עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  אפריל 2015

מדוע הנידוי הוא צעד אוהב

מדוע הנידוי הוא צעד אוהב

‏”כששמעתי את ההודעה על נידוי בני חשתי שחרב עליי כל עולמי”, נזכר חוליאן. ”הוא בני הבכור, והיינו מאוד קרובים; עשינו הרבה דברים יחד. הוא היה בן למופת, ואז פתאום הוא התחיל להתנהג בצורה לא־מקובלת. אשתי בכתה ללא הפסק, ולא ידעתי איך לנחם אותה. שאלנו את עצמנו שוב ושוב איפה נכשלנו כהורים”.‏

איך אפשר לומר שנידוי הוא צעד אוהב אם הוא גורם לכל כך הרבה כאב? מה הן הסיבות המקראיות לנקיטת צעד כה דרסטי? ומה בדיוק מוביל לנידויו של אח מן הקהילה?‏

שני גורמים המובילים לנידוי

שני גורמים מובילים לנידויו של עד־יהוה, ועל שניהם להתקיים גם יחד. ראשית, אח טבול מבצע חטא חמור. שנית, אין הוא מתחרט על חטאו.‏

אף שיהוה אינו דורש מאתנו שלמות, הוא כן מצפה ממשרתיו לעמוד ברמת קדושה מסוימת. לדוגמה, יהוה עומד על כך שנימנע מחטאים חמורים כגון אי־מוסריות מינית, עבודת אלילים, גניבה, סחטנות, רצח וספיריטיזם (‏קור”א ו’:9, 10;‏ ההת’ כ”א:8‏).‏

האינך מסכים שעקרונותיו הטהורים של יהוה סבירים ומשמשים להגנתנו? מי לא היה רוצה לחיות בקרב אנשים שלווים והגונים שאפשר לסמוך עליהם? אנו מוצאים סביבה כזו בקרב אחינו ואחיותינו הרוחניים, כיוון שכאשר הקדשנו את חיינו לאלוהים הבטחנו שנחיה בהתאם להנחיות המצויות בדברו.‏

אך מה אם משיחי טבול מבצע חטא חמור בשל חולשת אנוש? משרתי יהוה נאמנים מן העבר ביצעו חטאים מעין אלה, ואלוהים לא דחה אותם מעליו. דוד המלך הוא דוגמה בולטת לכך. דוד נאף ורצח, אולם נתן הנביא הודיע לו: ”יהוה העביר חטאתך” (‏שמ”ב י”ב:13‏).‏

אלוהים סלח לדוד על חטאו בזכות חרטתו הכנה (‏תהל’ ל”ב:1–5‏). בדומה לכך, משרת יהוה ינודה כיום רק אם לא יגלה חרטה או ימשיך לעשות את הרע (‏מה”ש ג’:19; כ”ו:20‏). אם הזקנים בוועדה השיפוטית אינם רואים חרטה כנה מצדו, עליהם לנדותו.‏

אנו עלולים בתחילה לחשוב שההחלטה לנדות את החוטא היא דרסטית או אף אכזרית, במיוחד אם יש לנו קשרים קרובים עם אותו אדם. למרות זאת, דבר יהוה מספק לנו סיבות מוצקות להאמין שהחלטה זו היא החלטה אוהבת.‏

 הנידוי עשוי להועיל לכל הנוגעים בדבר

ישוע אמר ש”החוכמה נצדקת על־ידי מעשיה”, או על־ידי תוצאותיה (‏מתי י”א:19‏). ההחלטה לנדות חוטא חסר חרטה היא החלטה נבונה המביאה לתוצאות טובות — פרי צדקה. תן דעתך לשלוש התוצאות הבאות:‏

