עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עדי־יהוה

עברית

המצפה – מהדורה לימודית  |  מרס 2013

שאב נחמה — ונחם אחרים

שאב נחמה — ונחם אחרים

מאחר שאנו לא־מושלמים כולנו חולים מדי פעם, ויש שאף סובלים ממחלות קשות. אם אנו חווים קשיים מעין אלה, כיצד נוכל להתמודד עמם?‏

אחד הכלים היעילים היכולים לעזור לנו להתמודד עם המצב הוא הנחמה שאנו שואבים מקרובי משפחה, חברים ואחים לאמונה.‏

מילותיו הנעימות והאוהבות של חבר הן כחומר מרגיע המרפא ומרענן אותנו (‏מש’ ט”ז:24; י”ח:24; כ”ה:11‏). אך בעיני המשיחיים האמיתיים יש משהו חשוב יותר מקבלת נחמה. הם נוקטים יוזמה כדי ’לנחם אחרים בכל צרה שהיא בעזרת הנחמה שהם מקבלים מאת אלוהים’ (‏קור”ב א’:4;‏ לוקס ו’:31‏). אנטוניו, משגיח מחוז במקסיקו, למד זאת מניסיונו האישי.‏

כאשר אובחנה אצלו לימפומה, סוג של סרטן דם, אנטוניו הוצף רגשות חרדה. אולם הוא עשה כל מאמץ לשלוט ברגשותיו השליליים. כיצד? הוא ניסה לזכור שירי מלכות ולשיר אותם כדי לשמוע את המילים ולהרהר בהן. הוא גם שאב נחמה רבה מתפילות בקול רם ומקריאה במקרא.‏

אולם כעת אנטוניו מכיר בכך שאחיו לאמונה היו אחד ממקורות העזרה הגדולים ביותר שקיבל. הוא אומר: ”כאשר אשתי ואני הרגשנו שאנו עומדים לכרוע תחת הנטל, היינו מבקשים מקרוב משפחה שהוא גם זקן־קהילה לבוא אלינו ולהתפלל יחד אתנו. הדבר ניחם והרגיע אותנו. למעשה”, הוא מוסיף, ”תודות לתמיכה של משפחתנו ושל אחינו הרוחניים, הצלחנו להתגבר על הרגשות השליליים שלנו בזמן קצר יחסית”. עד כמה הוא היה אסיר תודה על כך שיש לו חברים שאוהבים אותו ודואגים לו.‏

עזרה נוספת העומדת לרשותנו בעתות מצוקה היא רוח הקודש המובטחת. השליח פטרוס אמר שרוח קודשו של אלוהים היא ’מתנה’ (‏מה”ש ב’:38‏). אין ספק שהדבר הוכח כנכון כאשר נמשחו רבים בחג השבועות שנת 33 לספירה. אך רוח הקודש היא מתנה העומדת גם לרשותנו. רוח הקודש היא כמאגר בלתי נדלה, לכן התמד לבקש אותה (‏יש’ מ’:28–31‏).‏

גלה דאגה כנה כלפי הסובלים

השליח פאולוס סבל קשיים רבים, ובמקרים מסוימים אף ניצב אל מול פני המוות (‏קור”ב א’:8–10‏). עם זאת, פאולוס לא חשש לחייו בצורה חולנית. הוא מצא נחמה בידיעה שאלוהים בעזרו. הוא כתב: ”ברוך האלוהים והאב של אדוננו ישוע המשיח, אבי החמלה ואלוהי כל נחמה, המנחם אותנו בכל צרותינו” (‏קור”ב א’:3, 4‏). פאולוס לא שקע ברחמים עצמיים. תחת זאת, הניסיונות שחווה עזרו לו לטפח רגשי הזדהות, וכך הוא יכול היה לנחם אחרים בצורה טובה יותר כשהם נקלעו לקשיים.‏

לאחר שהחלים ממחלתו, אנטוניו יכול היה לשרת שוב כמשגיח נודד. לפני שחלה הוא כבר נהג לגלות דאגה כלפי אחיו לאמונה, אך לאחר החלמתו הוא ואשתו עשו מאמץ מיוחד לבקר ולעודד את החולים. למשל, כשביקר משיחי שנאבק במחלה קשה, נוכח אנטוניו לדעת שהאח כבר אינו רוצה לנכוח באסיפות. ”זה לא אומר שהוא לא אהב את יהוה או את האחים”, מסביר אנטוניו, ”אבל למחלה הייתה השפעה כה עצומה עליו שהיא גרמה לו לחוש חסר ערך”.‏

אחד הדברים שעשה אנטוניו כדי לעודד את האח החולה היה לבקש ממנו להתפלל באחד מהמפגשים החברתיים. האח אומנם הרגיש שהוא אינו ראוי לכך, אך בכל זאת הסכים להתפלל. אנטוניו מספר: ”תפילתו הייתה יפה מאוד, ואחרי כן הוא היה אדם חדש. הוא חש ששוב יש לו תרומה”.‏

ואכן, במידה זו או אחרת כולנו חווינו סבל כלשהו. אך כפי שאמר פאולוס, הדבר נותן לנו כלים העוזרים לנו לנחם אחרים בשעת צרה. לכן הבה נהיה רגישים לסבלותיהם של אחינו המשיחיים ונחקה את אלוהינו, יהוה, על־ידי כך שנהיה מקור נחמה לאחרים.‏