עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  פברואר 2014

 מתוך אוצר הארכיון

יצירה בת 100 שנה הבונה אמונה

יצירה בת 100 שנה הבונה אמונה

‏”זה נראה יותר אמיתי מאח ראסל עצמו!” (אחד מצופי ה”פוטו־דרמה” ב־1914).‏

השנה אנו מציינים 100 שנה להצגת הבכורה של ה”פוטו־דרמה של הבריאה” — הפקה ויזואלית מרשימה שנועדה לבנות אמונה במקרא כדבר־אלוהים. בעידן שבו האמונה באבולוציה, ביקורת המקרא וספקנות כרסמו באמונת רבים, ה”פוטו־דרמה של הבריאה” רוממה את יהוה בתור הבורא.‏

צ’ארלס ט. ראסל שעמד בראש הפעילות של תלמידי המקרא, חיפש ללא ליאות אחר הדרכים היעילות והמהירות ביותר להפצת האמת המקראית. תלמידי המקרא השתמשו כבר למעלה משלושה עשורים בכוחה של המילה הכתובה. כעת קסמה להם שיטה חדשה — תמונות נעות.‏

הפצת הבשורה באמצעות תמונות נעות

בשנות ה־90 של המאה ה־19 הוצגו לראשונה בפני הציבור תמונות נעות ללא קול. בשנת 1903 הוקרן סרט דתי בכנסייה בניו יורק סיטי. מכאן שתעשיית התמונות הנעות הייתה בחיתוליה בשנת 1912 כאשר נקט ראסל בצעד אמיץ ופתח בהכנות לקראת ה”פוטו־דרמה”. הוא הבין שבעזרת אמצעי תקשורת זה ניתן יהיה להעביר אמת מקראית בדרך שהמילה הכתובה לבדה לא יכולה הייתה לעשות.‏

הצגת ה”פוטו־דרמה” נמשכה שמונה שעות והוצגה לרוב בארבעה חלקים שכללו 96 הרצאות מקראיות מוקלטות שהוקראו על־ידי קריין מפורסם בעל אחד הקולות המוכרים ביותר באותה תקופה. סצנות רבות לוו במוזיקה קלאסית. מפעילים מיומנים השמיעו את הקול ואת ההקלטות המוזיקליות על גבי פונוגרפים ובו זמנית הציגו שקופיות צבעוניות וסרטונים המציגים סיפורים מקראיים מוכרים.‏

‏”היא מספקת תמונה מקיפה החל מבריאת הכוכבים ועד לשיאו הנהדר של שלטון אלף השנים של המשיח” (פ. סטיוארט ברנס, שהיה בן 14 בשנת 1914).‏

רוב קטעי הסרטים ושקופיות זכוכית רבות התקבלו מאולפנים מסחריים. אומנים מקצועיים מפילדלפיה, מניו יורק, מפריז ומלונדון ציירו בצבע על גבי שקופיות הזכוכית וסרטי הצילום, תמונה אחר תמונה. גם צוותים שעבדו במחלקת אומנות בבית־אל ציירו חלק נכבד מהציורים הצבעוניים, ולעיתים קרובות החליפו  שקופיות שבורות. בנוסף לסרטים שנרכשו, חברי משפחת בית־אל צולמו בעיר הסמוכה יונקרס, ניו יורק, בשעה שגילמו את אברהם, יצחק ואת המלאך שמנע מאברהם להקריב את בנו (‏בר’ כ”ב:9–12‏).‏

תוך תיזמון מדויק, ניצחו מפעילים מיומנים על הקרנת סרט באורך 3.2 ק”מ, על השמעת 26 תקליטי פונוגרף ועל הצגת כ־500 שקופיות זכוכית

אחד משותפיו של אח ראסל אמר לעיתונות שאמצעי זה יגרום ”לאלפים רבים מספור להתעניין בכתבי־הקודש, יותר מכל דבר אחר שנעשה בעבר למען קידום ענייני דת”. האם יוזמה חדשה זו להשביע את רעבונם הרוחני של ההמונים זכתה לתמיכה מצד הכמרים? ההיפך הוא הנכון. הכמרים ככלל גינו את ה”פוטו־דרמה”, והיו שאף השתמשו בשיטות ערמומיות או בוטות במגמה למנוע מהציבור לצפות בה. באחד המקומות אגודת כמרים גרמה להפסקת אספקת החשמל.‏

סדרניות מקהילות מקומיות חילקו בחינם מיליוני עותקים של הספרון שהכיל תמונות מה”פוטו־דרמה”‏

חולקו לנוכחים סיכות ”פַּקְס” (שלום) שעליהן תמונה של הילד ישוע. הסיכות הזכירו לעונדים שעליהם להיות ”בני שלום”‏

על אף זאת המונים מילאו את התיאטראות על מנת לצפות ב”פוטו־דרמה” חינם אין כסף. מספר הערים שבהן הוקרנה ה”פוטו־דרמה” בארצות הברית הגיע עד ל־80 מדי יום. צופים רבים נדהמו לראות בפעם הראשונה בחייהם ’סרט מדבר’. בעזרת צילום טיים לאפס (תמונות בהילוך מהיר) הם יכלו לצפות באפרוח המנקר בקליפתו עד שהוא בוקע ממנה ובפרח שעלי כותרתו נפתחים בעדינות. הסצנות הקשורות לנושאים מדעיים הבליטו את חוכמתו האדירה של יהוה. כפי שהוזכר בפתיח המאמר, כאשר אחד הצופים ראה את אח ראסל על גבי המסך מציג את ה”פוטו־דרמה”, הוא חשב שהוא ”נראה יותר אמיתי מאח ראסל עצמו!”.‏

ציון דרך בהוראה המקראית

ב־11 בינואר 1914 התקיימה הצגת הבכורה של ה”פוטו־דרמה” בתיאטרון הנאה הזה בניו יורק סיטי שהיה בבעלותה של האגודה הבינלאומית של תלמידי המקרא ואוייש על ידה

טים דירקס, סופר והיסטוריון סרטים, תיאר את ה”פוטו־דרמה” כ”יצירה המשמעותית הראשונה שכללה קול מסונכרן (דיבור מוקלט) בליווי סרט נע ושקופיות צבעוניות”. סרטים שקדמו ל”פוטו־דרמה” השתמשו בכמה מהטכניקות האלה, אבל לא בכולן ביצירה אחת, בייחוד לא בנושא מקראי. ולאף אחד מהם לא היה קהל כה רב — שהסתכם בכתשעה מיליון בצפון אמריקה, באירופה, באוסטרליה ובניו זילנד, וזאת במהלך השנה הראשונה בלבד!‏

ב־11 בינואר 1914 התקיימה הצגת הבכורה של ה”פוטו־דרמה” בניו יורק סיטי. כעבור שבעה חודשים פרצה מלחמה שלימים כונתה מלחמת העולם הראשונה. אך המונים ברחבי העולם המשיכו להתאסף כדי לצפות ב”פוטו־דרמה” ושאבו נחמה מהסצנות המוחשיות על הברכות העתידיות שתביא עמה המלכות. נכון לשנת 1914 נחשבה ה”פוטו־דרמה”, על־פי כל קנה מידה, ליצירה מרשימה במיוחד.‏

צוותים עשו שימוש בעשרים סטים של ה”פוטו־דרמה” ברחבי צפון אמריקה