22  הוֹרָיו אָמְרוּ זֹאת כִּי פָּחֲדוּ מֵהַיְּהוּדִים,‏* שֶׁכֵּן הַלָּלוּ פָּסְקוּ שֶׁכָּל הַמַּצְהִיר שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ יְגֹרַשׁ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. 23  מִשּׁוּם כָּךְ אָמְרוּ הוֹרָיו: ”הוּא אָדָם מְבֻגָּר. שַׁאֲלוּ אוֹתוֹ”.‏ 24  לָכֵן קָרְאוּ אֲלֵיהֶם שֵׁנִית אֶת הָעִוֵּר לְשֶׁעָבַר וְאָמְרוּ לוֹ: ”תֵּן כָּבוֹד לֶאֱלֹהִים; אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה הוּא אִישׁ חוֹטֵא”. 25  הֵגִיב וְאָמַר לָהֶם: ”אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם אִישׁ חוֹטֵא הוּא. דָּבָר אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ: הָיִיתִי עִוֵּר וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה”. 26  שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: ”מָה עָשָׂה לְךָ? כֵּיצַד פָּקַח אֶת עֵינֶיךָ?” 27  הֵשִׁיב לָהֶם: ”כְּבָר אָמַרְתִּי לָכֶם וְלֹא הִקְשַׁבְתֶּם. לָמָּה אַתֶּם רוֹצִים לִשְׁמֹעַ זֹאת שׁוּב? הַאִם גַּם אַתֶּם רוֹצִים לִהְיוֹת תַּלְמִידָיו?” 28  גִּדְּפוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ: ”אַתָּה תַּלְמִידוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה; אֲנַחְנוּ תַּלְמִידָיו שֶׁל מֹשֶׁה. 29  אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱלֹהִים דִּבֵּר אֶל מֹשֶׁה; אֲבָל הָאִישׁ הַזֶּה, אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מִנַּיִן הוּא”. 30  הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: ”בֶּאֱמֶת מַפְלִיא שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים מִנַּיִן הוּא, וַהֲרֵי הוּא פָּקַח אֶת עֵינַי. 31  אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱלֹהִים אֵינוֹ מַקְשִׁיב לְחוֹטְאִים, אַךְ לְמִי שֶׁיָּרֵא אוֹתוֹ וְעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹנוֹ הוּא מַקְשִׁיב. 32  מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁמַע שֶׁמִּישֶׁהוּ פָּקַח עֵינֵי עִוֵּר מִלֵּדָה. 33  אִם הָאִישׁ הַזֶּה לֹא הָיָה מֵאֵת אֱלֹהִים, לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר”. 34  הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ לוֹ: ”אַתָּה חוֹטֵא מִבֶּטֶן וּמִלֵּדָה וְאַתָּה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ?” וְאָז גֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ הַחוּצָה.‏ 35  יֵשׁוּעַ שָׁמַע שֶׁגֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ, וּכְשֶׁפָּגַשׁ אוֹתוֹ שָׁאַל: ”הַאִם אַתָּה מַאֲמִין בְּבֶן הָאָדָם?” 36  הֵשִׁיב הָאִישׁ: ”וּמִיהוּ, אֲדוֹנִי? אֱמֹר לִי כְּדֵי שֶׁאַאֲמִין בּוֹ”. 37  אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: ”כְּבָר רָאִיתָ אוֹתוֹ, וְהוּא זֶה שֶׁמְּדַבֵּר אִתְּךָ כָּעֵת”. 38  אָמַר הָאִישׁ: ”אֲנִי מַאֲמִין בּוֹ, אֲדוֹנִי”, וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ. 39  אָמַר יֵשׁוּעַ: ”לְמִשְׁפָּט זֶה בָּאתִי אֶל הָעוֹלָם: כְּדֵי שֶׁהַלֹּא־רוֹאִים יִרְאוּ, וְהָרוֹאִים יִהְיוּ לְעִוְּרִים”. 40  הַפְּרוּשִׁים שֶׁהָיוּ שָׁם וְשָׁמְעוּ זֹאת אָמְרוּ לוֹ: ”הַאִם אַתָּה אוֹמֵר שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ עִוְּרִים?” 41  הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: ”אִלּוּ הֱיִיתֶם עִוְּרִים לֹא הָיָה בָּכֶם חֵטְא. אוּלָם כָּעֵת בְּאָמְרְכֶם, ’אֲנַחְנוּ רוֹאִים’, חֶטְאֲכֶם נוֹתָר בָּכֶם”.‏

הערות שוליים

ראה יוחנן ז’:13‏, הערת שוליים.‏
ראה יוחנן ז’:13‏, הערת שוליים.‏