עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  ספטמבר 2014

האם אתה ’שואף לעבודה נעלה’?‏

האם אתה ’שואף לעבודה נעלה’?‏

פרננדו * היה מתוח. שני זקני־קהילה ביקשו לשוחח אתו בפרטיות. לאחר מספר ביקורים שערך משגיח הנפה בקהילתם, הסבירו הזקנים לפרננדו מה עליו לעשות כדי לעמוד בדרישות לקבלת זכויות נוספות בקהילה. בחלוף הזמן התחיל פרננדו לחשוב שהוא לעולם לא יתמנה לזקן־קהילה. כעת שוב ביקר משגיח הנפה. מה יאמרו לו הזקנים הפעם?‏

פרננדו הקשיב בשעה שאחד הזקנים דיבר אליו. האח הזכיר את הכתוב בטימותיאוס א’. ג’:1 ואמר שזקני־הקהילה קיבלו מכתב המודיע על מינויו כזקן־קהילה. פרננדו הזדקף בכיסאו ושאל, ”מה אמרת?” האח חזר על דבריו, וחיוך נמתח על פניו של פרננדו. לאחר מכן, כשנמסרה לקהילה ההודעה על מינויו, חייכו כל הנוכחים.‏

האם השאיפה לזכויות בקהילה פסולה? כלל וכלל לא. לפי טימותיאוס א’. ג’:1‏, ”איש השואף לתפקיד של משגיח משתוקק לעבודה נעלה”. גברים משיחיים רבים נענים לקריאה זו ומתקדמים רוחנית על מנת להיות כשירים לקבלת זכויות בקהילה. כתוצאה מכך מבורך עמו של אלוהים במאות אלפי זקני־קהילה ומשרתים עוזרים כשירים. אך בשל הגידול בקהילות, קיים צורך במספר רב יותר של אחים שישאפו לתפקידי שירות. מהי הדרך ההולמת לעשות כן? והאם מי ששואפים לתפקיד של משגיח צריכים לתהות בדאגה מתי הם ימונו, כפי שעשה פרננדו?‏

‏’לשאוף לתפקיד’ — מה הכוונה?‏

המילה ”שואף” בפסוק זה מתורגמת מפועל יווני שמשמעו להשתוקק עד מאוד; למתוח או לפשוט את הידיים קדימה. אולי מצטיירת במוחך תמונה של אדם המתאמץ להגיע לפרי שובה עין התלוי על ענף עץ. אך השאיפה לזכויות שירות אין משמעה  לנסות לתפוס בחמדנות את ’תפקיד המשגיח’. מדוע? כיוון שמי ששואפים בכנות לשרת כזקני־קהילה צריכים לרצות זאת כדי לבצע ”עבודה נעלה” ולא כדי להשיג מעמד.‏

רבות מהדרישות הקשורות לעבודה נעלה זו מופיעות בטימותיאוס א’. ג’:2–7 ובטיטוס א’:5–9‏. באשר לסטנדרטים גבוהים אלה אומר ריימונד, זקן־קהילה ותיק: ”מבחינתי, מה שהכי חשוב זה מי שאנחנו. חשוב לדעת איך לנאום ואיך ללמד, אבל היכולות הללו אינן מבטלות את הצורך להיות אדם שאין בו דופי, מתון בהליכותיו, מיושב בדעתו, מאורגן, מכניס אורחים וסביר”.‏

‏’שאף לעבודה נעלה’ על־ידי השתתפות בפעילויות שונות בקהילה

אח השואף לתפקיד מתוך המניעים הנכונים מוכיח את עצמו כאדם ללא דופי על־ידי כך שהוא נמנע מכל מרמה וטומאה. הוא מתון בהליכותיו, מיושב בדעתו, מאורגן וסביר, ולכן אחיו לאמונה סומכים עליו שהוא ידריך היטב את חברי הקהילה ויעזור להם להתמודד עם בעיותיהם. כאדם מכניס אורחים הוא מהווה מקור עידוד לצעירים ולחדשים בָּאמת. הוא מנחם את החולים ואת הקשישים ומושיט להם עזרה משום שהוא אוהב את הטוב. הוא מטפח את התכונות הללו לתועלת הזולת ולא לשיפור סיכוייו להתמנות.‏ *

