עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  יולי 2013

האכלת רבים בעזרת מעטים

האכלת רבים בעזרת מעטים

‏”אחרי שבצע את כיכרות הלחם נתן [ישוע] לתלמידים, והתלמידים חילקו להמונים” (‏מתי י”ד:19‏).‏

1–3 תאר כיצד האכיל ישוע המון רב בקרבת בית צידא. (ראה תמונה בפתיח המאמר.)‏

דמיין לעצמך את המאורע הבא. ‏(‏קרא מתי י”ד:14–21‏.‏‏) השנה היא 32 לספירה, זמן קצר לפני חג הפסח. המון שמונה כ־5,000 איש, מלבד הנשים והטף, נמצא עם ישוע ותלמידיו במקום מבודד בקרבת בית צידא, כפר בחופה הצפוני של הכינרת.‏

2 כאשר ישוע רואה את ההמונים, הוא מתמלא רחמים עליהם ולכן מרפא את החולים שביניהם ומלמד אותם דברים רבים על מלכות אלוהים. כשנעשה מאוחר התלמידים אומרים לישוע לשלוח את ההמונים כדי שילכו אל הכפרים הסמוכים לקנות לעצמם אוכל. אך ישוע אומר לתלמידיו: ”תנו להם אתם אוכל”. דבריו ודאי נראים להם מפתיעים משום שיש בידם כמות זעומה מאוד של מזון — חמש כיכרות לחם ושני דגים קטנים.‏

3 ברוב רחמיו מחולל ישוע נס — הנס היחיד המתועד על־ידי כל ארבעת כותבי ספרי הבשורה (‏מר’ ו’:35–44;‏ לוקס ט’:10–17;‏ יוח’ ו’:1–13‏). ישוע מבקש מתלמידיו להורות להמונים לשבת על העשב הירוק בקבוצות של 50 ושל 100. לאחר שהוא מברך הוא בוצע את הלחם ומחלק את הדגים. ואז, במקום לתת את המזון ישירות לאנשים, הוא נותן אותו ל’תלמידים, והתלמידים מחלקים אותו להמונים’. למרבה הפלא, יש די והותר מזון לכולם! צא וחשוב: ישוע האכיל אלפים בעזרת מעטים, כלומר תלמידיו.‏ *

4. ‏(א) איזו הזנה הייתה חשובה אף יותר לישוע, ומדוע? (ב) במה נדון במאמר זה ובמאמר הבא?‏

4 לישוע היה חשוב אף יותר לספק מזון רוחני לתלמידיו. הוא ידע שאכילת מזון רוחני, כלומר האמיתות שבדבר־אלוהים, מובילה לחיי נצח (‏יוח’ ו’:26, 27; י”ז:3‏). ישוע פעל מתוך רחמים כשהאכיל את ההמונים בלחם ובדגים, ואותה תכונה גם הניעה אותו  ללמד את תלמידיו במשך שעות רבות (‏מר’ ו’:34‏). אך הוא היה מודע לכך שזמנו על הארץ יהיה קצר, ושהוא ישוב לשמיים (‏מתי ט”ז:21;‏ יוח’ י”ד:12‏). כיצד ידאג ישוע לכך שתלמידיו ייזונו היטב מבחינה רוחנית כשיהיה בשמיים? הוא יפעל במתכונת דומה — הוא ישתמש במעטים כדי לספק מזון לרבים. אם כן, מי יהיו אותם מעטים? הבה נראה כיצד ייעזר ישוע במעטים להאכלת תלמידיו המשוחים הרבים במאה הראשונה. לאחר מכן, במאמר הבא, נדון בשאלה בעלת חשיבות רבה עבור כל אחד מאתנו: כיצד נוכל לזהות את המעטים שדרכם המשיח מספק לנו מזון כיום?‏

ישוע האכיל אלפים בעזרת מעטים (ראה סעיף 4)‏

ישוע בוחר את המעטים

5, 6. ‏(א) איזו החלטה כבדת משקל החליט ישוע כדי לוודא שתלמידיו ייזונו היטב מבחינה רוחנית אחרי מותו? (ב) כיצד הכין ישוע את שליחיו למילוי תפקיד מפתח לאחר מותו?‏

5 ראש משפחה אחראי עורך סידורים שיבטיחו כי צורכי משפחתו יסופקו במקרה שימות. באופן דומה, ישוע — שלימים הפך לראש הקהילה המשיחית — ערך סידורים שהבטיחו כי צורכיהם הרוחניים של תלמידיו יסופקו לאחר מותו (‏אפ’ א’:22‏). לדוגמה, כשנתיים לפני מותו החליט ישוע החלטה כבדת משקל. הוא בחר את ראשוני המעטים שדרכם הוא יאכיל רבים מאוחר יותר. שים לב מה עשה.‏

