עבור לתוכן

עבור לתוכן העניינים

 לך בעקבות אמונתם | נוח

הוא ’התהלך עם אלוהים’‏

הוא ’התהלך עם אלוהים’‏

נוח יישר את גבו ומתח את שריריו הכואבים. דמיין אותו יושב על קורת עץ רחבה כדי לנוח לרגע מעבודתו ומביט בתיבה עצומת הממדים. באוויר עמד ריח חריף של זפת לוהטת ומסביב נשמעו קולות כלי נגרות. ממקום מושבו יכול היה נוח לראות את בניו עמלים בחלקיו השונים של מבנה העץ הענקי העשוי קורות קורות. בשלב זה כבר חלפו עשרות שנים מאז החלו בניו, נשותיהם ואשתו היקרה לעבוד לצדו שכם אחד בפרויקט זה. הם עברו כברת דרך ארוכה, אך עוד ציפתה להם מלאכה רבה!‏

אנשי האזור חשבו שנוח ומשפחתו נוהגים בטיפשות. ככל שלבשה התיבה צורה, כך גבר לעגם של האנשים לעצם המחשבה שיבוא מבול אשר יכסה את פני כל הארץ. האסון שמפניו הזהיר אותם נוח נשמע הזוי ומגוחך להפליא! הם לא יכלו להאמין שאדם יבזבז את חייו — ואת חייהם של בני משפחתו — על פרויקט כה אווילי. אך יהוה, אלוהיו של נוח, ראה אותו באור שונה לגמרי.‏

בדבר־אלוהים נאמר: ”את [עם] האלוהים התהלך נוח” (‏בראשית ו’:9‏). מה משמעות הדבר? לא שאלוהים התהלך עלי אדמות ולא שנוח עצמו עלה השמיימה. הכוונה היא שנוח ציית ליהוה באדיקות כה רבה ואהב אותו אהבה כה עזה עד כי ניתן היה לתארם כידידים ההולכים כביכול זה עם זה. בחלוף אלפי שנים נאמר במקרא כי ’על־ידי אמונתו הרשיע נוח את העולם’ (‏עברים י”א:7‏). באיזה מובן הרשיע נוח את העולם? ומה אנו יכולים ללמוד מאמונתו?‏

איש צדיק ותמים בעולם מעוות

נוח גדל בעולם אשר הלך והידרדר במהירות. הרשע שרר כבר בימיו של אבי סבו, חנוך, אשר נודע גם הוא כאיש צדיק שהתהלך עם אלוהים. חנוך ניבא שיבוא יום משפט על הרשעים. והנה עתה בימי נוח נסקה השחיתות המוסרית לגבהים חדשים. למעשה, מנקודת מבטו של יהוה נשחתה הארץ מרוב אלימות (‏בראשית ה’:22; ו’:11;‏ יהודה 14, 15‏). מה הביא לידי הידרדרות זו?‏

טרגדיה איומה התחוללה בקרב המלאכים, בניו הרוחניים של אלוהים. עוד קודם לכן מרד אחד מהם ביהוה והפך לשטן: הוא השמיץ את אלוהים והדיח את אדם וחוה לחטא. בימי נוח מרדו מלאכים נוספים בשלטונו הצודק של יהוה. הם נטשו את המקום שהעניק להם אלוהים בשמיים, באו אל הארץ, לבשו גוף בשר ודם ונשאו נשים טובות מראה. אותם מלאכים גאוותנים ואנוכיים היוו השפעה מרעילה בקרב בני האדם (‏בראשית ג’:1–5; ו’:1, 2;‏ יהודה 6, 7‏).‏

יתרה מזו, הזיווג שלא כדרך הטבע בין המלאכים שעטו גוף גשמי לבין בנות האדם הוביל להולדת בני כלאיים בעלי ממדים וכוח בלתי רגילים. המקרא מכנה אותם נפילים שמשמעו ”מפילים”, כלומר, גורמים לאחרים ליפול. הנפילים שהיו בריונים אכזריים החמירו את האווירה הברוטאלית והמרושעת שאפפה את העולם. אין פלא שיהוה נוכח כי ”רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום”, ועל כן החליט שבחלוף 120 שנה הוא  ימחה את החברה האנושית המרושעת (‏בראשית ו’:3–5‏).‏

