עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  דצמבר 2015

 סיפור חיים

כעת אני נהנית מיחסי שלום עם אלוהים ועם אמי

כעת אני נהנית מיחסי שלום עם אלוהים ועם אמי

‏”ולמה את לא מוכנה לסגוד לאבותייך?” שאלה אותי אמי. ”את לא יודעת שבזכותם את חיה? איפה ההערכה שלך? איך את יכולה לדחות מנהגים שקיימים כבר דורי דורות? סירובך לכבד את אבותינו הוא כמו לומר שפולחננו טיפשי”. ואז פרצה אמי בבכי.‏

זה לא היה מטבעה של אמי לדבר כך. חוץ מזה, היא זו שדאגה לכך שאלמד את המקרא, אבל רק מפני שהייתה זו דרכה העדינה לסרב לקבל שיעורים. תמיד שמעתי בקולה, ועכשיו היה לי קשה לסרב לה. אבל הייתי חייבת לעשות כן כדי להשביע את רצונו של יהוה. בלי עזרתו לא הייתי מסוגלת לעמוד בפניה.‏

הצטרפותי לקהילה המשיחית

בדומה למרבית תושבי יפן היינו בודהיסטים. אבל בתוך חודשיים בלבד של שיעורי מקרא מעדי־יהוה השתכנעתי שהמקרא הוא ספר אמת. כשגיליתי שיש לי אב שמימי, השתוקקתי להכירו. אמי ואני דיברנו בשמחה על מה שאני לומדת. התחלתי לנכוח באסיפות של ימי ראשון באולם המלכות. לאחר שרכשתי ידע רב יותר על האמת אמרתי לאמי שלא אשתתף עוד בטקסים הבודהיסטיים. לפתע השתנתה גישתה. היא אמרה: ”זו בושה שיש מישהו במשפחה שלא אוהב את אבותינו!” היא דרשה ממני להפסיק ללמוד את המקרא ולנכוח באסיפות. מעולם לא תיארתי לעצמי שאמי תאמר זאת! היא כאילו הפכה לאדם אחר.‏

מאפסים פרק ו’‏ למדתי שיהוה רוצה שאשמע בקול הוריי. אבי צידד באמי. בהתחלה חשבתי שאם אקשיב להם אז הם לבסוף יקשיבו לי, והשלווה תחזור למשפחה. בנוסף לכך, מבחני הקבלה לבית־ספר תיכון היו קרובים, והייתי צריכה להתכונן. אז הסכמתי לעשות כרצונם לשלושה חודשים, אבל הבטחתי ליהוה שאחזור לנכוח באסיפות בתום תקופה זו.‏

התברר שהחלטתי הייתה מוטעית משתי סיבות. ראשית, חשבתי שרגשותיי לא ישתנו בתוך שלושה חודשים. אבל מהר מאוד התחלתי להרגיש מורעבת מבחינה רוחנית ושאני הולכת ומתרחקת מיהוה. שנית, במקום לבוא לקראתי הפעילו עליי אמי ואבי לחצים  גדולים יותר לחדול מכל דבר שקשור לעבודת אלוהים האמיתית.‏

עזרה והתנגדות

באולם המלכות פגשתי רבים המתמודדים עם התנגדות מצד המשפחה. הם עודדו אותי ואמרו לי שיהוה יחזק אותי (‏מתי י’:34–37‏). הם החדירו עמוק בשכלי שדרכי יכולים בני משפחתי לקבל את האמת ולהיוושע. לכן התחלתי להתפלל בחוזקה כי רציתי ללמוד איך להישען על יהוה.‏

ההתנגדות מצד משפחתי לבשה צורות שונות. אמי התחננה בפניי וניסתה לפנות אל ההיגיון שלי. בדרך כלל שמרתי על שתיקה. כאשר דיברתי התלהטה השיחה פעמים רבות, כי כל אחת ניסתה להוכיח שהיא צודקת. הייתי צריכה לכבד יותר את רגשותיה ואת אמונותיה של אמי, מה שהיה תורם אולי להרגעת הרוחות. הוריי העמיסו עליי עבודות נוספות בניסיון להשאיר אותי בבית. היו פעמים שהם נעלו אותי מחוץ לבית או לא השאירו לי אוכל.‏

אמי ביקשה את עזרתם של אחרים. היא פנתה אל המורה שלי בבית־הספר, אבל הוא העדיף שלא להתערב. היא גם לקחה אותי למנהל שלה בעבודה כדי שישכנע אותי שכל הדתות חסרות תועלת. בבית התקשרה אמי לכל מיני קרובי משפחה והתחננה בדמעות לעזרה. הדבר העציב אותי, אבל הזקנים באסיפות עודדו אותי לחשוב על כל האנשים שאמי נתנה להם עדות מבלי להתכוון לכך.‏

 אחר כך עמדתי לפני ההחלטה אם ללכת לאוניברסיטה. הוריי תכננו לתת לי את מה שהם ראו כהתחלה הטובה ביותר בחיים. הם קיוו שאוכל למצוא עבודה טובה. היינו נסערים מדי ולא יכולנו לדבר ברוגע, לכן כתבתי כמה מכתבים לאמי ולאבי כדי להסביר את מטרותיי. אבי רתח מזעם ואיים: ”אם את חושבת שאת יכולה למצוא עבודה, אז תמצאי עבודה עד מחר או שתעזבי את הבית הזה”. התפללתי על כך ליהוה. למחרת, כשהייתי בשירות, ביקשו ממני שתי אחיות שונות, מבלי שתיאמו ביניהן, לתת שיעורים פרטיים לבנותיהן. אבי לא היה מרוצה מכך. הוא חדל לדבר אתי והתחיל להתעלם ממני. אמי אמרה שהיא מעדיפה שאני אהיה עבריינית ולא אחת מעדי־יהוה.‏

