עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה  |  ספטמבר 2015

האם אתה מאוכזב מאלוהים?‏

האם אתה מאוכזב מאלוהים?‏

‏”למה אני? למה אלוהים הרשה שזה יקרה לי?” את השאלות הללו שאל סידנֵי, בחור בן 24 מברזיל. הוא נפצע בתאונה במגלשת מים ונותר מרותק לצמיתות לכיסא גלגלים.‏

רבים הסובלים בעקבות תאונה, מחלה, מותו של אדם יקר, אסון טבע או מלחמה מרגישים שאלוהים אכזב אותם. זו אינה תופעה חדשה. בימי קדם פקדו את איוב הנאמן אסונות בזה אחר זה. הייתה לו השקפה מוטעית על מצבו והוא האשים את אלוהים: ”אשווע אליך, ולא תענני; עמדתי, ותתבונן בי. תיהפך לאכזר לי; בעוצם ידך תשטמני [תשנא אותי]” (‏איוב ל’:20, 21‏).‏

איוב לא ידע מניין נבעו בעיותיו ולא הבין מדוע כל זה קרה לו ומדוע אלוהים הרשה זאת. אך לשמחתנו המקרא מבהיר לנו מדוע דברים רעים קורים וכיצד עלינו להגיב במצבים כאלה.‏

האם אלוהים התכוון שאנשים יסבלו?‏

המקרא מציין באשר לאלוהים: ”תמים [מושלם] פועלו, כי כל דרכיו משפט. אל אמונה ואין עוול; צדיק וישר הוא” (‏דברים ל”ב:4‏). לאור זאת, האם יעלה על הדעת שאל ”צדיק וישר” ירצה שאנשים יסבלו או ישתמש באסונות כדי להעניש או לצרוף אותם? האם תפיסות אלה עולות בקנה אחד עם הכתוב במקרא?‏

לא. במקרא נאמר: ”מי שנתון בניסיון אל יאמר: ’אלוהים מנסה אותי’. כי לא ניתן לנסות את אלוהים בדברים רעים, ואין הוא מנסה בהם איש” (‏יעקב א’:13‏). אנו למדים מן המקרא שאלוהים נתן לאנושות התחלה מושלמת. הוא הניח את הזוג האנושי הראשון, אדם וחוה, במקום יפהפה, נתן להם עבודה מספקת ודאג לכל צורכי מחייתם. אלוהים אמר להם: ”פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה”. לאדם וחוה לא הייתה שום סיבה להיות מאוכזבים מאלוהים (‏בראשית א’:28‏).‏

אולם התנאים שבהם אנו חיים כיום רחוקים מלהיות מושלמים. לאורך ההיסטוריה פקדו את האדם מצוקות קשות. עד כמה נכונות המילים: ”הבריאה כולה נאנחת וסובלת מכאב עד היום הזה” (‏רומים ח’:22‏). מה הוביל למצב הזה?‏

מדוע יש סבל בעולם?‏

כדי להבין מדוע יש סבל בעולם, עלינו לחזור אחורה לנקודה שבה הוא החל. בהשפעתו של מלאך מורד, שלימים כונה השטן, הפרו אדם וחוה את מצוותו של אלוהים שלא לאכול מ”עץ הדעת טוב ורע”, ובזאת למעשה דחו את אמות המידה שלו באשר לטוב ורע. השטן אמר לחוה שהם לא ימותו אם ימרו את פי אלוהים, ובזאת טען שאלוהים שקרן. הוא גם האשים את אלוהים בכך שהוא מונע מנתיניו את הזכות להחליט מה טוב ומה רע (‏בראשית ב’:17; ג’:1–6‏). השטן רמז שלבני האדם ייטב ללא שלטונו של אלוהים. הדבר העלה סוגיה בעלת חשיבות עליונה — האם אלוהים באמת ראוי לשלוט על בני האדם?‏

