עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה  |  מרס 2014

הפצת דבר־אלוהים בספרד בימי הביניים

הפצת דבר־אלוהים בספרד בימי הביניים

‏”אני מקווה שבדרכי לספרד אצליח לראותכם ושתלוו אותי קמעה בהמשך הדרך אחרי שאיהנה זמן מה מחברתכם” (‏רומים ט”ו:24‏).‏

השליח פאולוס כתב את המילים הללו לאחיו לאמונה ברומא בערך בשנת 56 לספירה. המקרא אינו מציין אם פאולוס אכן הגיע לספרד. אולם ידוע לנו שעד המאה השנייה לספירה כבר הגיעה לספרד הבשורה הטובה שבדבר־אלוהים, המקרא, אם בזכות מאמציו של פאולוס ואם בזכות מאמציהם של שליחים משיחיים אחרים.‏

תוך זמן קצר קמו בספרד קהילות משיחיות רבות. בעקבות זאת התעורר הצורך לתרגם לתושבי ספרד את המקרא ללטינית, שכן במאה השנייה הייתה ספרד תחת שליטה רומית, והלטינית הייתה השפה המשותפת של כל נתיני האימפריה הרומית רחבת הידיים.‏

ספרי מקרא בלטינית

המשיחיים הראשונים בספרד הכינו מספר תרגומי מקרא ללטינית הידועים בשם הקיבוצי וטוס לטינה היספנה ‏(Vetus Latina Hispana). תרגומי מקרא לטיניים אלה הופצו בספרד במשך שנים רבות לפני הופעת הוולגטה הלטינית — תרגום המקרא הידוע של הירונימוס שהושלם בתחילת המאה החמישית לספירה.‏

עד מהרה הגיע לספרד תרגומו של הירונימוס — שכתיבתו הושלמה בבית לחם. כאשר הייתה הוולגטה עוד בשלבי הכנה הגיעו החדשות בדבר התרגום לאוזניו של לוסיניוס, אדם אמיד שגילה עניין רב במקרא. הוא רצה להשיג העתק של התרגום מהר ככל האפשר, ולכן שלח לבית לחם שישה סופרים שיעתיקו אותו ויביאו אותו לספרד. במאות השנים שלאחר מכן תפס תרגום הוולגטה את מקומם של תרגומי וטוס לטינה היספנה. תרגומי המקרא בלטינית אפשרו לתושבי ספרד לקרוא את המקרא ולהבין את המסר שבו. אולם עם דעיכתה של האימפריה הרומית התעורר הצורך לתרגם את המקרא לשפות אחרות.‏

המקרא על גבי לוחות אבן

במאה החמישית לספירה פלשו לספרד הוויזיגותים ושבטים גרמאניים אחרים, וכך הגיעה השפה הגותית לחצי האי האיברי. הפולשים השתייכו לדת האריאנית, זרם נוצרי שדחה את דוקטרינת השילוש. הם הביאו עמם את תרגום אולפילס, תרגום מקרא בשפה הגותית. תרגום זה היה נפוץ ברחבי ספרד עד שלהי המאה השישית לספירה. בימים ההם המלך הוויזיגותי רקארד פנה עורף לדת האריאנית והפך לקתולי. הוא ציווה לאסוף את כל הספרים האריאניים, וביניהם גם את תרגום אולפילס, ולהשמידם. כתוצאה מכך לא נותר כל זכר לספרות הגותית בספרד.‏

לוח אבן מן המאה השישית לספירה שחקוק עליו טקסט מקראי בניב לטיני

אולם דבר־אלוהים המשיך לשגשג בספרד באותה תקופה. מלבד הגותית רווח בספרד גם ניב לטיני שמאוחר יותר התפתחו ממנו הלשונות הרומאניות שדוברו בחצי האי האיברי.‏ * הכתובות העתיקות  ביותר בניב לטיני זה מכונות ”הלוחות הוויזיגותיים”, כיוון שהן נחקקו על גבי לוחות אבן. הלוחות מתוארכים למאה השישית והשביעית לספירה, וחלקם מכילים קטעים מספר תהלים ומספרי הבשורה. על אחד הלוחות נחקק מזמור ט”ז בשלמותו.‏