נידוי החוטא מסב כבוד לשם יהוה. הואיל ואנו נושאים על עצמנו את שם יהוה, אין מנוס מכך שהתנהגותנו מאירה באור חיובי או באור שלילי את שמו (‏יש’ מ”ג:10‏). כשם שהתנהגותו של ילד יכולה להסב כבוד להוריו או להמיט עליהם חרפה, כך גם הדוגמה החיובית או השלילית שמציב העם הנושא עליו את שם יהוה משפיעה במידה מסוימת על דעתם של האנשים על אלוהים. שמו הטוב של אלוהים מורם על נס כאשר האנשים הנושאים על עצמם את שמו חיים על־פי ערכי המוסר של יהוה. בימי יחזקאל זיהו עמי הגויים את היהודים עם השם יהוה (‏יח’ ל”ו:19–23‏). באותו אופן, אנשים כיום מזהים את עדי־יהוה עם השם יהוה. לכן, אם נציית לחוקי יהוה נסב לו כבוד.‏

אנו נמיט חרפה על שמו הקדוש של אלוהים אם נעשה מעשים לא־מוסריים. השליח פטרוס יעץ למשיחיים: ”כילדים צייתנים, חִדלו לתת לתאוות שהיו לכם בעבר, כשהייתם חסרי דעת, לעצב אתכם. אדרבה, כדוגמת הקדוש אשר קרא אתכם, היו קדושים בכל התנהגותכם, שהרי כתוב: ’היו קדושים, כי קדוש אני’” (‏פט”א א’:14–16‏). התנהגות טהורה וקדושה מסבה כבוד לשם אלוהים.‏

אולם אם עד־יהוה עושה את הרע קרוב לוודאי שחבריו ומכריו יהיו מודעים לכך. הנידוי מראה שליהוה יש עם טהור הדבק בהנחיות המקראיות כדי לשמור על קדושתו. פעם הגיע לאסיפה באולם מלכות בשוויץ אדם זר ואמר שהוא רוצה להשתייך לקהילה. אחותו נודתה עקב אי־מוסריות מינית. הוא אמר שהוא רוצה להצטרף לארגון ש”לא מוכן להשלים עם התנהגות פסולה”.‏

הנידוי מגן על הקהילה המשיחית הטהורה. השליח פאולוס הזהיר את הקורינתים לבל יניחו לחוטאים בזדון להישאר בקרבם. הוא השווה את השפעתם הרעה לזו של שאור הגורם לכל הבצק לתפוח. ”מעט שאור מחמיץ את כל העיסה”, אמר. ואז הורה להם: ”בערו את האיש הרע מקרבכם” (‏קור”א ה’:6,‏ 11–13‏).‏

‏”האיש הרע” שהזכיר פאולוס היה אשם כנראה באי־מוסריות בוטה. וחלק מחברי הקהילה אף החלו להצדיק את התנהגותו (‏קור”א ה’:1, 2‏). אם הקהילה הייתה מקלה ראש בחטא חמור זה, עלול היה הדבר לעורר במשיחיים אחרים את הנטייה לאמץ לעצמם את המנהגים הלא־מוסריים שרווחו בעיר מגוריהם המופקרת. העלמת עין מחטאים המתבצעים בזדון מעודדת גישה פשרנית כלפי אמות המידה של אלוהים (‏קהלת ח’:11‏). יתר על כן, חוטאים חסרי חרטה עלולים להיות כ”סלעים חבויים מתחת לפני המים” ולטרוף את ספינת אמונתם של חברי קהילה אחרים (‏יהד’ 4,‏ 12‏).‏

הנידוי עשוי לגרום לחוטא להתעשת. ישוע סיפר על צעיר שעזב את בית אביו ובזבז את הירושה שלו בחיי הוללות. הבן האובד למד בדרך הקשה שהחיים מחוץ לבית אביו ריקים מתוכן ואכזריים. לבסוף התעשת הבן, התחרט והחליט לחזור אל משפחתו (‏לוקס ט”ו:11–24‏). ישוע הסביר עד כמה שמח האב האוהב לנוכח השינוי שחל בלב בנו, ותיאור זה עוזר לנו להבין את רגשותיו של יהוה. אלוהים מבטיח לנו שאין הוא ’חפץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה’ (‏יח’ ל”ג:11‏).‏

בדומה לכך, מנודים שאינם עוד חלק מהקהילה המשיחית — משפחתם הרוחנית — אולי יבינו מה איבדו. פרי הבאושים של התנהגותם החוטאת והזיכרונות מהתקופה המאושרת שבה נהנו  מיחסים טובים עם יהוה ועם עמו עשויים לגרום להם להתעשת.‏

