עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה  |  נובמבר 2013

 צעדי מפתח לחיי משפחה מאושרים

לדבר עם ילדך המתבגר מבלי להיגרר לוויכוחים

לדבר עם ילדך המתבגר מבלי להיגרר לוויכוחים

‏”כשבתי הייתה בת 14 היא התחילה לענות לי בחוצפה. כשהייתי אומרת לה: ’בואי לאכול ארוחת ערב’, היא הייתה עונה: ’אני אוכל מתי שיתחשק לי’. כשהייתי שואלת אותה אם היא סיימה את מטלות הבית שלה, היא הייתה אומרת: ’תפסיקי לנדנד לי!’ הרבה פעמים הרמנו את הקול וצעקנו אחת על השנייה” (‏מאקי, יפן).‏ *

אם אתה הורה לילד מתבגר, חילוקי הדעות ביניכם עלולים להעמיד במבחן את כישוריך כהורה — וגם את סבלנותך. ”כשבתי מערערת על הסמכות שלי, זה גורם לי לרתוח מזעם”, אומרת מריה מברזיל, אם לנערה בת 14. ”שתינו מתרגזות מאוד ומתחילות לצעוק אחת על השנייה”. כרמלה מאיטליה מתמודדת עם קושי דומה. ”הוויכוחים ביני לבין הבן שלי הם תמיד ויכוחים סוערים”, היא אומרת, ”והם מסתיימים בזה שהוא מסתגר בחדרו”.‏

מדוע יש בני נוער הנוטים להתווכח על כל דבר? האם זה באשמת חבריהם? יכול להיות שכן. על־פי המקרא, לאנשים שעמם האדם מתרועע יש השפעה רבה עליו, לטוב או לרע (‏משלי י”ג:20;‏ קורינתים א’. ט”ו:33‏). כמו כן, חלק ניכר מהבידור המיועד לצעירים מציג את רוח המרדנות כדבר מקובל.‏

אך יש לקחת בחשבון גורמים נוספים — ואם תבין כיצד הם משפיעים על ילדך, יהיה לך קל יותר לשוחח אתו בנועם. תן דעתך לכמה מהגורמים.‏

פיתוח כושר חשיבה

השליח פאולוס כתב: ”כשהייתי ילד דיברתי כילד, חשבתי כילד ובחנתי דברים כילד. אבל כשהייתי לאיש שמתי קץ למאפייני הילדות” (‏קורינתים א’. י”ג:11‏). מדבריו של פאולוס עולה  שילדים ומבוגרים חושבים בצורה שונה. באיזה מובן?‏

ילדים נוטים לחשוב במונחים של שחור־לבן. בניגוד לכך, למבוגרים קל יותר לתפוס רעיונות מופשטים ולחשוב על דברים לעומק כשעליהם להגיע למסקנות או לקבל החלטות. לדוגמה, מבוגרים לרוב שוקלים את ההיבטים המוסריים הנוגעים לנושא כלשהו וחושבים כיצד מעשיהם ישפיעו על אחרים. הם כבר מורגלים לחשוב באופן הזה. לעומת זאת, צורת החשיבה הזו חדשה לבני הנוער.‏

המקרא מעודד את הצעירים לפתח את כושר חשיבתם (‏משלי א’:4‏). למעשה, המקרא קורא לכל משרתי אלוהים להשתמש ב”כושר החשיבה” שלהם (‏רומים י”ב:1, 2;‏ עברים ה’:14‏). מכיוון שילדך מפתח כעת את כושר החשיבה שלו, הוא מדי פעם יתווכח אתך אפילו על דברים שוליים לכאורה. אולי הוא יביע דעה שמעידה בבירור על שיקול דעת לקוי (‏משלי י”ד:12‏). כיצד תוכל לשוחח עמו בהיגיון מבלי להיגרר לוויכוח?‏