הזקנים במועצה שמחים לייעץ ולעודד, אך האחריות לעמוד בדרישות המקראיות מונחת בראש ובראשונה על כתפי האח השואף לתפקיד. הנרי, משגיח מנוסה, אומר: ”אם אתה שואף לתפקיד, עשה מאמצים להוכיח שאתה עומד בדרישות”. הוא מצטט את קהלת ט’:10‏, ”כל אשר תמצא ידך לעשות, בכוחך עשה”, ואומר בהקשר לכך: ”מלא כמיטב יכולתך כל משימה שהזקנים נותנים לך. אהב כל עבודה שאתה מקבל בקהילה, גם אם זה לטאטא את הרצפה. עם הזמן עבודתך ומאמציך יזכו להכרה”. אם אתה רוצה לשרת בעתיד כזקן־קהילה, היה חרוץ ומהימן בכל היבטי השירות המקודש. חייך צריכים  להתאפיין בענווה ולא בשאפתנות ויהירות (‏מתי כ”ג:8–12‏).‏

דחה חשיבה והתנהגות לא־נכונות

חלק ממי ששואפים לזכויות בקהילה מתפתים לזרוק רמזים לזקנים או מנסים להשפיע על מועצת הזקנים. אחרים מביעים מורת רוח כשהזקנים נותנים להם עצות. מן הראוי שהללו ישאלו את עצמם, ’האם אני פשוט רוצה לקדם את עצמי, או האם אני רוצה לטפל בענווה בצאנו של יהוה?’‏

השואפים לתפקיד צריכים לזכור דרישה נוספת שעל הזקנים לעמוד בה — להיות ”מופת לצאן” (‏פט”א ה’:1–3‏). מי שמהווה מופת לקהילה נמנע מחשיבה וממעשים ערמומיים. הוא מפתח סבלנות וכוח עמידה בין שהתמנה כבר לזקן־קהילה ובין שלא. מי שמתמנה לזקן־קהילה אינו נפטר באורח נס ממגרעותיו (‏במ’ י”ב:3;‏ תהל’ ק”ו:32, 33‏). כמו כן, ייתכן שהאח ’אינו מודע לדבר נגד עצמו’, אך אולי בעיני אחרים אין הוא מצטייר באור כל כך חיובי (‏קור”א ד’:4‏). לכן אם הזקנים נותנים לך עצות מקראיות כנות, עשה מאמץ להקשיב מבלי להתרגז והשתדל ליישם אותן.‏

מה אם אתה מחכה הרבה זמן?‏

יש אחים שמרגישים שהם מחכים זמן רב למינויָם. אם אתה ”שואף לתפקיד של משגיח” כבר מספר שנים, האם המחשבה על כך מטרידה אותך לפעמים? אם כן, שים לב למילים אלו שנכתבו ברוח אלוהים: ”תוחלת ממושכה מחלה לב, ועץ חיים תאווה באה” (‏מש’ י”ג:12‏).‏

כאשר נראה שמטרה נכספת אינה ניתנת להשגה, עלול הדבר ’להחלות את הלב’, כלומר לגרום לעצב ודכדוך. כך חש אברהם. יהוה הבטיח לו בן, אך שנים ארוכות נותרו הוא ושרה ללא ילדים (‏בר’ י”ב:1–3,‏ 7‏). לעת זקנה קרא אברהם: ”אדונָי יהוה, מה תיתן לי, ואנוכי הולך ערירי... לי לא נתתה זרע”. יהוה חיזק את ידיו ואמר לו שההבטחה להעניק לו בן תתגשם. אך חלפו לפחות 14 שנים נוספות בטרם קיים אלוהים את הבטחתו (‏בר’ ט”ו:2–4; ט”ז:16; כ”א:5‏).‏

האם בזמן שהמתין איבד אברהם את שמחתו בשירות יהוה? לא. הוא מעולם לא הטיל ספק בהבטחתו של אלוהים והוסיף לייחל לברכות העתידיות. השליח פאולוס כתב: ”לאחר שחיכה בסבלנות זכה אברהם להבטחה זו” (‏עב’ ו’:15‏). בסופו של דבר בירך האל הכול יכול את האיש הנאמן הזה מעל ומעבר לציפיותיו. מה תוכל ללמוד מאברהם?‏

