עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

מקרא אונליין | תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש

יוחנן 5‏‏:1‏‏-47

ה  אַחֲרֵי כֵן הָיָה חַג לַיְּהוּדִים, וְיֵשׁוּעַ עָלָה לִירוּשָׁלַיִם.  בִּירוּשָׁלַיִם, לְיַד שַׁעַר הַצֹּאן, יֶשְׁנָהּ בְּרֵכָה הַנִּקְרֵאת בְּעִבְרִית בֵּית זֵיתָא,* וּסְבִיבָהּ חָמֵשׁ אַכְסַדְרָאוֹת.*  בָּאַכְסַדְרָאוֹת הָאֵלּוּ שָׁכְבוּ הֲמוֹנֵי חוֹלִים, עִוְּרִים, פִּסְחִים וּמְשֻׁתְּקֵי גַּפַּיִם. 4*  ——  הָיָה שָׁם אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה חוֹלֶה כְּבָר שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה.  יֵשׁוּעַ, שֶׁרָאָה אוֹתוֹ שׁוֹכֵב וְיָדַע שֶׁכְּבָר זְמַן רַב הוּא חוֹלֶה, שָׁאַל אוֹתוֹ: ”הַאִם אַתָּה רוֹצֶה לְהַבְרִיא?”  הֵשִׁיב לוֹ הָאִישׁ: ”אֲדוֹנִי, אֵין מִי שֶׁיַּכְנִיס אוֹתִי אֶל הַבְּרֵכָה בְּעֵת תְּנוּעַת הַמַּיִם; עַד שֶׁאֲנִי בָּא, אַחֵר יוֹרֵד לְפָנַי”.  אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: ”קוּם, הָרֵם אֶת הָאֲלוּנְקָה שֶׁלְּךָ וְהִתְהַלֵּךְ”.  מִיָּד נִרְפָּא הָאִישׁ; הוּא הֵרִים אֶת הָאֲלוּנְקָה שֶׁלּוֹ וְהֵחֵל לָלֶכֶת. הָיָה זֶה בְּשַׁבָּת. 10  עַל כֵּן אָמְרוּ הַיְּהוּדִים לָאִישׁ שֶׁנִּרְפָּא: ”שַׁבָּת הַיּוֹם; אָסוּר לְךָ לָשֵׂאת אֶת הָאֲלוּנְקָה”. 11  הֵשִׁיב לָהֶם: ”זֶה שֶׁרִפֵּא אוֹתִי אָמַר לִי, ’הָרֵם אֶת הָאֲלוּנְקָה שֶׁלְּךָ וְהִתְהַלֵּךְ’”. 12  שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: ”מִי הָאִישׁ שֶׁאָמַר לְךָ, ’הָרֵם אוֹתָהּ וְהִתְהַלֵּךְ’?” 13  אֶלָּא שֶׁהָאִישׁ שֶׁנִּרְפָּא לֹא יָדַע מִיהוּ, כִּי יֵשׁוּעַ הָלַךְ מִשָּׁם בִּגְלַל הֲמוֹנֵי הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ בַּמָּקוֹם. 14  לְאַחַר מִכֵּן פָּגַשׁ אוֹתוֹ יֵשׁוּעַ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְאָמַר לוֹ: ”הִנֵּה נִרְפֵּאתָ. אַל תּוֹסִיף לַחְטֹא פֶּן יִקְרֶה לְךָ דָּבָר חָמוּר יוֹתֵר”. 15  הָלַךְ הָאִישׁ וְסִפֵּר לַיְּהוּדִים שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא זֶה שֶׁרִפֵּא אוֹתוֹ. 16  בְּשֶׁל כָּךְ רָדְפוּ הַיְּהוּדִים אֶת יֵשׁוּעַ, כִּי עָשָׂה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשַׁבָּת. 17  בִּתְגוּבָה אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: ”אָבִי עוֹבֵד עַד עַתָּה וְגַם אֲנִי מַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד”. 18  מִשּׁוּם כָּךְ גָּבַר רְצוֹן הַיְּהוּדִים לְהָרְגוֹ, כִּי לֹא רַק שֶׁחִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת אֶלָּא גַּם הִשְׁוָה אֶת עַצְמוֹ לֶאֱלֹהִים בְּכַנּוֹתוֹ אֶת אֱלֹהִים ’אָבִיו’. 