עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  אוגוסט 2014

שאלות של קוראים

שאלות של קוראים

ישוע אמר לצדוקים שהמוקמים לתחייה ”אינם מתחתנים” (‏לוקס כ’:34–36‏). האם התייחס לתחייה הארצית?‏

השאלה חשובה, בייחוד למי שאיבדו בן או בת זוג אהובים. ייתכן שהם נכספים לחדש את קשר הנישואין בעולם החדש עם בן זוגם שיוקם לתחייה. אלמן אחד אמר: ”אשתי ואני לא בחרנו לשים קץ לנישואינו. שאיפתנו הייתה להישאר מאוחדים לעד בעבודת אלוהים כבעל ואישה. אני עדיין מרגיש כך”. האם ישנה סיבה טובה לקוות שהמוקמים לתחייה יוכלו להתחתן? לא נוכל לומר בוודאות.‏

במשך שנים רבות ציינו בספרות שלנו שדברי ישוע בנוגע לתחייה ולאפשרות להינשא ככל הנראה מתייחסים לתחייה הארצית ושהמוקמים לתחייה בעולם החדש לא יתחתנו (‏מתי כ”ב:29, 30;‏ מר’ י”ב:24, 25;‏ לוקס כ’:34–36‏).‏ * בעוד שלא נוכל לקבוע מסמרות בנושא, האם ייתכן שדברי ישוע התייחסו לתחייה השמימית? הבה נבחן את מה שאמר ישוע.‏

תן דעתך להקשר דבריו. ‏(קרא לוקס כ’:27–33‏.) בניסיון להכשיל את ישוע, הצדוקים, שלא האמינו בתחיית המתים, שאלו אותו בנוגע לתחייה ולייבום.‏ * בתגובה לכך, אמר: ”בני הסדר העולמי הזה מתחתנים, אך הראויים לרשת את הסדר העולמי העתיד לבוא ולקום מן המתים אינם מתחתנים. למעשה, הם גם אינם יכולים למות עוד, שכן הם כמלאכים, והם ילדי אלוהים משום היותם ילדי התחייה” (‏לוקס כ’:34–36‏).‏

מדוע ציינו בספרות שלנו שישוע קרוב לוודאי התייחס לתחייה הארצית? מסקנה זו מבוססת בעיקר על שני קווי טיעונים. ראשית, סברנו שהצדוקים התכוונו כנראה לתחייה הארצית ושישוע השיב להם בהתאם. שנית, ישוע סיים את תשובתו בכך שהתייחס לאברהם, ליצחק וליעקב — אבות נאמנים שעתידים לקום לתחייה עלי אדמות (‏לוקס כ’:37, 38‏).‏

עם זאת, יכול להיות שישוע התכוון לתחייה השמימית. על סמך מה ניתן להגיע למסקנה זו? נדון בשני משפטי מפתח.‏

‏”הראויים... לקום מן המתים”. המשוחים הנאמנים ”ראויים למלכות אלוהים” (‏תסל”ב א’:5,‏ 11‏). הם נחשבים לצדיקים וראויים לחיים על בסיס הכופר; לכן אין הם מתים כחוטאים מורשעים (‏רומ’ ה’:1,‏ 18; ח’:1‏). הם נקראים ’מאושרים וקדושים’ ונמצאים ראויים לתחייה השמימית (‏ההת’ כ’:5, 6‏). בניגוד אליהם, בין אלה שיוקמו לתחייה עלי אדמות יהיו גם ”הלא־צדיקים” (‏מה”ש כ”ד:15‏). האם ניתן לומר עליהם שהם ”ראויים” לתחייה?‏

‏”הם גם אינם יכולים למות עוד”. ישוע לא אמר: ”הם לא ימותו עוד”. תחת זאת, הוא אמר: ”הם גם אינם יכולים למות עוד”.  משיחיים משוחים המסיימים את חייהם הארציים בנאמנות מוקמים לתחייה לחיים שמימיים וזוכים לחיי אלמוות — חיים נצחיים אשר לא ניתן לכלותם (‏קור”א ט”ו:53, 54‏). המוות אינו שולט עוד במי שזוכים לתחייה שמימית.‏ *