יהוה עזר לי לחשוב בצורה נכונה ולדעת באיזו דרך לבחור

לפעמים תהיתי אם יהוה רוצה שאתנגד עד כדי כך לרצונותיהם של הוריי. אך ככל שהתפללתי והרהרתי בפסוקים המדברים על אהבת יהוה, יכולתי לראות את ההתנגדות בצורה יותר אובייקטיבית ולהבין שהיא נובעת בחלקה מדאגתם של הוריי כלפיי. יהוה עזר לי לחשוב בצורה נכונה ולדעת באיזו דרך לבחור. מלבד זאת, ככל שהשתתפתי בשירות השדה כך נהניתי מזה יותר, לכן שמתי לי למטרה לשרת כחלוצה.‏

שירותי כחלוצה

כמה אחיות ידעו שאני רוצה לשרת כחלוצה ויעצו לי לחכות עד שהוריי יירגעו. ביקשתי בתפילות חוכמה, עשיתי מחקרים, בחנתי את מניעיי ודיברתי עם אחים ואחיות בוגרים. הגעתי למסקנה שאני רוצה לשמח את לב יהוה. בנוסף לכך, לא הייתה כל ערובה לכך שדחיית החלוציות תשנה את גישתם של הוריי.‏

התחלתי בשירות החלוצי במהלך שנתי האחרונה בבית־הספר התיכון. אחרי ששירתי כחלוצה לזמן מה שמתי לי למטרה לשרת היכן שיש צורך רב יותר. אולם הוריי לא רצו שאעזוב את הבית. לכן חיכיתי עד הגיעי לגיל 20. ואז כדי להרגיע את אמי ביקשתי ממשרד הסניף להישלח אל דרום יפן כי היו לנו שם קרובי משפחה.‏

במשימה זו זכיתי לראות שכמה מתלמידותיי נטבלות. בינתיים למדתי אנגלית במטרה להרחיב את שירותי. היו בקהילתי שני חלוצים מיוחדים. יכולתי להבחין בקנאותם ולראות כיצד הם עוזרים לאחרים. וכך עמדה לנגד עיניי המטרה להיות חלוצה מיוחדת. במהלך אותה תקופה סבלה אמי פעמיים מבעיות בריאותיות חמורות. בשני המקרים חזרתי הביתה לטפל בה. הדבר הפתיע אותה, וגישתה התרככה במעט.‏

ברכה רודפת ברכה

אחרי שבע שנים קיבלתי מכתב מאצושי, אחד החלוצים המיוחדים שהזכרתי קודם לכן. הוא אמר שהוא חושב על נישואין והוא תוהה לגבי מצבי ורגשותיי. מעולם לא היו לי רגשות רומנטיים כלפי אצושי, ולא חשבתי שיש לו רגשות כאלה כלפיי. כעבור חודש עניתי לו שאני מוכנה שנכיר זה את זה טוב יותר. גילינו שיש לנו הרבה מן המשותף: שנינו רצינו לשרת בשירות המורחב ושנינו היינו מוכנים לשרת בכל תפקיד שהוא. לאחר זמן מה התחתנו. עד כמה שמחתי שאמי, אבי ומספר קרובי משפחה באו לחתונתנו!‏

נפאל

 זמן קצר לאחר מכן, בשעה ששירתנו כחלוצים רגילים, מונה אצושי לממלא מקום משגיח נפה. עד מהרה באו עלינו ברכות נוספות. התמנינו לחלוצים מיוחדים ולאחר מכן התחלנו לשרת בקביעות בשירות הנפתי. אחרי ששירתנו פעם אחת את כל הקהילות בנפה, קיבלנו שיחת טלפון ממשרד הסניף. מה שאלו אותנו? ’האם אתם מסכימים לשרת בשירות הנפתי בנפאל?’‏

השירות במספר מדינות לימד אותי רבות על יהוה

תהיתי כיצד ירגישו הוריי לגבי מעברי למקום כה רחוק. אז התקשרתי אליהם. אבי ענה לטלפון ואמר: ”אתם הולכים למקום יפה”. רק שבוע קודם לכן נתן לו אחד מחבריו ספר על נפאל, ואבי אף חשב שיהיה זה מקום נחמד לבקר בו.‏

בעודנו משרתים בשמחה בקרב הנפאלים הידידותיים, זכינו בברכה נוספת. הנפה שלנו התרחבה וכללה את בנגלדש, מקום קרוב מאוד אבל כל כך שונה בהרבה מובנים. שירות השדה היה מגוון ביותר. אחרי חמש שנים נשלחנו חזרה ליפן, שבה אנו נהנים עכשיו בשירות הנפתי.‏

יפן, נפאל ובנגלדש — השירות במדינות אלה לימד אותי כה רבות על יהוה! לכל מדינה רקע ותרבות ייחודיים, ובכל מדינה כל אדם הוא ייחודי. ראיתי כיצד יהוה דואג לכל אחד ואחד כפרט, מקבל אותו, עוזר לו ומברך אותו.‏

ברמה האישית יהוה העניק לי הרבה ברכות — ידע עליו, פעילות מספקת ובעל משיחי למופת. אלוהים הדריך אותי ועזר לי לקבל החלטות נבונות, וכעת יש לי יחסים טובים עמו ועם משפחתי. תודות ליהוה, אמי ואני חזרנו להיות חברות טובות. אני אסירת תודה מעומק הלב על כך שאני נהנית מיחסי שלום עם אלוהים ועם אמי.‏

אנו מוצאים שמחה רבה בשירות הנפתי