6 לאחר שהתפלל כל הלילה אסף את תלמידיו ומתוכם בחר 12 שליחים (‏לוקס ו’:12–16‏). אחר כך, במהלך שנתיים, בילה בעיקר במחיצת ה־12 ולימד אותם הן במילים והן במעשים. הוא ידע שיש להם עוד רבות ללמוד; למעשה, הם המשיכו להיקרא ”תלמידים” (‏מתי י”א:1; כ’:17‏). הוא נתן להם עצות אישיות בעלות ערך והעניק להם הכשרה מקיפה לשירות (‏מתי י’:1–42; כ’:20–23;‏ לוקס ח’:1; ט’:52–55‏). כך ככל הנראה הכין אותם למילוי תפקיד מפתח לאחר מותו ושובו לשמיים.‏

7. איזה רמז סיפק ישוע באשר לאחריותם העיקרית של השליחים?‏

7 מה יהיה תפקידם של השליחים? ככל שהתקרב חג השבועות שנת 33 לספירה, היה ברור שהשליחים ישרתו ב’תפקיד השגחה’ (‏מה”ש א’:20‏). אם כן, מה נועדה להיות אחריותם העיקרית? ישוע נתן רמז לכך בשיחה שניהל עם השליח פטרוס לאחר תחייתו. ‏(‏קרא יוחנן כ”א:1, 2,‏ 15–17‏.‏‏) בנוכחות חלק מהשליחים האחרים הורה ישוע לפטרוס: ”האכל את כבשיי הקטנים”. בהוראה זו הצביע ישוע על כך ששליחיו יהיו בין המעטים שדרכם הוא יספק מזון רוחני לרבים. איזו עדות ברורה ונוגעת ללב לרגשות שרחש ישוע ל’כבשיו הקטנים’!‏ *

אספקת מזון לרבים מחג השבועות ואילך

8. כיצד הוכיחו מי שהפכו למאמינים בחג השבועות שהם זיהו בבירור את האפיק שבו השתמש המשיח?‏

8 החל מחג השבועות שנת 33 לספירה השתמש המשיח שהוקם לתחייה בשליחיו כאפיק שדרכו הוא סיפק מזון לשאר תלמידיו המשוחים. ‏(‏קרא מעשי השליחים ב’:41, 42‏.‏‏) היהודים והגרים שהפכו למשיחיים משוחי רוח באותו יום זיהו בבירור אפיק זה. ללא היסוס ”המשיכו ללמוד בשקדנות את דברי השליחים”. על־פי חוקר אחד, הפועל היווני המתורגם ל’המשיכו בשקדנות’ משמעו בין היתר ”דבקות איתנה וממוקדת בקו פעולה מסוים”. למאמינים החדשים היה צורך עז במזון רוחני, והם ידעו בדיוק היכן לקבלו. בנאמנות בלתי מעורערת נשאו עיניהם אל  השליחים כדי שיסבירו להם את דבריו ומעשיו של ישוע וישפכו אור חדש על משמעות הפסוקים המיוחסים אליו * (‏מה”ש ב’:22–36‏).‏

9. כיצד הראו השליחים שהם מתמקדים באחריותם להאכיל את כבשיו של ישוע?‏

9 השליחים התמקדו תמיד באחריותם להאכיל את כבשיו של ישוע. לדוגמה, שים לב כיצד הם טיפלו בעניין רגיש שהתעורר בקהילה המשיחית, שהייתה אז בחיתוליה, אשר היה עלול לגרום לפילוגים. למרבה האירוניה, העניין היה כרוך במזון — מזון גשמי. האלמנות דוברות היוונית הוזנחו בחלוקת המזון היומית, בעוד שהאלמנות דוברות העברית לא הוזנחו. כיצד פתרו השליחים בעיה רגישה זו? ”השנים־עשר” מינו שבעה גברים כשירים כדי שישגיחו על ”עניין הכרחי” זה — חלוקת המזון. השליחים — שרובם ודאי חילקו מזון להמונים שישוע האכיל באורח נס — הבינו שחשוב יותר שהם יתמקדו בהזנה רוחנית. לכן הם התמסרו ל”שירות דבר אלוהים” (‏מה”ש ו’:1–6‏).‏

10. כיצד השתמש ישוע בשליחים ובזקנים אחרים בירושלים?‏

10 עד שנת 49 לספירה כבר הצטרפו זקנים כשירים אחרים לשליחים שנותרו בחיים. ‏(‏קרא מעשי השליחים ט”ו:1, 2‏.‏‏) ‏”השליחים והזקנים בירושלים” שירתו כגוף מנהל. בתור ראש הקהילה, השתמש המשיח בקבוצה קטנה זו של גברים כשירים כדי ליישב עניינים דוקטרינריים ולהשגיח על פעילות ההטפה וההוראה של הבשורה הטובה על המלכות (‏מה”ש ט”ו:6–29; כ”א:17–19;‏ קול’ א’:18‏).‏

