עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  מרס 2014

למצוא מסילות ללבם של קרובי משפחה לא־מאמינים

למצוא מסילות ללבם של קרובי משפחה לא־מאמינים

‏”לך לביתך אל קרוביך וספר להם על כל מה שעשה יהוה למענך ועל כך שריחם עליך”, אמר ישוע המשיח. כאשר אמר מילים אלה היה הוא ככל הנראה בגַדַרָה, השוכנת דרומית־מזרחית לכנרת, ודיבר אל אדם שרצה להפוך לתלמידו. מילותיו של ישוע משקפות הבנה באשר למאפיין אנושי בסיסי — הרצון לחלוק עם קרובי משפחה דברים מעניינים וחשובים (‏מר’ ה’:19‏).‏

מאפיין זה נפוץ גם בימינו, אף שבתרבויות מסוימות הוא ניכר יותר מאשר באחרות. מכאן שכאשר אדם הופך לאחד מעובדי יהוה אלוהי האמת, הוא בדרך כלל רוצה לחלוק את אמונתו החדשה עם קרוביו. אך כיצד עליו לעשות כן? כיצד יוכל למצוא מסילות ללב קרוביו המחזיקים בדת שונה — או שאינם מאמינים כלל? המקרא משיא עצות מעשיות ומציאותיות בנושא.‏

‏”מצאנו את המשיח”‏

במאה הראשונה, אנדרי היה בין הראשונים שזיהו את ישוע כמשיח. ולמי הוא מייד הלך לספר את שגילה? ”תחילה מצא [אנדרי] את אחיו שמעון ואמר לו: ’מצאנו את המשיח’ (שפירושו, ’זה שנמשח’)”. אנדרי הביא את פטרוס לישוע, ובכך העניק לפטרוס את ההזדמנות להפוך לאחד מתלמידי ישוע (‏יוח’ א’:35–42‏).‏

כעבור שש שנים בקירוב כאשר פטרוס היה ביפו, נאמר לו לנסוע צפונה לקיסריה לביתו של קורנליוס, שהיה שר מאה. מי עוד היה בבית? הכתוב מספר: ”קורנליוס, כמובן, ציפה להם [לפטרוס ולמי שבאו אתו] וכינס את בני משפחתו ואת ידידיו הקרובים”.  מכאן שקורנליוס העניק לקרוביו את האפשרות להאזין לדבריו של פטרוס ולקבל החלטה על סמך מה ששמעו (‏מה”ש י’:22–33‏).‏

מה נוכל ללמוד מהדרך שבה אנדרי וקורנליוס נהגו בקרוביהם?‏

אנדרי וקורנליוס לא השאירו דברים ליד המקרה. אנדרי הציג את פטרוס בפני ישוע, וקורנליוס דאג לכך שקרוביו יאזינו לדבריו של פטרוס. אולם אנדרי וקורנליוס לא הלחיצו את קרובי משפחתם ולא השתמשו בתחבולות כדי לשכנע אותם להפוך לתלמידי המשיח. האם נוכל להפיק מכך לקח? טוב נעשה אם ננהג כדוגמתם. אולי יעלה בידינו לחלוק עם קרובינו מספר נקודות מתוך המקרא וליצור הזדמנויות לחשוף בפניהם אמיתות מקראיות, וכמו כן להכיר להם אחים לאמונה. עם זאת, אנו מכבדים את חופש הבחירה שלהם ונמנעים מלהפעיל עליהם לחץ שיגרום להם לאי־נעימות. כדי להמחיש כיצד ניתן לעזור לקרובי משפחתנו, תן דעתך ליורגן ופטרה, זוג נשוי מגרמניה.‏

פטרה למדה את המקרא בסיועם של עדי־יהוה ונטבלה. בעלה יורגן היה קצין בצבא. תחילה, יורגן לא היה מרוצה מהחלטת אשתו, אך עם הזמן הוא הבין שהעדים מבשרים את האמת מתוך המקרא. לכן גם הוא הקדיש את חייו ליהוה וכיום הוא משרת כזקן־קהילה. איזו עצה הוא משיא באשר לדרך שבה ניתן למצוא לגעת ללבו של קרוב משפחה שאמונתו שונה משלנו?‏

יורגן אומר: ”אל לנו לנסות ללחוץ על קרובי משפחתנו ולהציף אותם בנושאים רוחניים. הדבר עלול להגביר את הסתייגותם. ייתכן שתצמח תועלת רבה יותר בטווח הארוך אם נספק להם בטקט מפעם לפעם פיסות מידע. כדאי גם להפגיש את קרובינו עם אחים מאותה קבוצת גיל ושיש להם תחומי עניין דומים לשלהם. אם נעשה כן, נוכל לגשר על הפערים”.‏

‏”אל לנו לנסות ללחוץ על קרובי משפחתנו ולהציף אותם בנושאים רוחניים” (יורגן).‏

השליח פטרוס וקרובי משפחתו של קורנליוס הגיבו מייד למסר המקראי. אחרים במאה הראשונה שבאו במגע עם האמת היו זקוקים לזמן רב יותר כדי להגיע להחלטה.‏