נוח ואשתו היו צריכים להגן על ילדיהם מפני השפעות שליליות

דמיין כמה קשה היה לגדל משפחה בעולם כזה! למרות זאת, נוח עמד במשימה. הוא מצא אישה טובה, ואחרי שמלאו לו 500 שנה ילדה לו אשתו שלושה בנים — שם, חם ויפת.‏ * היה על ההורים להגן יחדיו על בניהם מן ההשפעות המשחיתות שמסביבם. ילדים קטנים נוטים להביט בהערצה ובהתפעמות ב”גיבורים” וב’אנשי שם’ — וכך בדיוק היו הנפילים. נוח ואשתו לא יכלו לחסוך לגמרי מילדיהם את סיפורי הגבורה על אותם ענקים, אבל הם יכלו ללמד אותם את האמת שובת הלב על יהוה אלוהים השונא רשע על כל צורותיו. היה עליהם לעזור לבניהם להבין שיהוה נעצב אל לבו בשל האלימות ורוח המרי ששררו בעולם (‏בראשית ו’:6‏).‏

ההורים בימינו יכולים בהחלט להזדהות עם נוח ואשתו. גם עולמנו מורעל באלימות ומרדנות. אפילו חלק מאמצעי הבידור המיועדים לילדים רוויים בתכנים כאלה. הורים נבונים עושים כל שביכולתם ליצור משקל נגד להשפעות אלו על־ידי כך שהם מלמדים את ילדיהם על יהוה, אלוהי השלום, אשר יום אחד ישים קץ לאלימות כולה (‏תהלים י”א:5; ל”ז:10, 11‏). ההצלחה אפשרית! נוח ואשתו הם הוכחה לכך. בניהם גדלו והיו לגברים טובים, והם נשאו נשים אשר גם הן נתנו ליהוה אלוהי האמת עדיפות בחייהן.‏

‏’עשה לך תיבה’‏

יום אחד השתנו חייו של נוח לעד. יהוה דיבר אל משרתו האהוב והודיע לו שבכוונתו להשמיד את העולם דאז. אלוהים ציווה על נוח: ”עשה לך תיבת עצי גופר” (‏בראשית ו’:14‏).‏

יש הסבורים כי התיבה הייתה ספינה, אך טעות בידם. לא היה לה חרטום, ירכתיים, שִׁדְרִית והגה — וגם לא קימורים ופינות מעוגלות. זו הייתה מעין קופסה גדולה. יהוה מסר לנוח את ממדיה המדויקים של התיבה ומספר פרטים על מבנה התיבה. כמו כן, הוא הורה לו לצפות אותה מבפנים ומבחוץ בזפת, ואז הסביר מדוע: ”הנני מביא את המבול מים על הארץ... כל אשר בארץ יגווע”. עם זאת, יהוה הורה לנוח: ”ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך איתך”. היה עליו גם להכניס לתיבה פרטים מכל סוגי בעלי החיים. רק מי שיהיו בתיבה יוכלו לשרוד את המבול! (‏בראשית ו’:17–20‏).‏

נוח ניצב בפני משימה אדירה. היה עליו לבנות תיבה עצומת ממדים — כ־133 מטר אורכה, 22 מטר רוחבה ו־13 מטר גובהה. גם בימינו לא נבנו ספינות עץ המתקרבות אליה בממדיה. האם ניסה נוח לחמוק מהמשימה שהוטלה עליו, התלונן על הקשיים שנלוו לה או שינה פרטים שונים בתוכניות הבנייה כדי להקל על עצמו? המקרא משיב: ”ויעש נוח ככל אשר ציווה אותו אלוהים. כן עשה” (‏בראשית ו’:22‏).‏

 המלאכה ארכה עשרות שנים, אולי בין 40 ל־50 שנה. היה צורך לכרות עצים, לגרור את בולי העץ וליצור קורות שאותן הקציעו וחיברו. התיבה הייתה בעלת שלוש קומות, או שלושה מפלסים, והיו בה מספר תאים ודלת אשר הותקנה בצדה. מסביב לחלקה העליון היו כנראה חלונות, וסביר להניח שהגג היה משופע קלות במרכזו לניקוז המים (‏בראשית ו’:14–16‏).‏

