יוחנן 10‏:1‏-42

י  ”אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: מִי שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס אֶל מִכְלָא הַצֹּאן דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר, אֶלָּא מְטַפֵּס וְנִכְנָס אֵלָיו מִמָּקוֹם אַחֵר, גַּנָּב הוּא וְשׁוֹדֵד.  הַנִּכְנָס דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר הוּא רוֹעֵה הַצֹּאן.  שׁוֹמֵר הַשַּׁעַר פּוֹתֵחַ לוֹ אֶת הַשַּׁעַר, וְהַכְּבָשִׂים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ. הוּא קוֹרֵא לִכְבָשָׂיו בְּשֵׁם וּמוֹלִיךְ אוֹתָם הַחוּצָה.  לְאַחַר שֶׁהוּא מוֹצִיא אֶת כָּל הַשַּׁיָּכִים לוֹ, הוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וְהַכְּבָשִׂים הוֹלְכִים אַחֲרָיו, כִּי הֵם מַכִּירִים אֶת קוֹלוֹ.  אַחֲרֵי זָר לֹא יֵלְכוּ, אֶלָּא יִבְרְחוּ מִמֶּנּוּ, כִּי הֵם אֵינָם מַכִּירִים אֶת קוֹלָם שֶׁל זָרִים”.  יֵשׁוּעַ הִצִּיג לָהֶם אֶת הַהַקְבָּלָה הַזֹּאת, אַךְ הֵם לֹא הֵבִינוּ אֶת מַשְׁמָעוּת דְּבָרָיו.‏  לָכֵן הוֹסִיף יֵשׁוּעַ וְאָמַר: ”אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: אֲנִי הוּא שַׁעַר הַצֹּאן.  כָּל מִי שֶׁבָּאוּ וְנִסּוּ לִתְפֹּס אֶת מְקוֹמִי, גַּנָּבִים וְשׁוֹדְדִים הֵם; אֲבָל הַכְּבָשִׂים לֹא הִקְשִׁיבוּ לָהֶם.  אֲנִי הַשַּׁעַר; מִי שֶׁיִּכָּנֵס דַּרְכִּי יִוָּשַׁע, וְהוּא יִכָּנֵס וְיֵצֵא וְיִמְצָא מִרְעֶה. 10  אֵין הַגַּנָּב בָּא אֶלָּא כְּדֵי לִגְנֹב, לַהֲרֹג וּלְהַשְׁמִיד. אֲנִי בָּאתִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם חַיִּים, וּבְשֶׁפַע. 11  אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב.‏* הָרוֹעֶה הַטּוֹב נוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד הַצֹּאן. 12  הַשָּׂכִיר, שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹעֵה צֹאן וְשֶׁהַכְּבָשִׂים אֵינָם שַׁיָּכִים לוֹ, כִּרְאוֹתוֹ אֶת הַזְּאֵב מִתְקָרֵב, נוֹטֵשׁ אֶת הַכְּבָשִׂים וּבוֹרֵחַ — וְהַזְּאֵב חוֹטֵף וּמְפַזֵּר אוֹתָם — 13  מִשּׁוּם שֶׁהוּא שָׂכִיר וְאֵין הוּא דּוֹאֵג לַצֹּאן. 14  אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב, וַאֲנִי מַכִּיר אֶת כְּבָשַׂי וּכְבָשַׂי מַכִּירִים אוֹתִי, 15  כְּפִי שֶׁהָאָב מַכִּיר אוֹתִי וַאֲנִי מַכִּיר אֶת הָאָב; וַאֲנִי נוֹתֵן אֶת נַפְשִׁי* בְּעַד הַצֹּאן.‏ 16  ‏”יֵשׁ לִי כְּבָשִׂים אֲחֵרִים אֲשֶׁר אֵינָם מִן הַמִּכְלָא הַזֶּה; עָלַי לְהַנְהִיג גַּם אוֹתָם. הֵם יַקְשִׁיבוּ לְקוֹלִי וְכֻלָּם יִהְיוּ לְעֵדֶר אֶחָד תַּחַת רוֹעֶה אֶחָד. 17  מִשּׁוּם כָּךְ הָאָב אוֹהֵב אוֹתִי, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי נוֹתֵן אֶת נַפְשִׁי* עַל מְנָת שֶׁאֲקַבְּלֶהָ בַּחֲזָרָה. 18  אִישׁ אֵינוֹ נוֹטֵל אוֹתָהּ מִמֶּנִּי, אֶלָּא שֶׁאֲנִי נוֹתֵן אוֹתָהּ מֵרְצוֹנִי הַחָפְשִׁי. יֵשׁ לִי הַסַּמְכוּת לָתֵת אוֹתָהּ וְיֵשׁ לִי הַסַּמְכוּת לְקַבְּלָהּ בַּחֲזָרָה. אֶת הַמִּצְוָה עַל כָּךְ קִבַּלְתִּי מֵאֵת אָבִי”.‏ 19  בְּשֶׁל דְּבָרָיו אֵלֶּה שׁוּב הִתְעוֹרְרָה מַחֲלֹקֶת בֵּין הַיְּהוּדִים. 20  רַבִּים מֵהֶם אָמְרוּ: ”יֵשׁ בּוֹ שֵׁד וְהוּא מְשֻׁגָּע. מַדּוּעַ אַתֶּם מַקְשִׁיבִים לוֹ?” 