מה לגבי אחיו של ישוע?‏

כמה מקרובי משפחתו של ישוע האמינו בו במהלך שירותו הציבורי. למשל, נראה שהשליחים יעקב ויוחנן היו בני דודתו של ישוע, וששלומית אמם הייתה דודתו. אולי היא הייתה אחת מנשים ”רבות אחרות אשר שירתו אותם [את ישוע ואת השליחים] מנכסיהן” (‏לוקס ח’:1–3‏).‏

אולם חברי משפחתו האחרים של ישוע לא האמינו בו מייד. באחד המקרים כעבור יותר משנה אחרי טבילת ישוע, התכנס המון בבית אחד על מנת להאזין לו. ”שמעו על כך קרוביו ויצאו לתפוס אותו, כי אמרו: ’הוא יצא מדעתו’”. מאוחר יותר כאשר אחיו למחצה של ישוע שוחחו עמו על תוכניותיו למסע, הוא לא ענה להם ישירות. מדוע? מפני ש”אחיו לא האמינו בו” (‏מר’ ג’:21;‏ יוח’ ז’:5‏).‏

מה נוכל ללמוד מהדרך שבה נהג ישוע עם קרוביו? הוא לא נפגע כאשר כמה מהם טענו שהוא  יצא מדעתו. גם לאחר הוצאתו להורג ותחייתו, ישוע המשיך לעודד את קרוביו בכך שנגלה ליעקב אחיו למחצה. נראה שבעקבות כך לא רק יעקב, אלא גם שאר אחיו למחצה של ישוע השתכנעו שהוא באמת היה המשיח. וכאשר השליחים ואחרים התאספו בעליית גג בירושלים גם הם היו אתם וקיבלו את רוח הקודש. במשך הזמן יעקב ויהודה, אח למחצה נוסף של ישוע, קיבלו זכויות נהדרות (‏מה”ש א’:12–14;‏ ב’:1–4;‏ קור”א ט”ו:7‏).‏

יש הזקוקים לזמן רב

‏”ניתן להשיג רבות אם מגלים סבלנות, סבלנות ועוד סבלנות” (רוזוויטה).‏

כיום, כפי שהיה במאה הראשונה, ישנם קרובי משפחה הזקוקים לזמן רב כדי לעלות על הדרך המובילה לחיים. לדוגמה, רוזוויטה הייתה קתולית אדוקה כאשר נטבל בעלה והפך לאחד מעדי־יהוה בשנת 1978. רוזוויטה האמינה בכנות בדתה ולכן התנגדה בתחילה לבעלה. אולם במשך השנים התנגדותה פחתה והיא הבינה שהעדים מלמדים את האמת, ובשנת 2003 נטבלה. מה עזר לה להשתנות? בעלה לא נפגע מהתנגדותה, אלא נתן לה הזדמנויות לשנות את דעתה. מה היא מייעצת? ”ניתן להשיג רבות אם מגלים סבלנות, סבלנות ועוד סבלנות”.‏

מוניקה נטבלה בשנת 1974, ושני בניה הפכו לעדים כעבור עשר שנים בקירוב. אף־על־פי שהאנְס בעלה מעולם לא התנגד לאמונתם, הוא נטבל רק ב־2006. במבט לאחור, איזו עצה מייעצת המשפחה? ”דבוק בנאמנות ביהוה, ואל תתפשר בענייני אמונה”. כמובן, חברי המשפחה הקפידו להוכיח להאנס שוב ושוב שהם אוהבים אותו. והם מעולם לא איבדו תקווה שבסופו של דבר הוא יאמץ ללבו את אמונתם.‏

מרועננים ממי האמת

ישוע השווה פעם את מסר האמת למים המעניקים חיי עולם (‏יוח’ ד’:13, 14‏). אנו מעוניינים שקרובי משפחתנו ישתו ממי האמת הזכים והצלולים ויזכו לריענון. ודאי שלא נרצה שהם ”יחנקו” כיוון שהכרחנו אותם לשתות יותר מדי מים בבת אחת. האופן שבו אנו מסבירים להם את אמונתנו עשוי לקבוע אם יחושו מרועננים או אם ”יחנקו”. המקרא אומר ש”לב צדיק יהגה לענות”, וש”לב חכם ישכיל פיהו, ועל שפתיו יוסיף לקח”. כיצד נוכל ליישם עצות אלו? (‏מש’ ט”ו:28;‏ ט”ז:23‏).‏

אישה ודאי תרצה להסביר את אמונתה לבעלה. אם היא ’תהגה לענות’, כלומר תחשוב בטרם תדבר, היא תבחר את מילותיה בקפידה ולא תדבר בפזיזות. אל לה ליצור רושם של צדקנית או לתת לו את התחושה שהיא מתנשאת. מילותיה שנבחרו בקפידה יכולות לרענן את בעלה ולתרום לשלום. עליה לשאול את עצמה: ’מתי בעלי רגוע וקל לגשת אליו? על אילו נושאים הוא נהנה לשוחח או לקרוא? האם הוא מתעניין במדע, בפוליטיקה או בספורט? כיצד אוכל לעורר את התעניינותו לגבי המקרא ובו בזמן לכבד את רגשותיו ודעותיו?’ צורת חשיבה מעין זו תעזור לה לדבר ולפעול בתבונה.‏

