עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  יולי 2015

עמך נדבות — ברוסיה

עמך נדבות — ברוסיה

בשנת 1991 הוסר לשמחתם הרבה של עדי־יהוה ברוסיה החרם ארוך השנים על פעילותם, והם זכו להכרה רשמית. בעת ההיא מעטים יכלו לדמיין שמספר העדים שם יגדל פי עשרה ויגיע כיום לכ־170,000! בין אותם מבשרי מלכות חרוצים נמנים עדים מארצות אחרות שעברו לרוסיה כדי לתת כתף לקציר הרוחני (‏מתי ט’:37, 38‏). הבה נפגוש כמה מהם.‏

אחים בעלי רוח נדיבה תורמים לחיזוק הקהילות

בשנה שבה הוסר החרם ברוסיה היה מתיו מבריטניה הגדולה בן 28. בכינוס שנערך באותה שנה הודגש באחד הנאומים שיש צורך בעזרה בקהילות שבמזרח אירופה. לשם דוגמה הזכיר הנואם קהילה בסנט פטרסבורג שברוסיה שהיה בה אך ורק משרת עוזר אחד ולא היו בה זקני־קהילה. למרות זאת, המבשרים ניהלו מאות תוכניות שיעורי מקרא! ”לאחר הנאום”, מספר מתיו, ”לא יכולתי להפסיק לחשוב על רוסיה, ולכן התפללתי ליהוה תפילות ספציפיות על רצוני לעבור לשם”. הוא חסך כסף, מכר את רוב נכסיו ובשנת 1992 עבר לרוסיה. מה קרה בהמשך?‏

מתיו

‏”היה לי קשה ללמוד את השפה”, מספר מתיו. ”לא יכולתי לנהל שיחות רוחניות טובות”. קושי נוסף היה למצוא מקום מגורים. ”אני כבר לא זוכר כמה פעמים נאלצתי לעבור דירה בהתראה קצרה”. למרות מכשולים ראשוניים אלה אומר מתיו: ”המעבר לרוסיה היה ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי אי פעם”. הוא מסביר: ”בזכות שירותי כאן למדתי לסמוך הרבה יותר על יהוה וראיתי את הדרכתו בדרכים רבות”. מאוחר יותר מונה מתיו לזקן־קהילה ולחלוץ מיוחד, וכיום הוא משרת במשרד הסניף סמוך לסנט פטרסבורג.‏

בשנת 1999 סיים הירו בן ה־25 את לימודיו בבית־הספר להכשרת משרתים ביפן‏, ואחד המורים עודד  אותו לשרת בארץ זרה. הירו שמע על הצורך הרב ברוסיה והחל ללמוד רוסית. בהמשך נקט צעד מעשי נוסף. ”נסעתי לרוסיה לשישה חודשים”, הוא מספר. ”מאחר שהחורפים שם קשים נסעתי בנובמבר כדי לבדוק אם אוכל להסתדר בקור”. בסיומו של אותו חורף חזר ליפן ושם חי חיים פשוטים מאוד כדי לחסוך מספיק כסף שיאפשר לו לחזור לרוסיה — הפעם לתמיד.‏

הירו וסבטלנה

הירו חי ברוסיה כבר 12 שנה ושירת במספר קהילות. לעיתים הוא היה הזקן היחידי בקהילות של יותר מ־100 מבשרים. בקהילה אחת הוא ניהל מדי שבוע את מרבית חלקי אסיפת השירות, והדריך את בית־הספר לשירות התיאוקרטי, את שיעור המצפה וחמישה שיעורי ספר קהילתיים. הוא גם ערך ביקורי רעייה רבים. במבט לאחור אל השנים ההן אומר הירו: ”שמחתי מאוד שיכולתי לעזור לאחים ולאחיות להתחזק מבחינה רוחנית”. כיצד השפיע עליו שירותו בשטח שבו הצורך רב יותר? הוא אומר: ”לפני שעברתי לרוסיה שירתי כזקן־קהילה וכחלוץ, אבל אני מרגיש שאחרי שהגעתי לכאן פיתחתי יחסים חדשים לגמרי עם יהוה. למדתי לבטוח בו עוד יותר בכל הצדדים השונים של חיי”. בשנת 2005 נשא הירו את סבטלנה, ושניהם ממשיכים לשרת יחדיו כחלוצים.‏

מייקל ואולגה עם מרינה ומתיו

מתיו בן ה־34 ואחיו מייקל בן ה־28 הם מקנדה. שניהם ביקרו ברוסיה ונדהמו ממספרם הרב של המעוניינים שבאו לאסיפות ומן העובדה שהיו רק אחים מעטים שיכלו לנהל את האסיפות. מתיו מספר: ”בקהילה שבה ביקרתי היו 200 נוכחים, אבל האסיפות נוהלו כולן על־ידי זקן־קהילה אחד בגיל מתקדם ומשרת עוזר צעיר. לנוכח המצב התעורר בי הרצון לעבור לשם ולסייע לאותם אחים”. בשנת 2002 עבר לרוסיה.‏