21  אֲחֵרִים אָמְרוּ: ”לֹא כָּךְ מְדַבֵּר אָדָם אֲחוּז שֵׁד. הַאִם שֵׁד יָכוֹל לִפְקֹחַ עֵינֵי עִוְּרִים?”‏ 22  בְּאוֹתָהּ עֵת חָגְגוּ בִּירוּשָׁלַיִם אֶת חַג הַחֲנֻכָּה. הָיָה זֶה חֹרֶף, 23  וְיֵשׁוּעַ הִתְהַלֵּךְ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּאַכְסַדְרַת שְׁלֹמֹה. 24  הִקִּיפוּ אוֹתוֹ הַיְּהוּדִים וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: ”עַד מָתַי תַּחְזִיק אֶת נַפְשֵׁנוּ בְּמֶתַח? אִם אַתָּה הַמָּשִׁיחַ אֱמֹר זֹאת בִּמְפֹרָשׁ”. 25  הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: ”אָמַרְתִּי לָכֶם, אַךְ אֵינְכֶם מַאֲמִינִים. הַמַּעֲשִׂים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּשֵׁם אָבִי הֵם הַמְּעִידִים עָלַי. 26  אֲבָל אַתֶּם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם כְּבָשַׂי. 27  כְּבָשַׂי מַקְשִׁיבִים לְקוֹלִי, וַאֲנִי מַכִּיר אוֹתָם וְהֵם הוֹלְכִים אַחֲרַי. 28  אֲנִי אֶתֵּן לָהֶם חַיֵּי עוֹלָם, וְהֵם לֹא יֹאבְדוּ לְעוֹלָם וְאִישׁ לֹא יַחְטֹף אוֹתָם מִיָּדִי. 29  הַכְּבָשִׂים שֶׁנָּתַן לִי אָבִי יְקָרִים יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר, וְאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לַחְטֹף אוֹתָם מִיְּדֵי הָאָב. 30  אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ”.‏ 31  שׁוּב הֵרִימוּ הַיְּהוּדִים אֲבָנִים כְּדֵי לִסְקֹל אוֹתוֹ. 32  בִּתְגוּבָה אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: ”עָשִׂיתִי בְּמִצְוַת הָאָב הַרְבֵּה מַעֲשִׂים טוֹבִים לְנֶגֶד עֵינֵיכֶם. עַל אֵיזֶה מֵהֶם אַתֶּם רוֹצִים לִסְקֹל אוֹתִי?” 33  הֵשִׁיבוּ לוֹ הַיְּהוּדִים: ”לֹא עַל מַעֲשֶׂה טוֹב נִסְקֹל אוֹתְךָ אֶלָּא עַל חִלּוּל שֵׁם אֱלֹהִים, שֶׁכֵּן עַל אַף הֱיוֹתְךָ אָדָם אַתָּה מִתְיַמֵּר לִהְיוֹת אֵל”. 34  הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: ”הַאִם לֹא כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם, ’אֲנִי אָמַרְתִּי: ”אֱלֹהִים אַתֶּם”’?‏* 35  אִם הוּא קָרָא ’אֱלֹהִים’ לְאֵלֶּה שֶׁאוֹתָם דְּבַר אֱלֹהִים מְגַנֶּה — וְאֶת הַכָּתוּב אִי־אֶפְשָׁר לְבַטֵּל — 36  הַאִם אַתֶּם אוֹמְרִים לִי, לְזֶה אֲשֶׁר הָאָב קִדֵּשׁ וְשָׁלַח אֶל הָעוֹלָם, ’מְחַלֵּל שֵׁם אֱלֹהִים אַתָּה’ עַל שֶׁאָמַרְתִּי ’בֶּן אֱלֹהִים אֲנִי’? 37  אִם אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂי אָבִי, אַל תַּאֲמִינוּ לִי. 38  אֲבָל אִם אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתָם, אַף שֶׁאֵינְכֶם מַאֲמִינִים לִי הַאֲמִינוּ לַמַּעֲשִׂים, כְּדֵי שֶׁתָּבִינוּ וְגַם תֵּדְעוּ תָּמִיד שֶׁהָאָב מְאֻחָד אִתִּי וַאֲנִי מְאֻחָד עִם הָאָב”. 39  מִשּׁוּם כָּךְ נִסּוּ שׁוּב לִתְפֹּס אוֹתוֹ, אַךְ הוּא חָמַק מֵהֶם.‏ 40  הוּא הָלַךְ שׁוּב אֶל עֵבֶר הַיַּרְדֵּן אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִטְבִּיל יוֹחָנָן בַּתְּחִלָּה, וְנִשְׁאַר שָׁם. 41  רַבִּים בָּאוּ אֵלָיו וְאָמְרוּ זֶה לָזֶה: ”יוֹחָנָן לֹא עָשָׂה שׁוּם נֵס, אַךְ כָּל מָה שֶׁאָמַר עַל הָאִישׁ הַזֶּה הָיָה אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ”. 42  וְרַבִּים שָׁם הֶאֱמִינוּ בּוֹ.‏

הערות שוליים

או, ”המעולה; המצוין”; גם בפסוק 14‏.‏
או, ”חיי”.‏
או, ”חיי”.‏
תה פ”ב:6‏.‏