כדי לדבר על לבם של בני משפחה שאינם עדי־יהוה אין די בנתינת הסברים באשר לאמונתנו במנות קצובות. דברינו צריכים להיות מלווים בהתנהגות טובה.‏

התנהגות מופתית

‏”התמד ליישם את עקרונות המקרא בחיי היומיום. זוהי דרך יעילה מאוד לעורר את התעניינותו של קרוב משפחה, אף שאולי הוא לא יודה בכך”, אומר יורגן, שהוזכר לעיל. גם האנס, שנטבל כ־30 שנה לאחר אשתו, מסכים עם זאת. ”כדי שקרוב משפחה יראה את ההשפעה החיובית שיש לאמת על חיינו, התנהגות משיחית מופתית חיונית”. קרובינו צריכים לראות שאמונתנו הופכת אותנו לשונים במובן חיובי ולא במובן שלילי.‏

‏”כדי שקרוב משפחה יראה את ההשפעה החיובית שיש לאמת על חיינו, התנהגות משיחית מופתית חיונית” (האנס).‏

השליח פטרוס השיא עצות יקרות ערך לנשים שבעליהן אינם שותפים לאמונתן: ”היכנעו לבעליכן, וכך אם יש שאינם מצייתים לַדבר, ייקנה לבם ללא מילים על־ידי התנהגות נשיהם, שכן הם יראו את התנהגותכן הטהורה המלווה בכבוד עמוק. אל תהיה התקשטותכן התקשטות חיצונית  ‏— במקלעות שיער, בתכשיטי זהב או בבגדים — אלא תהיה היא באדם הפנימי אשר בסתר הלב, התקשטות בלתי מתכלה של רוח שקטה וענווה, אשר יקרה היא מאוד בעיני אלוהים” (‏פט”א ג’:1–4‏).‏

פטרוס כתב שהבעל יכול להשתכנע בזכות התנהגותה המופתית של אשתו. כשהוראה מקראית זו לנגד עיניה, אחות ששמה כריסטה מנסה לגעת ללב בעלה על־ידי התנהגותה מאז שנטבלה ב־1972. אף שבשלב מסוים למד בעלה את המקרא בסיועם של העדים, הוא טרם אימץ לעצמו את האמת. הוא נכח בכמה אסיפות משיחיות והוא מסתדר טוב עם חברי הקהילה, והם מצדם מכבדים את זכות בחירתו. כיצד מנסה כריסטה לגעת ללבו?‏

‏”אני נחושה לדבוק בדרך שבה יהוה רוצה שאלך. במקביל, אני מנסה לקנות את לב בעלי ’ללא מילים’ בזכות התנהגותי הטובה. כשלא מדובר בהפרת עקרונות מקראיים, אני עושה כל שביכולתי כדי למלא את רצונותיו. וכמובן שאני מכבדת את בחירתו החופשית ומותירה את העניין בידי יהוה”.‏

קו הפעולה שבו נוהגת כריסטה ממחיש לנו עד כמה חשוב לגלות גמישות. היא שומרת על שגרה רוחנית בריאה הכוללת נוכחות קבועה באסיפות והשתתפות משמעותית בשירות המשיחי. עם זאת, היא מגלה הבנה ומכירה בכך שמחובתה להקדיש לבעלה זמן ולהעניק לו אהבה ותשומת לב. מן החוכמה שכל אחד מאתנו יגלה גמישות והבנה במגעיו עם קרובי משפחה לא־מאמינים. המקרא אומר: ”לכול זמן”. הדבר כולל זמן המוקדש לחברי משפחה, ובייחוד לבני זוג, שאינם שותפים לאמונתנו. כאשר מבלים זמן ביחד הדבר תורם לתקשורת טובה. הניסיון מראה שתקשורת טובה מקטינה את הסיכון שהם יחושו בדידות, הזנחה או קנאה (‏קהלת ג’:1‏).‏

לעולם אל תאבד תקווה

‏”חשוב שקרוב המשפחה ידע שאנו אוהבים אותו ומתפללים עבורו”, מציין הולגר, שאביו נטבל 20 שנה לאחר שנטבלו חברי משפחה אחרים. כריסטה מוסיפה שהיא ’לעולם לא תאבד תקווה בכך שבעלה יצדד בסופו של דבר ביהוה ויקבל את האמת’. גישתנו כלפי קרובינו שאינם שותפים לאמונתנו צריכה תמיד להיות חיובית ומלאת תקווה.‏

מטרתנו היא לשמור על קשרי משפחה טובים, לתת לקרובינו הזדמנות לזהות את צליל האמת ולמצוא מסילות ללבם כדי שיקשיבו למסר המקראי. ובכל דבר עלינו להתנהג ”בענווה ובכבוד עמוק” (‏פט”א ג’:15‏).‏