העובדה שפסוקים מתוך המקרא נחקקו על גבי לוחות אבן פשוטים היא ראיה לכך שבאותם ימים אנשים מן השורה קראו את המקרא והעתיקו אותו. נראה שמורים נהגו לערוך תרגולים בעזרת קטעים מן המקרא כדי ללמד את תלמידיהם קרוא וכתוב. הלוחות היו חומר כתיבה זול בהשוואה לקלף היקר שבו השתמשו הנזירים בימי הביניים כדי ליצור ספרי מקרא מאוירים.‏

קטע ממקרא לאון המתאפיין בעיטורים רבים. ספרי מקרא מאוירים כאלה הם בעלי ערך רב, אך הם לא תרמו רבות להפצת המסר שבדבר־אלוהים

אחד מספרי המקרא המאוירים הללו שוכן בכנסיית סן איסידורו, בעיר לאון בספרד. ספר יקר ערך זה מכיל 516 דפים ומתוארך ל־960 לספירה. גודלו של כל דף הוא 47 על 34 סנטימטרים, והספר שוקל 18 קילוגרמים. בספריית הוותיקן שוכן תרגום אחר המכונה ”מקרא ריפול” המתוארך ל־1020 לספירה בקירוב. זהו אחד מספרי המקרא המעוטרים ביותר שנשתמרו מתקופת ימי הביניים. על מנת ליצור יצירת אומנות כזו היה על הנזיר להקדיש יום שלם לכתיבת אות רישית אחת או שבוע שלם להכנת עמוד שער. אין ספק שספרי מקרא אלה בעלי ערך רב. אך הם לא תרמו רבות להפצת המסר שבדבר־אלוהים.‏

המקרא בערבית

בעקבות הפלישה המוסלמית לחצי האי האיברי במאה השמינית לספירה היכתה שפה נוספת שורשים בספרד. באזורים שבהם התיישבו המוסלמים הפכה עם הזמן הערבית לשגורה יותר מהלטינית, ולכן התעורר הצורך לתרגם את המקרא לשפה זו.‏

בין המאה החמישית למאה השמינית לספירה יכלו תושבי ספרד להבין את דבר־אלוהים תודות לתרגומי מקרא בלטינית ובערבית

תרגומי מקרא רבים לערבית — בייחוד תרגומים של ספרי הבשורה — שגשגו בימי הביניים בספרד. ככל הנראה במאה השמינית תרגם חואן הבישוף מסביליה את המקרא כולו לערבית. למרבה הצער,  לימים אבדו מרבית התרגומים הללו. אך בקתדרלת לאון שבספרד שמור תרגום של ספרי הבשורה לערבית שהוכן באמצע המאה העשירית.‏

תרגום מן המאה העשירית לספירה של ספרי הבשורה לערבית

תרגומי מקרא בספרדית

בימי הביניים המאוחרים החלה להתגבש הקסטיליאנית, או הספרדית, בחצי האי האיברי. שפה חדשה זו עתידה הייתה להפוך לאמצעי חשוב להפצת דבר־אלוהים.‏ * ביצירה מעשים מעבר לים ‏(La Fazienda de Ultra Mar) שנכתבה בראשית המאה ה־13, מופיעים הטקסטים המקראיים הקדומים ביותר שתורגמו לספרדית. ביצירה זו מתועד מסע לארץ ישראל, ויש בה חלקים מהחומש, מספרים אחרים בתנ”ך, מספרי הבשורה ומהאיגרות.‏

המלך אלפונסו העשירי תמך בתרגום המקרא לספרדית

אולם תרגום זה עורר את מורת רוחם של ראשי הכנסיות. בשנת 1234 הוציאה ועידת טרגונה צו, לפיו יש למסור לכמורה את כל הנוסחים של כתבי־הקודש בשפות המקומיות כדי שהללו יישרפו באש. למרבה השמחה, צו זה לא עצר את מלאכת התרגום של המקרא. המלך אלפונסו העשירי (1252–1284), הנחשב לאבי הספרות הספרדית, רצה שכתבי־הקודש יתורגמו לשפה החדשה ותמך במלאכת התרגום. בין תרגומי המקרא לספרדית מאותה תקופה נמנים המקרא הפרה־אלפונסיני (Pre-Alfonsine) והמקרא האלפונסיני שהוכן זמן קצר לאחריו והיה התרגום המקיף ביותר לספרדית דאז.‏