19  הֵגִיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: ”אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: הַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַל דַּעַת עַצְמוֹ, כִּי אִם אַךְ וְרַק אֶת מָה שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הָאָב עוֹשֶׂה. כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה הָאָב, גַּם הַבֵּן עוֹשֶׂה כָּמוֹהוּ. 20  הֲרֵי הָאָב אוֹהֵב* אֶת הַבֵּן וּמַרְאֶה לוֹ אֶת כָּל מָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, וּמַעֲשִׂים גְּדוֹלִים מֵאֵלֶּה יַרְאֶה לוֹ, כְּדֵי שֶׁתִּתְפַּלְּאוּ. 21  כְּשֵׁם שֶׁהָאָב מֵקִים וּמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים, כֵּן גַּם הַבֵּן מְחַיֶּה אֶת מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה. 22  הֵן הָאָב אֵינֶנּוּ שׁוֹפֵט אִישׁ, אֶלָּא הִפְקִיד אֶת כָּל הַשִּׁפּוּט בִּידֵי הַבֵּן, 23  כְּדֵי שֶׁהַכֹּל יְכַבְּדוּ אֶת הַבֵּן כְּפִי שֶׁהֵם מְכַבְּדִים אֶת הָאָב. מִי שֶׁאֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הַבֵּן אֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הָאָב אֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתוֹ. 24  אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרִי וּמַאֲמִין בְּשׁוֹלְחִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם; הוּא לֹא יֻרְשַׁע, אֶלָּא עוֹבֵר הוּא מִמָּוֶת לְחַיִּים. 25  ”אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: קְרֵבָה הַשָּׁעָה, וְעַתָּה הִיא, שֶׁהַמֵּתִים יִשְׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל בֶּן אֱלֹהִים, וּמִי שֶׁיַּקְשִׁיבוּ לוֹ יִחְיוּ. 26  לָאָב יֵשׁ הַכּוֹחַ לְהַעֲנִיק חַיִּים, וְהוּא נָתַן גַּם לַבֵּן אֶת הַכּוֹחַ לְהַעֲנִיק חַיִּים. 27  גַּם נָתַן לוֹ אֶת הַסַּמְכוּת לִשְׁפֹּט, כִּי בֶּן הָאָדָם הוּא. 28  אַל תִּתְפַּלְּאוּ עַל כָּךְ, שֶׁכֵּן קְרֵבָה הַשָּׁעָה שֶׁכָּל שׁוֹכְנֵי הַקְּבָרִים* יִשְׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ 29  וְיֵצְאוּ; מִי שֶׁעָשׂוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים תִּהְיֶה תְּקוּמָתָם לְחַיִּים, וּמִי שֶׁעָשׂוּ מַעֲשִׂים נִתְעָבִים תִּהְיֶה תְּקוּמָתָם לְמִשְׁפָּט. 30  אֵינֶנִּי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַל דַּעַת עַצְמִי; לְפִי מָה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֲנִי שׁוֹפֵט; וּמִשְׁפָּטִי צוֹדֵק, כִּי חָפֵץ אֲנִי לַעֲשׂוֹת לֹא אֶת רְצוֹנִי אֶלָּא אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי. 31  ”אִם אֲנִי לְבַדִּי מֵעִיד עַל עַצְמִי, עֵדוּתִי אֵינָהּ אֱמֶת. 32  יֵשׁ אַחֵר הַמֵּעִיד עָלַי, וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁעֵדוּת אֱמֶת הוּא מֵעִיד עָלַי. 33  אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם שְׁלִיחִים אֶל יוֹחָנָן, וְהוּא הֵעִיד עֵדוּת אֱמֶת, 34  אַךְ אֵינֶנִּי זָקוּק לְעֵדוּתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם. מִכָּל מָקוֹם, אֲנִי אוֹמֵר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּדֵי שֶׁתִּוָּשְׁעוּ. 