עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  מאי 2013

שאלות של קוראים

שאלות של קוראים

האם בני ישראל נהגו להוציא להורג פושעים בתלייה על עץ?‏

בימי קדם נהגו עמים רבים להוציא להורג פושעים מסוימים בהוקעה על עץ או על עמוד. הרומאים קשרו או מסמרו את הפושע למתקן הוצאה להורג, לפעמים הוא המשיך לחיות למשך מספר ימים, עד שהכאב, הצמא, הרעב או החשיפה לתנאי מזג האוויר היו מכלים את כוחו הפיזי. הרומאים החשיבו את ההוקעה לעונש מביש השמור לפושעים השפלים ביותר.‏

מה לגבי עם ישראל הקדום? האם הם נהגו להוציא להורג פושעים בתלייה על עץ? תורת משה הורתה: ”כי יהיה באיש חטא משפט מוות והומת, ותלית אותו על עץ. לא תלין נבלתו על העץ; כי קבור תקברנו ביום ההוא” (‏דב’ כ”א:22, 23‏). מכאן שבתקופת התנ”ך אדם הראוי למיתה היה מוּצא תחילה להורג ולאחר מכן היה נתלה על עץ.‏

בהקשר לכך, נאמר בויקרא כ’:2‏: ”איש איש מבני־ישראל ומן הגר הגר בישראל, אשר ייתן מזרעו למולך, מות יומת. עם הארץ ירגמוהו באבן”. העם נצטווה להוציא להורג גם את מי שהיה בעל ”אוב או ידעוני”. כיצד? הם היו ’רוגמים אותם באבנים’ (‏וי’ כ’:27‏).‏

בדברים כ”ב:23, 24 אנו קוראים: ”כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש, ומְצאה איש בעיר ושכב עמה. והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא וסקלתם אותם באבנים, ומתו, את הנערה על דבר אשר לא צעקה בעיר, ואת האיש על דבר אשר עינה את אשת רעהו. וביערת הרע מקרבך”. לפיכך, בקרב בני ישראל הסקילה הייתה השיטה העיקרית שבה היו מוציאים להורג את האשמים בפשעים אכזריים.‏ *

ככל הנראה בתקופת התנ”ך אדם הראוי למיתה היה מוּצא תחילה להורג ולאחר מכן היה נתלה על עץ

בדברים כ”א:23 נאמר: ”קללת אלוהים תלוי”. גופתו של אדם שפל ש’קולל על־ידי אלוהים’ נתלתה על עץ והוצגה לעיני כול. הצגת הגופה ללא ספק הטביעה את חותמה על בני ישראל ושימשה כאות אזהרה עבורם.‏

^ ס' 6 חוקרים רבים מסכימים שבמסגרת התורה פושע תחילה היה מוצא להורג ולאחר מכן גופתו הייתה נתלית על עץ. אולם ישנן ראיות לכך שהיהודים במאה הראשונה הוקיעו חלק מהפושעים בעודם חיים, ופושעים אלו מצאו את מותם על העץ.‏