להשגת התוצאה הרצויה יש צורך באהבה ובעמדה נחרצת. דוד מחבר התהלים אמר: ”יֶהֶלמני צדיק, חסד; ויוכיחני, שמן ראש”, כלומר מהלומות הצדיק הן כמעשה חסד עבורי ותוכחתו היא כשמן על ראשי (‏תהל’ קמ”א:5‏). לשם המחשה, תאר לעצמך טייל שנכנע לתשישותו ביום חורף קר. הוא מתחיל לסבול מהיפותרמיה וחש מנומנם. אם יירדם בשלג, ימות. בשעה שהוא ממתין לצוות החילוץ, שותפו למסע סוטר לו על פניו מדי פעם כדי שיישאר ער. ייתכן שהסטירה תכאיב לו, אך היא עשויה להציל את חייו. באותו אופן, דוד הכיר בכך שאדם צדיק עשוי לתת לו תוכחה כואבת לטובתו.‏

במקרים רבים הנידוי הוא המוסר שלו זקוק החוטא. לאחר כעשר שנים טיהר בנו של חוליאן, שהוזכר בתחילת המאמר, את חייו ושב לחיק הקהילה, וכעת הוא משמש כזקן־קהילה. ”הנידוי אילץ אותי להתמודד פנים אל פנים עם ההשלכות של סגנון חיי”, הוא מודה. ”הייתי זקוק למוסר הזה” (‏עב’ י”ב:7–11‏).‏

הדרך האוהבת להתייחס אל מנודים

אמת, הנידוי הוא טרגדיה רוחנית, אך טרגדיה זו אינה חייבת להיות אסון שאין ממנו חזרה. על כל אחד מאתנו למלא את תפקידו כדי שהנידוי יגשים את ייעודו.‏

נעשים מאמצים לעזור למתחרטים לשוב אל יהוה

זקני־הקהילה שמוטל עליהם התפקיד הכואב למסור לאח שהם החליטו לנדותו עושים כל מאמץ לשקף את אהבתו של יהוה. כאשר הם מודיעים לאדם על החלטתם, הם מסבירים לו באדיבות ובצורה ברורה אילו צעדים עליו לנקוט כדי לשוב אל חיק הקהילה. הזקנים יכולים לערוך ביקורים תקופתיים אצל מנודים המוכיחים במידת מה שהם משנים את דרכם, וזאת במטרה להזכיר להם כיצד הם יכולים לשוב אל יהוה.‏ *

חברי המשפחה יגלו אהבה לקהילה ולחוטא אם יכבדו את החלטת הנידוי. ”הוא עדיין היה בני”, מסביר חוליאן, ”אבל סגנון חייו יצר חיץ בינינו”.‏

כל חברי הקהילה יגלו אהבה עקרונית אם יימנעו ממגע עם המנודה ומשיחות עמו (‏קור”א ה’:11;‏ יוח”ב 10, 11‏). כך הם נותנים משנה תוקף למוסר שנתן לו יהוה דרך הזקנים. זאת ועוד, הם יכולים להעניק יתר אהבה ותמיכה לחברי משפחתו של המנודה; הם סובלים רבות ואין לתת להם את ההרגשה שגם מהם נשללת ההתרועעות עם אחיהם לאמונה (‏רומ’ י”ב:13,‏ 15‏).‏

‏”הנידוי הוא צעד שאנו זקוקים לו, צעד שעוזר לנו לחיות בהתאם לאמות המידה של יהוה”, אומר חוליאן. ”בטווח הארוך, עם כל הכאב, הנידוי מביא לתוצאות טובות. אם הייתי משלים עם התנהגותו הפסולה של בני, הוא לעולם לא היה משתקם”.‏

^ ס' 24 ראה המצפה מ־1 באוגוסט 1991, עמודים 19–21‏.‏

למד עוד

המצפה – מהדורה לימודית

מדוע יש המנודים מן הקהילה?‏

כיצד קבלת מוסר אוהב מאת אלוהים מועילה לחוטא שמתחרט?‏