נסה זאת: צא מנקודת הנחה שילדך פשוט לומד כיצד להשתמש בכישורי החשיבה שלו, וייתכן שהוא כלל אינו מקובע בעמדותיו. תוכל לבדוק עד כמה הוא איתן בדעתו. תחילה שבח אותו על כך שהוא מפעיל את כושר חשיבתו. (”אני אוהב את צורת החשיבה שלך, אפילו שאני לא מסכים עם כל המסקנות שלך”.) אחרי כן עזור לו לנתח את מסקנותיו. (”האם אתה חושב שזה נכון בכל מצב?”) אולי תופתע לגלות שילדך יבחן מחדש את דעותיו וישנה אותן.‏

מילת אזהרה: כאשר אתה מנסה לעזור לילדך לראות דברים בצורה הנכונה, אל תחשוב שאתה חייב לומר את המילה האחרונה. גם אם נדמה לך שמה שאמרת נפל על אוזניים ערלות, ילדך ככל הנראה יפנים דברים רבים מהשיחה ביניכם — יותר משציפית ויותר ממה שהוא יודה בפניך. אל תהיה מופתע אם בחלוף מספר ימים ישנה ילדך את דעתו ויאמץ את השקפתך בנושא — ואולי אף יטען שכך חשב מלכתחילה.‏

‏”לפעמים בני ואני התווכחנו על דברים קטנים, למשל, כשאמרתי לו לא להיות בזבזן או לא להציק לאחותו. אבל ברוב המקרים נראה שהוא רצה שאשאל אותו מה הוא חושב ואגלה כלפיו הבנה ואגיד לו: ’אה, אז זה המצב’, או ’אז זה מה שאתה חושב’. במבט לאחור אני מבין שאם רק הייתי אומר משהו בסגנון הזה, היינו יכולים להימנע ממריבות רבות” ‏(קנג’י, יפן).‏

גיבוש דעות אישיות

הורים נבונים יוצרים אווירה המאפשרת לילדיהם המתבגרים לבטא את דעותיהם בחופשיות

אחד מתפקידיך העיקריים בתור הורה לילד מתבגר הוא להכין אותו ליום שבו יעזוב את הבית בתור מבוגר אחראי (‏בראשית ב’:24‏). חלק מהתהליך הזה כרוך בגיבוש זהותו של הנער — כלל התכונות, האמונות והערכים שמגדירים אותו כאדם. כאשר נער שכבר גיבש זהות ברורה מתמודד עם הלחץ לעשות מעשה פסול, הוא לא רק יחשוב על ההשלכות של המעשה, אלא גם ישאל את עצמו: ’איזה מין אדם אני? מה הם הערכים שלי? מה יעשה במצב כזה אדם בעל ערכים כאלה?’ (‏פטרוס ב’. ג’:11‏).‏

במקרא מסופר על יוסף, בחור צעיר שגיבש לעצמו זהות איתנה. למשל, כאשר אשת פוטיפר לחצה עליו לקיים אתה יחסי מין, השיב יוסף: ”איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים?” (‏בראשית ל”ט:9‏) אף שטרם ניתן לבני ישראל חוק האוסר ניאוף, הבין יוסף מהי השקפתו של אלוהים בנושא. יתר על כן, דבריו מעידים על כך שהוא אימץ לעצמו את השקפת אלוהים — והיא הפכה לחלק מזהותו (‏אפסים ה’:1‏).‏

גם ילדך המתבגר נמצא בתהליך גיבוש זהות. זהו דבר חשוב מאחר שדעות מוצקות יסייעו לו לעמוד בלחץ חברתי ולדבוק בעמדותיו (‏משלי א’:10–15‏). מצד שני, בשעה שזהותו הולכת ומתגבשת, הוא עשוי גם לחלוק על הדעה שלך. מה תוכל לעשות במקרה כזה?‏

נסה זאת: במקום להיגרר לוויכוח, פשוט חזור על דבריו. (”אני רוצה לוודא שהבנתי אותך נכון, אתה אומר ש...”) אחרי כן שאל אותו שאלות. (”מדוע אתה מרגיש ככה?” או ”איך הגעת למסקנה הזו?”) חשוב לדלות את אשר על לב ילדך. תן לו לבטא את דעותיו. אם הבדלי  הדעות ביניכם הם בגדר העדפה אישית ולא עניין עקרוני, הראה לילדך שאתה מכבד את השקפתו, גם כשאינך מסכים אתו לחלוטין.‏