דפים מהמקרא הפרה־אלפונסיני (משמאל) ומהמקרא האלפונסיני (מימין) שנכתבו במאה ה־13

שני תרגומים אלה תרמו לביסוסה ולהעשרתה של השפה הספרדית שהייתה אז בחיתוליה. החוקר תומס מונטגומרי כתב באשר לתרגום הפרה־אלפונסיני: ”מתרגם המקרא עשה עבודה ראויה להערצה בכל הנוגע לדיוק ולשפה יפה. ... השפה פשוטה ובהירה, כצפוי מתרגום מקרא שנועד לאנשים שאינם שולטים בלטינית”.‏

אולם תרגומי מקרא מוקדמים אלה לספרדית תורגמו מתוך הוולגטה הלטינית ולא משפות המקור. אך החל מן המאה ה־14 יצרו משכילים יהודים מספר תרגומים של התנ”ך לספרדית ישירות מעברית. באותה תקופה הקהילה היהודית בספרד הייתה הקהילה הגדולה ביותר באירופה, ולמתרגמים היהודים הייתה גישה לכתבי יד מדויקים בעברית.‏ *

דוגמה מצוינת לכך הוא תנ”ך אלבה שהושלם במאה ה־15. האציל הספרדי לואיס דה גוזמן ציווה על רבי משה ארחל לתרגם את התנ”ך לספרדית ”קסטיזו” (טהורה). הוא היה מעוניין בתרגום חדש משתי סיבות. ראשית, הוא אמר: ”בספרי המקרא המצויים כיום בשפות הרומאניות נפלו שיבושים רבים”, ושנית, ”אנשים כמונו זקוקים להערות שוליים שיסייעו לנו להבין קטעים מעורפלים”. בקשתו היא ראיה לכך שבימיו חפצו האנשים לקרוא במקרא ולהבינו. היא גם מעידה על כך שבאותם הימים כבר נפוצו ברחבי ספרד כתבי־הקודש בשפות אזוריות שונות.‏

 תודות לעמלם של המתרגמים והמעתיקים מימי הביניים, התאפשר לתושבי ספרד שזכו להשכלה לקרוא את המקרא בשפתם ללא קושי רב. ההיסטוריון חואן אורטס גונזלס אמר שכתוצאה מכך ”תושבי ספרד הכירו את המקרא טוב בהרבה מתושבי גרמניה ואנגליה לפני ימי לותר”.‏

‏”תושבי ספרד הכירו את המקרא טוב בהרבה מתושבי גרמניה ואנגליה לפני ימי לותר” (ההיסטוריון חואן אורטס גונזלס).‏

אולם בשלהי המאה ה־15 אסרה האינקוויזיציה הספרדית לתרגם את כתבי־הקודש ולהחזיקם. כך החלה בספרד תקופה חשוכה ארוכת ימים עבור המקרא. איסור זה לא בוטל אלא כעבור שלוש מאות שנה. במהלך תקופה קשה זו הכינו מספר מתרגמים אמיצים תרגומים חדשים לספרדית מחוץ לגבולות ספרד והבריחו אותם למדינה.‏ *

מתוך סקירה קצרה זו של קורות המקרא בספרד בימי הביניים אנו למדים שרבים ניסו לדכא את הפצת דברו של אלוהים בדרכים שונות. אך לא היה בידם למנוע מן האל הכול יכול להשמיע את דברו (‏תהלים פ”ג:2; צ”ד:20‏).‏

הודות למאמציהם הבלתי נלאים של משכילים רבים, היכה המקרא שורשים בספרד בימי הביניים והופץ ברחבי המדינה. מתרגמי מקרא בימינו הולכים בעקבותיהם של החלוצים שתרגמו את כתבי־הקודש ללטינית, לגותית, לערבית ולספרדית. כתוצאה מכך, מיליוני דוברי ספרדית בימינו יכולים לקרוא את דבר־אלוהים בשפה הנוגעת ללבם.‏

^ ס' 10 שפות אלו הן קסטיליאנית, קטָלנית, גליסיאנית ופורטוגזית.‏

^ ס' 17 ספרדית היא שפת האם של כ־540 מיליון איש כיום.‏

^ ס' 20 ראה המאמר ‏”שם אלוהים וחיפושו של אלפונסו דה סמורה אחר דיוק טקסטואלי”‏ מהוצאת המצפה מ־1 בדצמבר 2011 (בלעז).‏

^ ס' 23 ראה המאמר ‏”מאבקו של קסיודורו דה ריינה למען המקרא בספרדית”‏ מהוצאת המצפה מ־1 ביוני 1996.‏