קרוב לוודאי שעם חלוף השנים וככל שהתקדמה מלאכת בניית התיבה, שמח נוח עד מאוד שמשפחתו תומכת בו. עם זאת, היבט נוסף במשימה שהוטלה עליו היה אולי קשה אף יותר מבניית התיבה. המקרא מוסר שנוח היה ”מבשר הצדקה” (‏פטרוס ב’. ב’:5‏). באומץ לב פעל נמרצות כדי להזהיר את בני דורו המרושעים וחסרי יראת האלוהים מפני ההשמדה שעמדה להתרגש עליהם. כיצד הגיבו? לימים דיבר ישוע המשיח על אותה תקופה ואמר שבני דורו של נוח ”לא שמו לב”. הוא אמר שהם היו עסוקים מאוד בענייני היומיום — אכלו, שתו והתחתנו — ולא היטו אוזן קשבת לנוח (‏מתי כ”ד:37–39‏). אין ספק שרבים לעגו לו ולמשפחתו, וייתכן שכמה מהם איימו עליו ויצאו נגדו באלימות.‏

למרות ההוכחות שהראו כי אלוהים מברך את נוח, האנשים לעגו לו והתעלמו מהמסר שבפיו

למרות זאת, נוח ומשפחתו מעולם לא חדלו ממלאכתם. אף־על־פי שחיו בעולם שראה בעיסוק המרכזי של חייהם — בניית תיבה — עבודה חסרת ערך, סתמית או טיפשית, הם דבקו נאמנה במשימה. משפחות משיחיות בימינו יכולות אפוא ללמוד רבות מאמונתם של נוח ומשפחתו. אחרי הכול, אנו חיים על־פי המקרא ב’אחרית ימיו’ של הסדר העולמי הנוכחי (‏טימותיאוס ב’. ג’:1‏). ישוע אמר שימינו יהיו בדיוק כימים שבהם בנה נוח את התיבה. כאשר אנשי העולם מגיבים לבשורת מלכות אלוהים באדישות, בלעג או אף ברדיפות, צריכים המשיחיים לזכור את נוח. הם אינם הראשונים המתמודדים עם קשיים כגון אלה.‏

‏’בוא אל התיבה’‏

חלפו עשרות שנים ואט אט הושלמו העבודות האחרונות בתיבה. בהתקרבו לגיל 600 איבד נוח כמה מיקיריו. למך אביו מת.‏ * כעבור חמש שנים מת מתושלח, אביו של למך וסבו של נוח, בגיל 969 — והיה לאיש שהאריך ימים יותר מכל אדם אחר המוזכר במקרא (‏בראשית ה’:27‏). הן מתושלח והן למך היו בני דורו של אדם הראשון.‏

באותה שנה פנה יהוה אלוהים אל נוח ומסר לו הוראות חדשות: ”בוא אתה וכל ביתך אל התיבה”. עוד אמר אלוהים לנוח לקחת את כל סוגי בעלי החיים אל התיבה — שבעה מכל חיה טהורה הראויה לשמש כקורבן, ומן השאר זוגות זוגות (‏בראשית ז’:1–3‏).‏

היה זה ודאי מחזה בלתי נשכח. מן האופק נהרו מאות בעלי החיים — כשהם הולכים, עפים, זוחלים, מדדים ונעים בכבדות — במגוון מסחרר של גדלים, צורות ותכונות אופי. איננו צריכים לדמיין את נוח מנסה בקושי רב לכלוא במכלאות את כל אותן חיות בר. הוא גם לא היה צריך להיאבק בהן או לפתות אותן כדי לגרום להן להיכנס אל תוך התיבה. הכתוב אומר שבעלי החיים ‏”באו אל נוח אל התיבה” (‏בראשית ז’:9‏).‏

יש ספקנים התוהים: ’איך זה ייתכן? ואיך כל אותן חיות חיו בשלום זו עם זו בתוך חלל סגור אחד?’ צא  וחשוב: האם באמת נשגב מיכולתו של בורא היקום לשלוט בבעלי החיים יצירי כפיו ולגרום להם להיות מאולפים ונוחי מזג במקרה הצורך? זכור שיהוה הוא האל שבקע את ים סוף וגרם לשמש לעצור מלכת. האין הוא מסוגל לבצע כל דבר המתואר בפרשת נוח? הוא בהחלט מסוגל, והוא אכן עשה זאת!‏