תהליך גיבוש הזהות שבו הילד מאמץ לעצמו דעות וגישות שונות אינו רק תהליך טבעי, אלא גם מועיל. אחרי הכול, במקרא כתוב שהמשיחיים אינם צריכים להיות כילדים ”המיטלטלים כבגלי הים ונידפים לכל עבר בכל רוח של תורה” (‏אפסים ד’:14‏). לכן אפשר לילדך לפתח זהות ודעות מוצקות ואף עודד אותו לעשות זאת.‏

‏”כאשר אני מראה לבנותיי שאני מוכנה להקשיב להן, הן מגלות נכונות רבה יותר לשקול את השקפתי, גם אם היא שונה משלהן. אני משתדלת שלא לכפות עליהן את דעתי, אלא לתת להן לגבש דעות משלהן” ‏(איוואנה, צ’כיה).‏

עקביות לצד גמישות

בדומה לילדים קטנים, ישנם צעירים שפיתחו את הכישרון להעלות שוב ושוב נושא כלשהו בניסיון להשיג את מבוקשם מהוריהם. אם התופעה הזו שכיחה בביתך, עליך לעשות משהו בנידון. אומנם אם תוותר תזכה להקלה זמנית, אך צעד זה ילמד את ילדך שהוא יכול לקבל את מבוקשו בעזרת ויכוחים. מה הפתרון? ישם את דבריו של ישוע: ”יהא ה’כן’ שלכם כן, וה’לא’ לא” (‏מתי ה’:37‏). אם ילדך המתבגר יבין שאתה נוהג בעקביות, סביר להניח שהוא לא יתווכח אתך.‏

אך עליך גם לנהוג בסבירות. לדוגמה, תן לילדך להסביר מדוע הוא חושב שצריך לאפשר לו במקרה מסוים לחזור הביתה בשעה מאוחרת יותר משעת החזרה הרגילה. אם תסכים לבקשתו, הדבר לא יעיד על כך שאתה נכנע ללחציו, אלא שאתה פועל על־פי ההנחיה המקראית: ”סבירותכם תיוודע נא לכל אדם” (‏פיליפים ד’:5‏).‏

נסה זאת: קיים אסיפה משפחתית שבה תשוחחו על שעת החזרה הביתה ועל כללי בית אחרים. הראה לבני משפחתך שאתה מוכן להקשיב להם ולשקול את כל הגורמים לפני שתקבל החלטה. ”בני נוער צריכים לראות שהוריהם מוכנים להיענות לבקשותיהם כשלא מדובר בהפרת עיקרון מקראי”, מייעץ רוברטו, אב מברזיל.‏

כמובן, אף הורה אינו מושלם. במקרא כתוב: ”כולנו מרבים להיכשל” (‏יעקב ג’:2‏). אם אתה מבין שהיה לך חלק כלשהו בהתלקחות הוויכוח, אל תהסס להתנצל בפני ילדך המתבגר. כאשר אתה מודה בטעויותיך, אתה מציב דוגמה של ענווה ומלמד את ילדך לנהוג באותו האופן.‏

‏”במקרה אחד התפרצתי על בני במהלך ויכוח בינינו, וכשנרגעתי התנצלתי בפניו על כך. זה עזר גם לו להירגע, והיה לו קל יותר להקשיב לי” ‏(קנג’י, יפן).‏

^ ס' 3 השמות במאמר בדויים.‏

שאל את עצמך...‏

  • מהו החלק שלי בוויכוחים עם ילדי המתבגר?‏

  • כיצד העצות שבמאמר יכולות לעזור לי להבין את ילדי טוב יותר?‏

  • מה אוכל לעשות כדי לדבר עמו מבלי להתווכח?‏