עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה  |  מאי 2015

 לך בעקבות אמונתם | יוסף

‏”התחת אלוהים אני?”‏

‏”התחת אלוהים אני?”‏

לפנות ערב עמד יוסף בגנו. ייתכן שנגלו לעיניו דקלים ועצי פרי אחרים, בריכות עם צמחי מים וארמונו של פרעה מעבר לחומה. נסה לדמיין את הקולות המגיעים לאוזני יוסף מביתו בשעה שבנו מנשה משחק עם אחיו הקטן, אפרים, וגורם לו לצחקק. יוסף יכול היה לראות בעיני רוחו את אשתו יושבת בבית וצוחקת ברוך למראה בניהם המשתעשעים יחדיו. הוא חייך וחשב לעצמו עד כמה הוא מבורך.‏

יוסף העניק לבכורו את השם מנשה מלשון נשייה, או שִכחה (‏בראשית מ”א:51‏). הברכות שהרעיף עליו אלוהים בשנים האחרונות שיככו את הכאב שנלווה לזיכרונותיו מביתו, מאחיו ומאביו. שנאתם של אחיו הגדולים כלפיו שינתה את חייו. הם תקפו אותו, זממו להרגו ולבסוף מכרו אותו כעבד לסוחרים נודדים. מאז חלו בחייו תפניות חדות בזו אחר זו. במשך כ־12 שנה הוא היה נתון בעבדות ובמאסר, ולתקופת מה אפילו נכבל בכבלי ברזל. אך עתה הוא המשנה לפרעה, שליט מצרים האדירה!‏ *

במשך מספר שנים ראה יוסף כיצד התגשמו נבואותיו של יהוה. שבע שנות השפע שנחזו מראש היו בעיצומן, ויוסף פיקח על איסוף עודפי התבואה במצרים. באותה התקופה ילדה לו אסנת אשתו שני בנים. עם זאת, לעיתים קרובות נדדו מחשבותיו למשפחתו ששכנה מאות קילומטרים ממנו. יותר מכול התגעגע לבנימין, אחיו הקטן, וליעקב, אביהם היקר. הוא ודאי תהה אם הם בריאים ושלמים. אולי הוא גם שאל את עצמו אם אחיו הגדולים שינו את דרכיהם האלימות ואם אי פעם יעלה בידו לאחות את הקרע שפילג את משפחתו.‏

אם השלום במשפחתך נפגע בשל קנאה, בגידה או שנאה, יש לך משהו במשותף עם יוסף. מה נוכל ללמוד מאמונתו ומהאופן שנהג בבני משפחתו?‏

‏”לכו אל יוסף”‏

ימיו של יוסף היו עמוסים, והשנים עברו חלפו ביעף. בתום שנת השפע השביעית השתנה המצב מן הקצה אל הקצה, בדיוק כפי שניבא יהוה בחלום שנתן לפרעה. הארץ חדלה לתת יבולה. תוך זמן קצר פשט הרעב בכל הארצות השכנות. אך ”בכל ארץ מצרים היה לחם”, נאמר במקרא (‏בראשית מ”א:54‏). אין ספק שלתושבי מצרים צמחה תועלת רבה מהנבואה שניבא יוסף בהשראת אלוהים ומהתנהלותו המאורגנת.‏

יוסף נשאר עניו, ולכן המשיך להיות כלי יעיל בידי יהוה

המצרים ודאי היו אסירי תודה ליוסף ושיבחו אותו על כישורי הארגון שלו. אולם יוסף רצה שהכבוד על כך ייזקף אך ורק לזכותו של יהוה אלוהיו. בדומה ליוסף, אם נרתום את כישרונותינו לשירות אלוהים ונשמור על ענווה, יהוה יוכל להשתמש בהם בדרכים העולות על כל ציפיותינו.‏

 עם הזמן החל הרעב לכרסם גם במצרים. כשבני העם זעקו אל פרעה לעזרה, הוא הורה להם: ”לכו אל יוסף, אשר יאמר לכם תעשו”. בעקבות זאת פתח יוסף את מחסני התבואה ואפשר למצרים לקנות כפי צורכם (‏בראשית מ”א:55, 56‏).‏