כמובן, אלוהים יכול היה להציל את בעלי החיים בדרך אחרת. אולם בחוכמתו הוא בחר בדרך המזכירה לנו את האחריות שהופקדה מבראשית בידי האדם, האחריות לדאוג לכל החיות (‏בראשית א’:28‏). משום כך, הורים רבים כיום נעזרים בסיפורו של נוח כדי ללמד את ילדיהם שבני האדם ובעלי החיים יקרים לבוראם יהוה.‏

יהוה אמר לנוח שהמבול יבוא בתוך שבוע. היו אלה ודאי ימים קדחתניים עבור המשפחה. תאר לעצמך את העבודה שנדרשה מהם. היה עליהם לארגן את כל בעלי החיים ואת מזונם בצורה מסודרת ולהעלות לתיבה את כל מטלטלי המשפחה. אשת נוח ונשותיהם של שם, חם ויפת היו כנראה עסוקות במיוחד ביצירת מקומות ראויים למגורים בתוך התיבה.‏

מה לגבי הסובבים אותם? הם עדיין ”לא שמו לב” — גם אל מול כל ההוכחות שהראו כי יהוה בירך את נוח ואת מאמציו. הם לא יכלו שלא לראות את נהירת בעלי החיים אל התיבה. אבל איננו צריכים להיות מופתעים מאדישותם. האנשים כיום אינם שמים לב להוכחות החותכות המראות שאנו חיים באחרית ימיו של הסדר העולמי הנוכחי. כמו כן, כפי שניבא השליח פטרוס, ישנם לגלגנים הלועגים למי שנשמעים לאזהרת אלוהים (‏פטרוס ב’. ג’:3–6‏). אין ספק שגם נוח ומשפחתו ספגו לעג מצד אחרים.‏

מתי פסק הלעג? הכתוב מוסר שמייד לאחר שנוח הכניס את משפחתו ואת בעלי החיים אל התיבה, ’סגר יהוה בעדו’ את הדלת. אם היו לגלגנים בקרבת מקום, פעולה זו מצד אלוהים ודאי גרמה להם להשתתק. אך אם זה לא מה שהשתיק אותם, אין ספק שהגשם סכר את פיהם! ארובות השמיים נפתחו, והגשם ניתך ארצה ללא הפסק והציף את העולם כפי שאמר יהוה (‏בראשית ז’:16–21‏).‏

האם נהנה יהוה ממותם של הרשעים? לא! (‏יחזקאל ל”ג:11‏) אדרבה, הוא העניק להם כל הזדמנות לשנות את דרכם ולעשות את הטוב והישר. האם יכלו לנהוג כך? חייו של נוח נתנו מענה לשאלה זו. נוח התהלך עם יהוה וציית לאלוהיו בכול, ובזאת הראה שההישרדות אפשרית. במובן זה הרשיעה אמונתו את העולם של ימיו; היא חשפה באור בהיר את רשעתו של אותו דור. בזכות אמונתו ניצלו חייו וחיי משפחתו. אם תחקה את אמונתו של נוח, תועיל גם לעצמך וגם לאהוביך. גם אתה יכול כדוגמת נוח להתהלך עם יהוה אלוהים כידידך. וידידות זו תוכל להימשך לנצח נצחים!‏

^ ס' 10 בימי נוח הייתה תוחלת החיים גבוהה בהרבה מבימינו. אריכות ימיהם של האנשים דאז קשורה כנראה לעובדה שהם היו קרובים יותר לכוח החיוּת ולשלמות שאיבדו אדם וחוה.‏

^ ס' 20 למך העניק לבנו את השם נוח, שנגזר ככל הנראה מן המילים מנוחה או נחמה, וניבא שנוח בהתאם לשמו יוליך את בני האדם למנוחה מעבודתם הקשה ומקללת האדמה (‏בראשית ה’:28, 29‏). למך לא זכה לראות את התגשמות הנבואה.‏