עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה  |  דצמבר 2014

תימגאד — העיר העתיקה חושפת את סודותיה

תימגאד — העיר העתיקה חושפת את סודותיה

החוקר הנועז לא האמין למראה עיניו. הוא מצא שער ניצחון רומי קבור למחצה בחולות אלג’יריה. כאשר גילה ג’יימס ברוס הסקוטי ממצא זה ב־1765, הוא לא העלה בדעתו שהוא עומד מעל חורבותיה של המושבה הרומית הגדולה ביותר שהוקמה בצפון אפריקה — העיר העתיקה תמוגאדי, הקרויה כיום תימגאד.‏

כעבור למעלה ממאה שנה, בשנת 1881, החלו ארכיאולוגים צרפתים לחשוף את שרידי תימגאד וגילו שהעיר נשתמרה היטב. הם הגיעו למסקנה שחרף תנאי הסביבה הצחיחים והקשים, תושבי העיר נהנו מחיי נוחות וממותרות. מדוע בחרו הרומאים לבנות מושבה מפוארת במקום כזה? ומה נוכל ללמוד מעיר עתיקה זו ומיושביה?‏

מניעים פוליטיים נסתרים

כאשר הרחיבו הרומאים את שלטונם לצפון אפריקה במאה הראשונה לפה”ס, הם נתקלו בהתנגדות עזה מצד חלק משבטי הנוודים באזור. כיצד הצליחו הרומאים לכונן שלום עם המקומיים? בהתחלה בנו חיילי הלגיון השלישי של אוגוסטוס מחנות מבוצרים רבים ועמדות שמירה באזורים ההרריים רחבי הידיים בצפון אלג’יריה של ימינו. בהמשך הם הקימו את העיר תימגאד, אך הועידו לה מטרה שונה לחלוטין.‏

באופן רשמי הקימו הרומאים את תימגאד כדי ליישב בה יוצאי צבא, אבל המניע האמיתי שעמד מאחורי בנייתה היה החלשת התנגדותם של השבטים המקומיים. תוכניתם נחלה הצלחה. אורח החיים הנוח שממנו נהנו תושבי תימגאד החל עד מהרה לקסום למקומיים שהגיעו לעיר כדי למכור את סחורותיהם. רק אזרחים רומים הורשו להתגורר בעיר. משום כך מקומיים רבים התגייסו מבחירה ללגיונות הרומיים לתקופת שירות של 25 שנה על מנת שהם וילדיהם יקבלו אזרחות רומית ויוכלו לחיות בתימגאד.‏

חלק מהאפריקנים לא רק קיבלו אזרחות רומית, אלא עם הזמן גם הצליחו להשיג עמדות בכירות בתימגאד או במושבות אחרות. תוכניתם הערמומית של הרומאים לגרום למקומיים להיטמע בקרבם נחלה הצלחה כה מזהירה שחמישים שנה בלבד לאחר הקמתה הייתה תימגאד מאוכלסת בעיקר בצפון אפריקנים.‏

הרומאים כובשים את לב המקומיים

מתחם השוק, ובו שורת עמודים מפוארים ואזורי דוכנים

כיצד הצליחו הרומאים לכבוש את לב המקומיים במהירות כה רבה? ראשית, הם דגלו בעקרון השוויון  בין האזרחים — עיקרון שהגה המדינאי הרומי קיקרו. האדמות חולקו שווה בשווה בקרב יוצאי צבא רומים ואזרחים ממוצא אפריקני. העיר תוכננה בקפידה. הוקמו מבני מגורים בצורת ריבוע, שאורכו ורוחבו היו 20 מטר, והמבנים הופרדו על־ידי רחובות צרים. התכנון השוויוני והמסודר של העיר ודאי קסם למקומיים.‏

בדומה לערים רומיות רבות, גם בתימגאד נפגשו התושבים בשווקים התוססים שבמתחם הפורום כדי להתעדכן בחדשות ולשחק משחקים. המקומיים ששכנו באזורים ההרריים הצחיחים הסמוכים ודאי השתוקקו להתהלך בצל האכסדרות ביום חם ויבש, או לרחוץ להנאתם בחינם באחד מבתי המרחץ הציבוריים הרבים לשמע פכפוך המים הזורמים. הם אולי דמיינו את עצמם יושבים סביב המזרקות המרעננות ומשוחחים עם חברים. כל הדברים הללו נראו להם כמו חלום.‏

מצבת קבורה שבחלקה העליון מופיע עיטור של שילוש אלים

התיאטרון מילא גם הוא תפקיד מרכזי בקניית לב המקומיים. הוצגו בו הצגות תחת כיפת השמיים, והוא יכול היה להכיל למעלה מ־3,500 איש. אל התיאטרון הגיעו צופים נלהבים מתימגאד ומן הכפרים השכנים. השחקנים חשפו את הקהל לסגנון הבידור שטוף הזימה שהיה אהוב על הרומאים ולא אחת הציגו מחזות לא־מוסריים רווי אלימות.‏

