עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה  |  נובמבר 2015

 נושא השער | מהי השקפת אלוהים על מלחמות?‏

השקפת אלוהים על מלחמות במאה הראשונה

השקפת אלוהים על מלחמות במאה הראשונה

העם היה נתון בדיכוי. בדומה לאבות אבותיהם, אין ספק שהיהודים בני המאה הראשונה התפללו שוב ושוב לאלוהים לעזרה, הפעם לשחרור מהעול המכביד של האימפריה הרומית. ואז הם שמעו על ישוע. היו שתהו אם הוא המשיח המובטח. רבים קיוו ”שהוא זה אשר עתיד לגאול את ישראל” מהדיכוי הרומי (‏לוקס כ”ד:21‏). אך הגאולה לא באה. במקום זאת, ב־70 לספירה הגיעו צבאות רומא לירושלים והחריבו אותה על מקדשה.‏

מדוע זה קרה? מדוע אלוהים לא נלחם למען היהודים כפי שעשה בעבר? מדוע הוא לא הורה להם להילחם כדי להשתחרר מן הדיכוי? האם השקפת אלוהים על מלחמות השתנתה? לא. אבל חל שינוי משמעותי הנוגע ליהודים. הם דחו את ישוע, בנו של אלוהים, בתור המשיח (‏מעשי השליחים ב’:36‏). לכן כאומה הם איבדו את יחסיהם המיוחדים עם אלוהים (‏מתי כ”ג:37, 38‏).‏

מאז העם היהודי והארץ המובטחת כבר אינם זוכים להגנתו של אלוהים, והיהודים אינם יכולים לטעון בצדק שאלוהים נותן את הסכמתו למלחמותיהם או תומך בהן. כפי שניבא ישוע, אלוהים חדל לברך את עם ישראל הגשמי והעביר את חסדו לעם חדש, עם רוחני, שלימים כונה במקרא ”ישראל השייכים לאלוהים” (‏גלטים ו’:16;‏ מתי כ”א:43‏). קהילת המשיחיים שנבחרה על־ידי רוח הקודש הפכה לעם ישראל הרוחני השייך לאלוהים. במאה הראשונה נאמר להם מפורשות: ”כעת הנכם עַם אלוהים” (‏פטרוס א’. ב’:9, 10‏).‏

לאחר שהפכו המשיחיים בני המאה הראשונה ל”עם אלוהים”, האם נלחם אלוהים למענם כדי לשחרר אותם מדיכוי הרומאים? האם הוא הורה להם להילחם במדכאיהם? לא. מדוע? מפני שמלחמות הזוכות לתמיכת אלוהים הן מלחמות שבהן הוא קובע מתי יש להילחם, כפי שהסביר המאמר הקודם. במאה הראשונה לא נלחם אלוהים למען המשיחיים ולא ציווה עליהם לצאת להילחם. ברור אפוא שהמאה הראשונה לא הייתה המועד המתאים בעיני אלוהים להילחם נגד גורמי הרשע והדיכוי.‏

לכן, בדומה למשרתי אלוהים מתקופות קדומות יותר, היה על המשיחיים בני המאה הראשונה לחכות למועד שקבע אלוהים לשים קץ לרשע ולדיכוי. הוא לא התיר להם להילחם נגד אויביהם. ישוע המשיח הבהיר היטב נקודה זו. לדוגמה, הוא לא הורה לתלמידיו ליטול חלק במלחמות, אלא אמר להם: ”התמידו לאהוב את אויביכם ולהתפלל בעד רודפיכם” (‏מתי ה’:44‏). בנבואתו על העת שבה תותקף ירושלים על־ידי צבאות רומא במאה הראשונה, ישוע לא הורה לתלמידיו להישאר בעיר ולהילחם, אלא להימלט ממנה — וזה מה שהם עשו (‏לוקס כ”א:20, 21‏).‏

בנוסף, השליח פאולוס כתב בהשראת אלוהים: ”אל תתנקמו... שהרי כתוב: ’לי הנקם; אני אשלם, אומר יהוה’” (‏רומים י”ב:19‏). פאולוס ציטט את דבריו של אלוהים שנכתבו מאות שנים קודם לכן בספר ויקרא י”ט:18 ובספר דברים ל”ב:35‏. כפי שלמדנו במאמר הקודם, כשאלוהים עזר למשרתיו בימי  קדם להילחם באויביהם, הייתה זו אחת הדרכים שבהן הוא נקם את נקמתם. מדבריו של פאולוס עולה שהשקפת אלוהים על מלחמות לא השתנתה. גם במאה הראשונה ראה אלוהים במלחמות דרך כשרה לנקום באויבי משרתיו ולשים קץ לגורמי הדיכוי והרשע. אולם כפי שהיה נכון בימים עברו, אלוהים הוא זה שקבע מתי יש להילחם ומי יצא למלחמה.‏

המסקנה הברורה היא שאלוהים לא הורה למשיחיים בני המאה הראשונה לצאת למלחמות. אך מה לגבי תקופתנו? האם אלוהים ציווה על קבוצה מסוימת בימינו ליטול חלק במלחמות? האם זו העת שבה יתערב אלוהים ויילחם למען משרתיו? מהי השקפת אלוהים על מלחמות כיום? המאמר האחרון בסדרה ישיב על השאלות הללו.‏