אם אתה כבר שנים רוצה לשרת כזקן־קהילה ועדיין לא התמנית, המשך לבטוח ביהוה. אל תאבד את שמחתך בשירותו. וורן, שעזר לאחים רבים להתקדם רוחנית, מסביר מדוע: ”הכשירות למינוי היא תהליך הדורש זמן. יכולותיו וגישתו של האח נחשפות אט אט על־ידי התנהגותו והאופן שבו הוא ממלא את משימותיו. יש הסבורים שהצלחתם נמדדת אך ורק על־ידי קבלת זכות  שירות או מינוי. זו חשיבה מוטעית שיכולה להפוך לאובססיה. אם אתה משרת את יהוה בנאמנות, ולא משנה היכן אתה או מה אתה עושה, אתה אדם מצליח”.‏

אח אחד המתין יותר מעשר שנים עד שהתמנה לזקן־קהילה. הוא מתייחס לתיאור ידוע מיחזקאל פרק א’ ומסביר את הלקח שלמד: ”יהוה נוהג את מרכבתו, את ארגונו, במהירות שבה הוא בוחר. מה שחשוב הוא לא הזמן שלנו, אלא הזמן של יהוה. לגבי הרצון לשרת כזקן־קהילה, מה שחשוב זה לא אני — מה שאני רוצה או מה שאני מייחל להיות. מה שאני רוצה הוא לא תמיד מה שיהוה יודע שאני צריך”.‏

אם אתה שואף לבצע בעתיד עבודה נעלה כמשגיח משיחי, הראה זאת על־ידי כך שתתרום לאושרה של הקהילה. אם אתה מרגיש שהזמן עובר לאט, היאבק בתחושת התסכול ואל תאבד את הסבלנות. ריימונד, שהוזכר קודם לכן, אומר: ”השאפתנות היא האויב של תחושת הסיפוק. מי שתמיד מוטרדים מחמיצים את השמחה העצומה הנובעת משירות יהוה”. טפח במידה רבה יותר את פרי רוח אלוהים, במיוחד את הסבלנות. השתדל להתקדם רוחנית על־ידי לימוד כתבי־הקודש. הגבר את השתתפותך בהכרזת הבשורה הטובה ובמתן שיעורי מקרא למעוניינים. היה גורם מוביל במשפחתך בכל הקשור לפעילויות הרוחניות ולתוכנית הרוחנית המשפחתית. הפק הנאה מכל הזדמנות שיש לך לבלות בחברת אחיך ואחיותיך. וכך בשעה שתתקדם לעבר מטרתך, אתה תיהנה מהמסע עצמו.‏

המאמצים להיות כשיר לזכויות בקהילה מהווים הזדמנות מבורכת מאת יהוה; לא הוא ולא ארגונו רוצים שהשואפים לתפקיד יהיו מתוסכלים או אומללים בשירותו. כל מי שעובדים את אלוהים ממניעים טהורים זוכים לתמיכתו ולברכתו. וכפי שנכון לגבי כל ברכותיו, גם לברכה זו ’אין הוא מוסיף עצב [כאב]’ (‏מש’ י’:22‏).‏

גם אם אתה שואף כבר זמן רב לקבלת זכויות בקהילה, אתה עדיין יכול להתקדם יפה מבחינה רוחנית. אם תמשיך להשתדל לפתח את התכונות הנחוצות ולעבוד קשה בקהילה מבלי להזניח את משפחתך, לא ישכח יהוה את פועלך בשירותו. מי ייתן ותמיד תמצא הנאה בעבודת יהוה, יהיו תפקידיך אשר יהיו.‏

^ ס' 2 השמות במאמר בדויים.‏

^ ס' 8 העקרונות במאמר זה חלים גם על השואפים לשרת כמשרתים עוזרים. הדרישות שבהן עליהם לעמוד כתובות בטימותיאוס א’. ג’:8–10,‏ 12, 13‏.‏