לעומת המצרים, מצבם של תושבי הארצות השכנות היה בכי רע. מאות קילומטרים הרחק משם, בארץ כנען, סבלה משפחתו של יוסף מהרעב. כששמע יעקב הקשיש שיש תבואה במצרים, הוא אמר לבניו לרדת לשם כדי לקנות מזון (‏בראשית מ”ב:1, 2‏).‏

יעקב שלח למצרים עשרה מבניו, אך השאיר עמו את בנימין, בן זקוניו. יעקב לא יכול היה לשכוח את היום שבו שלח את יוסף, בנו האהוב, לדרוש בשלום אחיו הגדולים. הייתה זו הפעם האחרונה שראה את הנער. אחיו של יוסף שלחו ליעקב את הגלימה המהודרת שהוא נתן ליוסף כאות לאהבתו והערכתו, והיא קרועה ומגואלת בדם. הם שברו את לב אביהם הקשיש כשסיפרו לו שיוסף נטרף על־ידי חיית פרא (‏בראשית ל”ז:31–35‏).‏

‏”ויזכור יוסף”‏

לאחר מסע ארוך הגיעו בני יעקב למצרים. כשהם ביררו היכן אפשר לקנות תבואה, הפנו אותם לשר בכיר ששמו צָפְנַת פַּעְנֵחַ (‏בראשית מ”א:45‏). האם בראותם אותו ידעו שזהו יוסף? כלל וכלל לא. הם ראו מולם שליט מצרי רם מעלה שהיה בידו לעזור להם. לכן, כמקובל, הם ’השתחוו לו אפיים ארצה’ לאות כבוד (‏בראשית מ”ב:5, 6‏).‏

מה לגבי יוסף? הוא מייד זיהה את אחיו! כשראה אותם משתחווים, ניעור בו זיכרון מימי נעוריו. הכתוב מוסר ש’יוסף זכר את החלומות’ שנתן לו יהוה כשהיה נער, חלומות שחזו כי ביום מן הימים ישתחוו לפניו אחיו — בדיוק כפי שקרה ברגע זה! (‏בראשית ל”ז:2,‏ 5–9; מ”ב:7,‏ 9‏) מה יעשה יוסף? האם יחבק אותם? האם ינקום בהם?‏

איננו יודעים מה חלף במחשבותיו של יוסף, אך הוא ידע שאל לו לפעול מתוך דחף רגעי. היה ברור שיהוה מכוון את השתלשלות המאורעות המפליאה על מנת לקדם את מטרתו. עוד קודם לכן הוא הבטיח שזרע יעקב יהפוך לעם עצום (‏בראשית ל”ה:11, 12‏). אם אחי יוסף עדיין היו אנשים אלימים, אנוכיים וחסרי מצפון, בטווח הארוך עלולות היו להיות לכך השלכות הרות אסון. מלבד זאת, אילו יוסף היה פועל ללא מחשבה תחילה, הוא עלול היה להפר את האיזון העדין שאולי שרר במשפחתו בארץ כנען, ואף לסכן את אביו ואת בנימין. הוא ודאי תהה אם הם עדיין בחיים. כדי לבחון את אחיו ולעמוד על טיבם החליט לא לחשוף את זהותו. הדבר נועד לעזור לו להבין כיצד יהוה מצפה ממנו לפעול.‏

 סביר להניח שלעולם לא תמצא את עצמך במצב חריג כמו זה. ואולם, סכסוכים ומחלוקות במשפחה הם דבר נפוץ בימינו. במצבים כאלה אנו עלולים להתפתות לנהוג לפי נטיית לבנו ולפעול מתוך דחפים פסולים. יהיה זה נבון הרבה יותר לחקות את יוסף ולנסות להבין כיצד אלוהים מצפה מאתנו לטפל בבעיה (‏משלי י”ד:12‏). עלינו לזכור שיחסים טובים עם בני משפחתנו הם דבר חשוב, אך יחסים טובים עם יהוה ועם בנו הם דבר חשוב פי כמה וכמה (‏מתי י’:37‏).‏