השטן העלה גם סוגיה נוספת. הוא טען שבני האדם משרתים את אלוהים ממניעים אנוכיים. השטן אמר לאלוהים את הדברים הבאים לגבי איוב הנאמן: ”הלוא אתה שכת [הגנת] בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב? ... ואולם, שלח נא ידך וגע בכל אשר לו, אם לא על פניך יברכך [”יקללך”, תיקון סופרים]” (‏איוב א’:10, 11‏). אף־על־פי שהשטן דיבר על איוב, הוא רמז שכל בני האדם משרתים את אלוהים ממניעים אנוכיים.‏

כיצד בחר אלוהים ליישב את הסוגיה?‏

מהי הדרך הטובה ביותר ליישב את הסוגיות החשובות הללו אחת ולתמיד? בחוכמתו הנעלה לאין שיעור הגה אלוהים את הפתרון הטוב ביותר — פתרון שאינו מותיר מקום לאכזבה (‏רומים י”א:33‏). הוא החליט לאפשר לבני האדם לשלוט על עצמם  למשך תקופה מסוימת ולתת לתוצאות להוכיח איזה שלטון הוא הטוב ביותר.‏

התנאים הקשים בעולמנו הם ראיה ברורה לכך ששלטונו של האדם נחל כישלון חרוץ. ממשלות העולם לא הביאו שלום, ביטחון ואושר. וגרוע מכך, הן הביאו את כדור הארץ לסף השמדה. הדבר מאשש את העובדה הבסיסית המצויה במקרא: ”לא לאיש הולך והכין את צעדו”, כלומר האדם לא נועד לכוון את צעדיו לבדו (‏ירמיהו י’:23‏). רק תחת שלטונו של אלוהים יוכלו בני האדם ליהנות לנצח משלום, אושר ושגשוג, שהרי זוהי מטרתו עבורנו (‏ישעיהו מ”ה:18‏).‏

כיצד יגשים אלוהים את מטרתו עבור בני האדם? ישוע לימד את תלמידיו להתפלל: ”תבוא מלכותך. ייעשה רצונך כבשמיים כן גם בארץ” (‏מתי ו’:10‏). בבוא העת ימגר אלוהים באמצעות מלכותו את כל גורמי הסבל (‏דניאל ב’:44‏). עוני, חולי ומוות יהיו נחלת העבר. באשר לעניים, נאמר במקרא שאלוהים ”יציל אביון משווע” (‏תהלים ע”ב:12–14‏). באשר לחולים, המקרא מבטיח: ”בל יאמר שכן: ’חליתי’” (‏ישעיהו ל”ג:24‏). יש תקווה אפילו למתים. ישוע אמר לגבי המתים השמורים בזיכרונו של אלוהים: ”קרבה השעה שכל שוכני הקברים ישמעו את קולו ויצאו” (‏יוחנן ה’:28, 29‏). אילו הבטחות מחממות לב!‏

אם התאכזבנו מאלוהים, מה שיעזור לנו להתגבר על כך הוא בניית אמונה בהבטחותיו

להתגבר על האכזבה

כ־17 שנה לאחר התאונה אמר סידני המוזכר בתחילת המאמר: ”מעולם לא האשמתי את יהוה אלוהים בתאונה, אך אני חייב להודות שבהתחלה הייתי מאוכזב ממנו. יש ימים שאני מרגיש מאוד מדוכא, ואני בוכה כשאני חושב על הנכות שלי. אבל בזכות המקרא אני מבין שהתאונה לא הייתה עונש מאלוהים. במקרא נאמר ש’עת ופגע יקרה את כולם’. תפילותיי ליהוה ופסוקים מסוימים מחזקים את הרוחניות שלי ועוזרים לי לשמור על גישה חיובית” (‏קהלת ט’:11;‏ תהלים קמ”ה:18;‏ קורינתים ב’. ד’:8, 9,‏ 16‏).‏

אם אנו מאוכזבים מאלוהים, חיוני שנזכור מדוע הוא מרשה לסבל להתקיים ולא נשכח שבקרוב ימוגר הסבל. אם נעשה כן, נצליח להתגבר על תחושת האכזבה שלנו. במקרא מובטח שאלוהים ”גומל למחפשים אותו בשקידה”. כל המאמין בו ובבנו לא ינחל אכזבה (‏עברים י”א:6;‏ רומים י’:11‏).‏