לאור הנאמר לעיל, מה נוכל להסיק? ייתכן שדברי ישוע בנוגע לתחייה ולאפשרות להינשא מתייחסים לתחייה השמימית. אם כך הדבר, הרי שמה שאמר מגלה לנו מספר דברים בנוגע למי שיוקמו לחיים בשמיים: הם אינם מתחתנים, הם אינם יכולים למות והם במספר מובנים כמו המלאכים — יצורים רוחניים השוכנים בתחום הרוחני. אולם מסקנה זו מעלה מספר שאלות.‏

ראשית, מדוע התייחס ישוע לתחייה השמימית בהשיבו לצדוקים שהתכוונו כנראה לתחייה הארצית? ישוע לא תמיד השיב למתנגדיו בהתאם למה שחשבו. לדוגמה, ליהודים שדרשו ממנו אות הוא אמר: ”הירסו את ההיכל הזה ובשלושה ימים אקים אותו”. ישוע ודאי ידע שהם חשבו על בניין המקדש, ”אלא שבאומרו ’היכל’ התכוון לגופו” (‏יוח’ ב’:18–21‏). אולי ישוע חשב שלא כדאי להשיב לצדוקים הצבועים שלא האמינו בתחיית המתים או בקיומם של מלאכים (‏מש’ כ”ג:9;‏ מתי ז’:6;‏ מה”ש כ”ג:8‏). תחת זאת, ייתכן שרצה לחשוף אמיתות בנוגע לתחייה השמימית לתועלת תלמידיו הכנים, שהיו צפויים יום אחד לזכות בתחייה זו.‏

שנית, מדוע סיים ישוע את הדיון כשהוא מתייחס לאברהם, ליצחק וליעקב, שיוקמו לתחייה עלי אדמות? ‏(קרא מתי כ”ב:31, 32‏.) שים לב שישוע הקדים את מה שאמר באשר לשלושת האבות במילים: ”ואשר לתחיית המתים”. מילים אלה עשויות להצביע על כך שישוע התמקד כעת בתחייה הארצית במקום בתחייה השמימית. לאחר מכן, ישוע התייחס לכתביו של משה, שהיו מקובלים על הצדוקים, וציטט את דברי יהוה למשה במעמד הסנה הבוער על מנת לספק הוכחה נוספת לכך שהתחייה הארצית היא חלק ממטרת אלוהים (‏שמ’ ג’:1–6‏).‏

שלישית, אם דברי ישוע בנוגע לתחייה ולאפשרות להינשא מתייחסים לתחייה השמימית, האם משמע הדבר שמי שיוקמו לתחייה ארצית יוכלו להינשא? דבר־אלוהים אינו מספק תשובה ישירה לשאלה זו. אם ישוע דיבר על התחייה השמימית, אזי דבריו אינם שופכים אור על השאלה אם המוקמים לתחייה ארצית יוכלו להינשא בעולם החדש.‏

לעת עתה ידוע לנו שדבר־אלוהים אומר חד־משמעית שהמוות מתיר את קשר הנישואין. אי לכך, מי שהתאלמנו אינם צריכים לחוש אשמה אם הם מחליטים להינשא שוב. זוהי החלטה אישית, ואין למתוח ביקורת על מי שמבקשים את קרבתו של בן זוג בקשר של נישואין (‏רומ’ ז’:2, 3;‏ קור”א ז’:39‏).‏

מטבע הדברים יש לנו שאלות רבות בנוגע לחיים בעולם החדש. במקום להעלות השערות מיותרות בנוגע למענה לשאלות אלה, נצטרך פשוט לחכות ולראות. אך דבר אחד בטוח: האושר יהיה מנת חלקם של המצייתים ליהוה, מאחר שהוא יספק את כל צורכיהם ומאווייהם בדרך הטובה ביותר (‏תהל’ קמ”ה:16‏).‏

^ ס' 4 ראה המצפה מ־1 ביוני 1987, עמודים 30, 31 (אנג’).‏

^ ס' 5 בתקופת המקרא, נישואי ייבום היו מנהג שבו גבר היה נושא את אלמנת אחיו אשר מת בלא שהשאיר אחריו בן במטרה להמשיך את שושלת משפחת אחיו (‏בר’ ל”ח:8;‏ דב’ כ”ה:5, 6‏).‏

^ ס' 9 מי שיוקמו לתחייה ארצית יזכו בחיי נצח, לא באלמוות. למידע נוסף בנוגע להבדל בין אלמוות לחיי נצח, ראה המצפה מ־15 בפברואר 2009, עמוד 25 סעיף 6‏.‏