‏”בזאת תיבחנו”‏

יוסף העמיד את אחיו בסדרת מבחנים במטרה לחשוף את מניעי לבם. תחילה הוא דיבר אליהם בקשיחות באמצעות מתרגם והאשים אותם בריגול. בניסיון להגן על עצמם הם סיפרו לו על משפחתם ונתנו לו את פיסת המידע שעניינה אותו יותר מכול: יש להם אח קטן שנותר בבית. יוסף התאמץ לכבוש את התרגשותו. הייתכן שאחיו הקטן עודנו חי? כעת ידע יוסף כיצד עליו לפעול. הוא קבע ”בזאת תיבחנו” ודרש לראות את אחיהם הקטן. כעבור זמן מה התיר להם לשוב לביתם כדי להביא את אחיהם הקטן בתנאי שאחד מהם יישאר במאסר במצרים (‏בראשית מ”ב:9–20‏).‏

בשעה שהאחים דיברו ביניהם על העניין, בלי לדעת שיוסף מבין את דבריהם, הם הזכירו את העוון הנורא שביצעו לפני 20 שנה והכו על חטא. הם אמרו: ”אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו, ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת”. יוסף הבין את הנאמר ועזב את המקום כדי שלא יבחינו בדמעותיו (‏בראשית מ”ב:21–24‏). אך הוא ידע שחרטה אמיתית על מעשה רע כרוכה בהרבה יותר מתחושת צער לנוכח השלכותיו. לכן הוא המשיך במבחן.‏

יוסף שילח את אחיו לארצם והותיר את שמעון במאסר. הוא גם דאג שיטמנו כסף בשקי המזון שלהם. הם שבו לביתם, ולאחר הפצרות רבות הצליחו לשכנע את יעקב להניח להם לקחת למצרים את בנימין יקירו. בהגיעם למצרים סיפרו בגילוי לב לסוכן ביתו של יוסף על הכסף שמצאו בשקיהם והציעו להשיב את מלוא הסכום. הצעתם הייתה ראויה לשבח, אך יוסף רצה ללמוד עוד על טבעם האמיתי. הוא הורה שיכינו להם ארוחה, ובראותו את בנימין הצליח אך בקושי להסתיר את התרגשותו. הוא שוב צייד אותם בשפע מזון ושלח אותם לביתם, אך הפעם ציווה להטמין גביע כסף בשקו של בנימין (‏בראשית מ”ב:26 עד מ”ד:2‏).‏

אז הגיע המבחן האחרון. הוא הורה לאנשיו לרדוף אחרי אחיו, לעצור אותם ולהאשימם בגניבת הגביע. כשנמצא הגביע בשקו של בנימין, כולם נלקחו חזרה ליוסף. כעת נפתחה בפניו ההזדמנות לעמוד על טיבם האמיתי של אחיו. יהודה מילא את תפקיד הדובר. הוא התחנן לרחמים, ואף הציע שכל 11 האחים יהפכו לעבדים. אך יוסף מחה ופסק שבנימין לבדו צריך להישאר במצרים כעבד, וכל השאר יכולים ללכת לדרכם (‏בראשית מ”ד:2–17‏).‏

למשמע הגזירה פתח יהודה בנאום מרגש. הוא אמר: ”וייוותר הוא לבדו לאמו, ואביו אהבו”. אין ספק שמילים אלה חדרו ללבו של יוסף, שהרי הוא היה בנה בכורה של רחל, אשתו האהובה של יעקב שמתה בזמן לידתו של בנימין. בדומה לאביו, גם יוסף נצר בלבו זיכרונות יקרים מרחל. קרוב לוודאי שקרבה משפחתית זו הפכה את בנימין ליקר במיוחד בעיני יוסף (‏בראשית ל”ה:18–20; מ”ד:20‏).‏