כעבור ארבע שנים עבר אחיו מייקל לרוסיה ומייד הבין שעדיין קיים שם צורך רב באחים. בתור משרת עוזר הוטל עליו לטפל בחשבונות, בספרות ובשטחי ההטפה. הוא גם התבקש למלא את התפקידים המוטלים בדרך כלל על מזכיר הקהילה, וכן לנאום נאומים פומביים ולעזור בארגון הכינוסים ובבניית אולמי מלכות. למעשה גם כיום יש עדיין צורך בעזרה רבה בקהילות. אף שמילוי תפקידים רבים כרוך בעבודה קשה, מייקל המשרת כיום כזקן־קהילה אומר: ”הושטת עזרה לאחים מעניקה לי סיפוק רב. זו דרך החיים הכי טובה שיש!”‏

בינתיים התחתן מתיו עם מרינה, ומייקל נשא לאישה את אולגה. שני הזוגות, וכן גם מבשרים רבים אחרים בעלי רוח נדיבה, ממשיכים להושיט עזרה לקהילות ההולכות וצומחות.‏

אחיות נלהבות מסייעות בקציר

טטיאנה

בשנת 1994 כאשר הייתה טטיאנה בת 16 החלו לשרת בקהילתה באוקראינה שישה חלוצים מיוחדים מסלובקיה, פולין וצ’כיה. הם הותירו בה זיכרונות נעימים. היא אומרת: ”הם היו חלוצים נלהבים, נגישים וטובי לב, והם הכירו היטב את המקרא”. היא ראתה כיצד יהוה מברך את רוח ההקרבה העצמית שהפגינו ואמרה לעצמה, ’אני רוצה להיות כמוהם’.‏

בהשראת דוגמתם של החלוצים ניצלה טטיאנה את חופשות בית־הספר כדי לנסוע עם אחרים לאזורים מרוחקים באוקראינה ובבלארוס, אזורים שבהם מעולם לא בישרו. מרוב שנהנתה מטיולי ההטפה האלה היא תכננה תוכניות להרחיב את שירותה ולעבור לרוסיה. תחילה נסעה לשם לפרק זמן קצר כדי לבקר אחות שעברה לרוסיה מארץ אחרת וכדי לחפש עבודה שתאפשר לה לשרת כחלוצה, ומאוחר יותר  בשנת 2000 עברה לרוסיה. האם היה השינוי קשה עבורה?‏

טטיאנה מספרת: ”מאחר שלא הייתה לי אפשרות כספית לשכור דירה משלי, נאלצתי לשכור חדר בביתם של אחרים. זה לא היה קל. היו רגעים שרציתי לחזור הביתה. אבל יהוה תמיד עזר לי לראות שיהיה זה לתועלתי אם אמשיך בשירותי”. כיום טטיאנה משרתת כשליחה ברוסיה. היא מסכמת: ”כל השנים שבהן גרתי הרחק מארץ מולדתי העניקו לי חוויות יקרות לאין ערוך וחברים רבים. ומעל הכול, השנים האלה חיזקו את אמונתי”.‏

מסאקו

מסאקו מיפן, כיום בשנות ה־50 המוקדמות לחייה, רצתה תמיד לשרת כשליחה אבל לא עלה בידה לעשות כן בשל בעיות בריאות. אך כאשר השתפרה במעט בריאותה החליטה לעבור לרוסיה כדי לעזור בקציר. אף שהיה לה קשה למצוא מגורים מתאימים ועבודה קבועה, הצליחה להתפרנס ולשרת כחלוצה — היא לימדה יפנית ועבדה בניקיון. מה עזר לה להמשיך בשירותה?‏

במבט לאחור אחרי 14 שנות שירות ברוסיה אומרת מסאקו: ”השמחה שאני מוצאת בשירות מפצה על כל הקשיים. הבישור באזורים שיש בהם צורך רב במבשרי מלכות הוא מתכון לחיים נמרצים ומרגשים”. היא מוסיפה: ”מבחינתי זהו נס מודרני לראות במו עיניי כיצד יהוה מספק לי לאורך השנים מזון, ביגוד ומחסה”. מסאקו לא רק משרתת היכן שיש צורך רב יותר ברוסיה, אלא גם השתתפה בקציר בקירגיסטן. בנוסף לכך, היא גם תרמה בקבוצות דוברות אנגלית, סינית ואויגור. כיום היא משרתת כחלוצה בסנט פטרסבורג.‏