כמו כן, לדת הרומית היה חלק מרכזי בהוויי העיר. הרצפות והקירות של בתי המרחץ עוטרו בשפע פסיפסים צבעוניים של אגדות מיתולוגיות פגאניות. מאחר שהמקומיים הגיעו לבתי המרחץ על בסיס יומיומי, הם החלו להתוודע לאלי רומא ולדת הרומית. ניסיונותיהם של הרומאים להטמיע את התרבות הרומית בקרב האפריקנים הוכתרו בהצלחה, וכראיה לכך נתגלו מצבות קבורה רבות אשר נחקקו עליהן עיטורים של שילושי אלים אפריקניים ורומיים גם יחד.‏

העיר היפהפייה נשכחת מלב

לאחר שייסד הקיסר טריאנוס את העיר ב־100 לספירה, החלו הרומאים לעודד ייצור דגן, שמן זית ויין ברחבי צפון אפריקה. עד מהרה הפך האזור למקור העיקרי לאספקת מצרכים חיוניים אלו עבור האימפריה הרומית. תימגאד שגשגה תחת השלטון הרומי, כדוגמת מושבות רומיות אחרות. עם הזמן גדלה אוכלוסייתה, והעיר התרחבה הרבה מעבר לחומותיה המבוצרות.‏

תושבי העיר ובעלי האדמות הפיקו רווחים רבים מהמסחר עם רומא, אך החקלאים המקומיים קיבלו שכר זעום בתמורה לעמלם. במאה השלישית לספירה התקוממו החקלאים הפשוטים נגד האי־צדק החברתי והמסים הכבדים. כמה מהם, שקודם לכן אימצו את האמונה הקתולית, בחרו בשלב זה להצטרף לדונטיסטים — קבוצה נוצרית שיצאה כנגד השחיתות בכנסייה הקתולית (ראה התיבה ”‏ הכנסייה הדונטיסטית — לא ’כנסייה טהורה’‏‏”).‏

לאחר מאות שנים של סכסוכים דתיים, מלחמות אזרחים ופלישות של ברברים, איבדה האימפריה  הרומית את אחיזתה בצפון אפריקה. בסביבות המאה השישית לספירה נשרפה תימגאד עד היסוד בידי שבטים ערביים מקומיים, ובסופו של דבר היא נשכחה מלב למשך למעלה מ־1,000 שנה.‏

‏”אלה החיים!”‏

הכתובת הלטינית שנמצאה בפורום העיר: ”לצוד, לרחוץ, לשחק ולצחוק — אלה החיים!”‏

הארכיאולוגים שערכו חפירות בחורבות תימגאד מצאו בפורום העיר כתובת לטינית שהעלתה חיוך על שפתיהם, וזו לשונה: ”לצוד, לרחוץ, לשחק ולצחוק — אלה החיים!” היסטוריון צרפתי אחד ציין שכתובת זו ”אולי משקפת פילוסופיה חסרת מעוף, אך יהיו שיראו בה סוד החוכמה”.‏

הרומאים ניהלו אורח חיים כזה במשך תקופה ארוכה. השליח פאולוס בן המאה הראשונה לספירה כתב על אנשים שהשקפת חייהם הייתה ”הבה נאכל ונשתה, כי מחר נמות”. אף שהייתה לרומאים אמונה דתית, הם היו נתונים כל כולם לחיי הרגע ולא הקדישו מחשבה רבה למשמעות החיים ולתכליתם. פאולוס הזהיר את אחיו לאמונה מפני אנשים כאלה ואמר: ”אל תותעו. חברה רעה תשחית הרגלים טובים” (‏קורינתים א’. ט”ו:32, 33‏).‏

אומנם תושבי תימגאד חיו לפני כ־1,500 שנה, אך לרבים כיום יש ראיית עולם דומה. לא מעט אנשים בימינו חיים רק בשביל ההווה. הם סבורים שהשקפת החיים שבה החזיקו הרומאים הגיונית לחלוטין, ואין זה משנה מה ההשלכות הנלוות לה. אולם המקרא מציג השקפה מציאותית בנושא ומציין בתמציתיות ש”במת העולם הזה משתנה”. לכן נאמר לנו ’לא לנצל את העולם עד תום’ (‏קורינתים א’. ז’:31‏).‏

חורבות תימגאד מעידות על כך שהכתובת שהייתה קבורה מאות שנים בחולות צפון אפריקה אינה טומנת בחובה את הסוד לחיים מאושרים ומלאי משמעות. תחת זאת, כדי ליהנות מחיים כאלה חשוב שנזכור את דברי המקרא: ”העולם יחלוף עם תאוותיו, אך העושה את רצון אלוהים יעמוד לעד” (‏יוחנן א’. ב’:17‏).‏