יהודה הפציר ביוסף לא לקחת את בנימין לעבד. הוא אפילו הציע להיות עבד במקום בנימין. הוא חתם את דבריו בתחינה נוגעת ללב: ”איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי? פן אראה ברע אשר ימצא את אבי” (‏בראשית מ”ד:18–34‏). עתה היה  ברור שיהודה השתנה לחלוטין. הוא לא רק הביע חרטה, אלא גם הפגין הזדהות, חוסר אנוכיות וחמלה בצורה מרשימה.‏

יוסף ראה שאחיו התחרטו על העוול שגרמו לו

יוסף לא יכול היה לשאת זאת עוד. הוא היה מוכרח לתת דרור לרגשות שהצטברו בקרבו. הוא שילח את כל משרתיו מעל פניו ונשא קולו בבכי גדול שנשמע עד לארמונו של פרעה. לאחר מכן חשף בפניהם את זהותו: ”אני יוסף אחיכם”. הוא חיבק את אחיו ההמומים ואמר להם ברוך שהוא סולח להם על כל העוול שגרמו לו (‏בראשית מ”ה:1–15‏). בעשותו כן נהג כדוגמת יהוה, המרבה לסלוח (‏תהלים פ”ו:5‏). כל אחד מאתנו יכול לשאול את עצמו: ’האם גם אני פועל כך?’‏

‏”עודך חי”‏

כששמע פרעה את הסיפור שעמד מאחורי ההמולה בביתו של יוסף, הוא הציע שאביו הקשיש של יוסף וכל משפחתו יעברו למצרים. לא חלף זמן רב ויוסף סוף כל סוף התאחד עם אביו האהוב. יעקב בכה ואמר: ”אמותה הפעם, אחרי ראותי את פניך, כי עודך חי” (‏בראשית מ”ה:16–28; מ”ו:29, 30‏).‏

יעקב חי 17 שנה במצרים. לימים הוא העניק ל־12 בניו ברכות נבואיות. ליוסף, בנו ה־11, נתן חלק כפול, דבר שבדרך כלל הוענק לבכור. שניים משבטי ישראל עתידים היו לבוא מצאצאיו. מה לגבי יהודה, הבן הרביעי, שהוכיח את עומק חרטתו בצורה הניכרת ביותר מבין כל האחים? הוא זכה לברכה אדירה: הובטח לו שהמשיח יגיע משושלתו! (‏בראשית, פרקים מ”ח,‏ מ”ט‏).‏

לאחר מותו של יעקב בגיל 147, חששו אחי יוסף שהוא ינצל את השפעתו הרבה כדי לנקום בהם. אך יוסף נהג בהם באהבה והבטיח שלא יאונה להם כל רע. עוד זמן רב קודם לכן הסביר להם שהמשפחה עברה למצרים בהכוונת יהוה, ולכן אל להם להתייסר מאירועי העבר. כעת הוא שאל אותם שאלה עוצמתית: ”התחת אלוהים אני?” (‏בראשית ט”ו:13; מ”ה:7, 8; נ’:15–21‏) יוסף האמין שיהוה הוא השופט המושלם. אם כן, איזו זכות יש לו להעניש את מי שיהוה סלח להם? (‏עברים י’:30‏).‏

האם לפעמים אתה מתקשה לסלוח לאחרים? זה יכול להיות קשה במיוחד אם מישהו פגע בך בכוונה תחילה. אך אם נסלח מכל הלב למי שהתחרטו בכנות, נוכל לרפא פצעים רבים, כולל הפצעים שלנו. כך גם נחקה את אמונתו של יוסף ואת דוגמתו של אבינו הרחמן יהוה.‏

^ ס' 4 ראה המדור ”לך בעקבות אמונתם” בהוצאות המצפה של 1 באוגוסט 2014‏, 1 בנובמבר 2014 ו־‏1 בפברואר 2015‏.‏

למד עוד

ספרים וחוברות

לך בעקבות אמונתם

איזו תועלת נוכל להפיק כיום אם נלמד על אנשי האמונה, גברים ונשים, המוזכרים במקרא?‏