משפחות תומכות בפעילות וזוכות לברכות

אינגה ומיכאיל

בשל האי־יציבות הכלכלית עוברות משפחות רבות לארצות אחרות בניסיון לשפר את מצבן הכלכלי. אלא שבדומה לאברהם ולשרה, יש משפחות העוברות  לארצות אחרות להגשמת מטרות רוחניות (‏בר’ י”ב:1–9‏). בחן לדוגמה את סיפורם של מיכאיל ואינגה, זוג נשוי מאוקראינה שעבר לרוסיה בשנת 2003. עד מהרה מצאו אנשים שחיפשו את האמת המקראית.‏

מיכאיל מספר: ”פעם אחת בישרנו באזור שבו העדים מעולם לא בישרו. אדם מבוגר פתח לנו את הדלת ושאל, ’אתם מבשרים?’ כשהשבנו בחיוב אמר: ’ידעתי שתגיעו יום אחד. לא ייתכן שדברי ישוע לא יתגשמו’. ואז ציטט האיש את מתי כ”ד:14‏”. מיכאיל מוסיף: ”באזור הזה מצאנו גם קבוצה של כעשר בפטיסטיות, נשים כנות שהיו צמאות לאמת. היה להן את הספר לחיות לנצח ומדי סוף שבוע למדו בעזרתו את המקרא. במשך שעות רבות השבנו על שאלותיהן ושרנו אתן שירי מלכות, וגם אכלנו ארוחת ערב ביחד. הביקור הזה הוא אחד הזיכרונות הנעימים ביותר שיש לי”. מיכאיל ואינגה אומרים שניהם שהשירות באזורים שבהם יש צורך רב במבשרי מלכות גרם להם להתקרב עוד יותר ליהוה, העמיק את אהבתם לבני אדם ובירך אותם בחיים מספקים ועשירים. כיום הם משרתים בשירות הנפתי.‏

יורי, אלכסיי ואוקסנה

בשנת 2007 ביקרו במשרד הסניף ברוסיה יורי ואוקסנה, זוג נשוי מאוקראינה, כיום באמצע שנות ה־30 לחייהם, ובנם אלכסיי בן ה־13. שם הם ראו את מפת רוסיה ועליה אזורים נרחבים של שטחים בלתי מוקצים. ”לאחר שראינו את המפה”, אומרת אוקסנה, ”הבנו יותר מתמיד שקיים צורך רב במבשרי מלכות, והדבר עזר לנו להחליט לעבור לרוסיה”. מה עוד עזר להם? יורי מספר: ”קריאת מאמרים בפרסומינו כמו המאמר ’התוכל לשרת בארץ אחרת?’ תרמה להחלטתנו.‏ * ביקרנו באזור ברוסיה שהסניף המליץ לנו לעבור אליו וחיפשנו מגורים ותעסוקה”. בשנת 2008 עברו לרוסיה.‏

בהתחלה היה להם קשה למצוא עבודה, והם נאלצו מספר פעמים לעבור דירה. יורי מספר: ”התפללנו פעמים רבות ליהוה שלא נשקע בייאוש, ואז בטחנו בו שיתמוך בנו והמשכנו בפעילות הבישור. ראינו כיצד יהוה דואג לנו כשאנו מציבים את ענייני מלכותו במקום הראשון. השירות הזה חיזק את משפחתנו” (‏מתי ו’:22,‏ 33‏). וכיצד הושפע אלכסיי הצעיר מהשירות באזור שבו יש צורך רב יותר? ”זה תרם לו מאוד”, אומרת אוקסנה. ”הוא הקדיש את חייו ליהוה ונטבל בגיל תשע. הצורך הרב במבשרי מלכות מניע אותו לשרת כחלוץ עוזר בכל חופשות בית־הספר. אנו שמחים מאוד לראות את אהבתו ואת קנאותו לשירות”. כיום יורי ואוקסנה משרתים כחלוצים מיוחדים.‏

‏”על דבר אחד אני מתחרט”‏

כפי שעולה בבירור מדבריהם של אותם קוצרים, המעבר לאזורים אחרים להרחבת שירותך ידרוש ממך לשים את מלוא מבטחך ביהוה. מי שמשרתים היכן שהצורך רב יותר נתקלים אומנם בקשיים בשטחם החדש, אבל הם גם מתנסים בשמחה עמוקה הנובעת מהבאת הבשורה הטובה לאנשים הנענים למסר המלכות. התוכל לסייע באיסוף הקציר באזור שבו עדיין יש צורך רב במבשרי מלכות? אם תחליט לעשות כן, מן הסתם תרגיש בתוך זמן קצר כפי שחש יורי, אשר אמר על החלטתו לשרת היכן שיש צורך רב יותר: ”על דבר אחד אני מתחרט: שלא עשיתי את זה קודם לכן”.‏

^ ס' 20 ראה המצפה מ־15 באוקטובר 1999, עמודים 23–27‏.‏