11, 12. ‏(א) מניין לנו שיהוה בירך את הסידור שבאמצעותו סיפק בנו מזון רוחני לקהילות במאה הראשונה? (ב) מדוע ניתן היה לזהות בבירור את האפיק שבו השתמש המשיח להזנה רוחנית?‏

11 האם בירך יהוה את הסידור שבאמצעותו סיפק בנו מזון לקהילות במאה הראשונה? בהחלט כן! מניין לנו? ספר מעשי השליחים מספק את הדיווח הבא: ”הם [השליח פאולוס ושותפיו למסע] עברו בערים ומסרו לאחים שם את הפסיקות שפסקו השליחים והזקנים שבירושלים כדי שיקיימו אותן. בעקבות זאת הוסיפו הקהילות להתחזק באמונה, ומספר המאמינים גדל מיום ליום” (‏מה”ש ט”ז:4, 5‏). שים לב שקהילות אלו שגשגו כתוצאה מכך שהן שיתפו פעולה בנאמנות  עם הגוף המנהל שבירושלים. האין זו הוכחה לכך שיהוה בירך את הסידור שבאמצעותו סיפק בנו מזון לקהילות? הבה נזכור ששגשוג רוחני אפשרי אך ורק בזכות ברכתו השופעת של יהוה (‏מש’ י’:22;‏ קור”א ג’:6, 7‏).‏

12 עד כה ראינו שעל מנת לספק מזון לתלמידיו פעל ישוע על־פי מתכונת מסוימת: הוא השתמש במעטים כדי לספק מזון לרבים. ניתן היה לזהות בבירור את האפיק שבו הוא השתמש להזנה רוחנית. אחרי הכול, השליחים — חברי הגוף המנהל הראשונים — יכלו להוכיח בבירור שאלוהים תומך בהם. ”השליחים המשיכו לעשות אותות ומופתים רבים בקרב העם”, מצוין במעשי השליחים ה’:12‏.‏ * לכן למי שהצטרפו לקהילה המשיחית לא הייתה כל סיבה לתהות: ’במי באמת משתמש המשיח לאספקת מזון לכבשיו?’ אולם עד תום המאה הראשונה לספירה השתנה המצב.‏

במאה הראשונה היה ברור במי משתמש ישוע להזנת הקהילה (ראה סעיף 12)‏

כאשר העשבים הרעים היו רבים והחיטים מעטות

13, 14. ‏(א) מפני איזו מתקפה הזהיר ישוע, ומתי החלו דבריו להתגשם? (ב) אילו שני גורמים יתקפו את הקהילה? (ראה הערת שוליים.)‏

13 ישוע ניבא שהקהילה המשיחית תהיה נתונה תחת מתקפה. זכור, במשלו הנבואי של ישוע על החיטים והעשבים הרעים, הוא הזהיר שהשדה, שנזרע בחיטים (משיחיים משוחים), ייזרע כעבור זמן קצר בעשבים רעים (משיחיים מדומים). הוא אמר שיינתן לשתי הקבוצות לגדול יחד באין מפריע עד עת הקציר, שתגיע ב”אחרית הסדר העולמי” (‏מתי י”ג:24–30,‏ 36–43‏). לא חלף זמן רב ודבריו של ישוע החלו להתגשם.‏ *

14 הכפירה החלה לחלחל אל תוך הקהילה במאה הראשונה, אך שליחיו הנאמנים של ישוע פעלו ”כגורם מרסן” ומנעו את ההשפעה המזהמת של תורות הכזב (‏תסל”ב ב’:3,‏ 6, 7‏). עם זאת, לאחר מות אחרון השליחים, הכתה הכפירה שורשים ופרחה במשך תקופת צמיחה ארוכה שנמשכה מאות שנים. בנוסף לכך, במהלך אותה עת התרבו העשבים הרעים וגבעולי החיטים היו מעטים. לא היה אפיק מאורגן וקבוע שיחלק מזון רוחני. מצב זה נועד בסופו של דבר להשתנות, אך השאלה היא, מתי?‏

מי יספק מזון בעת הקציר?‏

15, 16. איזה פרי הניב המחקר השקדני שערכו תלמידי המקרא בכתבי־הקודש, ואיזו שאלה מתעוררת?‏