35  אִישׁ זֶה הָיָה כִּמְנוֹרָה דּוֹלֶקֶת וּמְאִירָה, וְלִזְמַן קָצָר רְצִיתֶם לַעֲלֹז מְאוֹד בְּאוֹרוֹ. 36  אַךְ לִי יֵשׁ עֵדוּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁל יוֹחָנָן, שֶׁכֵּן הַמַּעֲשִׂים שֶׁאָבִי הֵטִיל עָלַי לְבַצֵּעַ — הַמַּעֲשִׂים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה — מְעִידִים שֶׁהָאָב שָׁלַח אוֹתִי. 37  וְהָאָב אֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתִי הוּא עַצְמוֹ הֵעִיד עָלַי. אֶת קוֹלוֹ מֵעוֹלָם לֹא שְׁמַעְתֶּם וְאֶת דְּמוּתוֹ לֹא רְאִיתֶם; 38  דְּבָרוֹ אֵינוֹ שׁוֹכֵן בִּלְבַבְכֶם, כִּי אֵינְכֶם מַאֲמִינִים לְזֶה שֶׁנִּשְׁלַח עַל־יָדָיו. 39  ”אַתֶּם חוֹקְרִים אֶת הַכְּתוּבִים מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָם תְּקַבְּלוּ חַיֵּי עוֹלָם; וְהֵם הַמְּעִידִים עָלַי. 40  לַמְרוֹת זֹאת, אֵינְכֶם רוֹצִים לָבוֹא אֵלַי כְּדֵי לְקַבֵּל חַיִּים. 41  אֵינֶנִּי מְחַפֵּשׂ כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם, 42  אַךְ אֲנִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁאֵין בָּכֶם אַהֲבָה לֶאֱלֹהִים. 43  אֲנִי בָּאתִי בְּשֵׁם אָבִי, אֲבָל אֵינְכֶם מְקַבְּלִים אוֹתִי; אִם יָבוֹא מִישֶׁהוּ אַחֵר בְּשֵׁם עַצְמוֹ — אוֹתוֹ תְּקַבְּלוּ. 44  כֵּיצַד תּוּכְלוּ לְהַאֲמִין אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים כָּבוֹד זֶה מִזֶּה וְאֵינְכֶם מְחַפְּשִׂים אֶת הַכָּבוֹד שֶׁמֵּאֵת הָאֱלֹהִים הָאֶחָד וְהַיָּחִיד? 45  אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי אַאֲשִׁים אֶתְכֶם לִפְנֵי הָאָב; יֵשׁ מִי שֶׁמַּאֲשִׁים אֶתְכֶם וְזֶהוּ מֹשֶׁה, הָאִישׁ שֶׁבּוֹ אַתֶּם שָׂמִים אֶת מִבְטַחֲכֶם. 46  לְמַעֲשֶׂה, אִלּוּ הֶאֱמַנְתֶּם לְמֹשֶׁה הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים לִי, כִּי הוּא כָּתַב עָלַי. 47  אֲבָל אִם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים לִכְתָבָיו, אֵיךְ תַּאֲמִינוּ לִדְבָרַי?”

הערות שוליים

במספר כתבי יד עתיקים נאמר, ”בית צידא” או ”בית חסדא”.‏
אכסדרה: שדרת עמודים מקורה.‏
פסוק זה אינו מופיע בנוסח היווני של וסטקוט והורט ובמהדורות ביקורתיות אחרות של כתבי־הקודש היווניים.‏
ביוונית, פילאו. ראה ערך ”אהבה” במונחון‏.‏
המילה היוונית המתורגמת כאן ל”קברים” טומנת בחובה את הרעיון שזכרם של המתים השוכנים בקברים אלה אינו נשכח.‏