15 ככל שהתקרבה תקופת הצמיחה לסיומה, החלו רבים להתעניין באמת המקראית. זכור שבשנות ה־70 של המאה ה־19 התאספה קבוצה קטנה של שוחרי אמת כנים והקימה כיתות ללימוד המקרא במנותק מהעשבים הרעים — משיחיים מדומים שהשתייכו לכנסיות ולכתות הנצרות. תלמידי מקרא כנים אלה (הם כינו את עצמם ”תלמידי המקרא”) בחנו את כתבי־הקודש בענווה ובפתיחות ועשו כן בקפידה ובליווי תפילות (‏מתי י”א:25‏).‏

16 תלמידי המקרא למדו בשקדנות את כתבי־הקודש, והדבר הניב פרי רב. גברים ונשים נאמנים אלה חשפו תורות כזב והפיצו אמיתות רוחניות. כמו כן, הם הוציאו לאור ספרות מקראית וחילקו אותה במקומות רבים. פעילותם מצאה מסילות ללבם ולשכלם של רבים אשר היו רעבים וצמאים לאמת הרוחנית. מכאן עולה  שאלה מעניינת: האם תלמידי המקרא בשנים שקדמו ל־1914 היו האפיק הרשמי שנועד לשמש ככלי בידי המשיח לאספקת מזון לכבשיו? לא. הם עדיין היו בתקופת הצמיחה, וההכנות ליצירת אפיק שיספק מזון רוחני היו עוד בעיצומן. טרם הגיעה העת להפרדת המשיחיים המדומים דמויי העשבים הרעים מהמשיחיים האמיתיים דמויי החיטים.‏

17. אילו התפתחויות חשובות החלו להתרחש בשנת 1914?‏

17 כפי שלמדנו במאמר הקודם, עת הקציר התחילה בשנת 1914. בשנה זו החלו להתרחש מספר התפתחויות חשובות. ישוע הוכתר למלך והחלה תקופת אחרית הימים (‏ההת’ י”א:15‏). משנת 1914 ועד תחילת 1919 באו ישוע ואביו למקדש הרוחני כדי לערוך בחינה וטיהור הכרחיים.‏ * (‏מל’ ג’:1–4‏). ואז, משנת 1919, הגיע הזמן להתחיל לאסוף את החיטים. האם באה סוף סוף העת שהמשיח ימנה אפיק מאורגן אחד להפצת מזון רוחני? אכן כן!‏

18. על איזה מינוי דיבר ישוע בנבואתו, ואיזו שאלה חשובה דרשה מענה בתחילת תקופת אחרית הימים?‏

18 בנבואתו על עת הקץ ניבא ישוע שהוא ימנה אפיק שיספק ’אוכל [רוחני] בעתו’ (‏מתי כ”ד:45–47‏). באיזה אפיק הוא ישתמש? בהתאם למתכונת שהנהיג ישוע במאה הראשונה, הוא שוב יאכיל רבים בעזרת מעטים. אך בתחילת תקופת אחרית הימים שאלה חשובה דרשה מענה: מי יהיו אותם המעטים? שאלה זו ושאלות נוספות בנוגע לנבואת ישוע יידונו במאמר הבא.‏

 

^ ס' 3 סעיף 3: מאוחר יותר, כאשר האכיל ישוע באורח נס 4,000 איש מלבד הנשים והטף, הוא שוב נתן את האוכל ”לתלמידים, והתלמידים חילקו להמונים” (‏מתי ט”ו:32–38‏).‏

^ ס' 7 סעיף 7: בתקופת חייו של פטרוס כל ’הכבשים הקטנים’ שקיבלו מזון החזיקו בתקווה השמימית.‏

^ ס' 8 סעיף 8: העובדה שמאמינים חדשים ‏”המשיכו ללמוד בשקדנות את דברי השליחים” מרמזת על כך שהשליחים לימדו על בסיס קבוע. חלק ממה שלימדו השליחים נשמר בספרים שנכתבו בהשראת אלוהים ושמהווים כיום חלק מכתבי־הקודש היווניים.‏

^ ס' 12 סעיף 12: אומנם אחרים מלבד השליחים קיבלו מתנות רוח פלאיות, אך נראה שברוב המקרים הן הוענקו ישירות על־ידי לפחות אחד מהשליחים או בנוכחותו (‏מה”ש ח’:14–18; י’:44, 45‏).‏

^ ס' 13 סעיף 13: דברי השליח פאולוס המתועדים במעשי השליחים כ’:29, 30 מראים שהקהילה תותקף מצד שני גורמים. הראשון, משיחיים מדומים (”עשבים רעים”) אשר ’יבואו בתוך’ המשיחיים האמיתיים. והשני, כופרים אשר יבואו ’מקרב’ המשיחיים האמיתיים ויְלַמדו ”דברים מסולפים”.‏

^ ס' 17 סעיף 17: ראה המאמר ”הנה אני אתכם כל הימים” שבהוצאה זו, עמוד 11, סעיף 6‏.‏