עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

‫עורו!‫  |  אוקטובר 2014

 מנקודת המבט המקראית

צלמים ופסלים

צלמים ופסלים

מיליוני אנשים כנים סוגדים לצלמים ופסלים במסגרת פולחנם. אך האם המנהג מעוגן במקרא? האם הוא עולה בקנה אחד עם רצון אלוהים?‏

האם יהודים נאמנים מימי המקרא סגדו לפסלים?‏

‏”לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמיים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. לא תשתחווה להם ולא תעבדם” ‏(‏שמות כ’:4, 5‏).‏

האיסור לסגוד לפסלים חוזר שוב ושוב בתנ”ך

טענה רווחת:‏

על־פי האנציקלופדיה הקתולית החדשה ‏(אנג’), היהודים השתמשו במגוון צלמים במסגרת פולחנם, והצלמים הללו ”זכו לכבוד, יראה וסגידה”.‏ * כדוגמה לכך הזכירה האנציקלופדיה את העובדה שתגליפים רבים של פֵרות, פרחים ובעלי חיים עיטרו את בית המקדש בירושלים (‏מלכים א’. ו’:18; ז’:36‏).‏

חשוב לדעת:‏

בניגוד לטענת האנציקלופדיה הקתולית החדשה, יהודים נאמנים לא סגדו לתגליפים או לדמויות שהיו במקדש. למעשה, איננו מוצאים בשום מקום במקרא אזכור של יהודי נאמן שעשה שימוש פולחני בפסל או בצלם.‏

מה אומר המקרא?‏

אלוהים אמר ביד הנביא ישעיהו: ”כבודי לאחר לא אתן, ותהילתי לפסילים” (‏ישעיהו מ”ב:8‏).‏

 האם המשיחיים הקדומים השתמשו בצלמים במסגרת פולחנם?‏

‏”איזו הסכמה יש בין היכל אלוהים לבין אלילים? ... בטמא חדלו לגעת” ‏(‏קורינתים ב’. ו’:16, 17‏).‏

‏”[המשיחיים] הקדומים היו מזדעזעים מעצם המחשבה להציב צלמים בכנסיות. הרעיון להשתחוות להם או לשאת תפילות בפניהם היה נתפס בעיניהם כעבודת אלילים לשמה” (‏תולדות הכנסייה הנוצרית ‏[אנג’])‏

טענה רווחת:‏

”כיום אין עוררין על כך שנעשה שימוש בצלמים במסגרת הדת הנוצרית הקדומה”, מציינת האנציקלופדיה הקתולית החדשה. ‏”הקטקומבות של הנוצרים הן מעין גלריות המציגות את האומנות הנוצרית הקדומה. ... אפילו דמויות מיתולוגיות מעטרות את החדרים הקדושים ששימשו לפולחן דתי ולקבורה”.‏ *

חשוב לדעת:‏

הצלמים העתיקים ביותר שנמצאו בקטקומבות — מעברים תת־קרקעיים ששימשו כמקומות קבורה — מתוארכים למאה השלישית, כלומר כ־200 שנה לאחר מותו של ישוע. לפיכך ”הדת הנוצרית הקדומה” המוזכרת בדפי האנציקלופדיה הקתולית החדשה אינה הדת המשיחית המקורית שקיימו תלמידי ישוע במאה הראשונה, הדת שעליה אנו קוראים בכתבי־הקודש היווניים (הברית החדשה). העובדה שנמצאו צלמים בקטקומבות מעידה על דבר אחד בלבד: במאה השלישית אנשים שהתיימרו להיות משיחיים כבר אימצו מנהגים פגאניים לרבות שימוש בצלמים, ככל הנראה כדי למשוך מאמינים.‏ *

מה אומר המקרא?‏

”נוסו מעבודת אלילים” (‏קורינתים א’. י’:14‏).‏

האם אפשר להשתמש בצלמים רק כאמצעי עזר במסגרת עבודת אלוהים?‏

‏”הישמרו לכם מן האלילים” ‏(‏יוחנן א’. ה’:21‏).‏

סגידה לצלמים היא מנהג דתי שאין לו שום בסיס מקראי. מסיבה זו עדי־יהוה אינם סוגדים לצלמים ואינם מייחסים להם קדושה. בבתיהם ובבתי התפילה שלהם לא יימצאו צלמים דתיים

טענה רווחת:‏

”מאחר שהפולחן הניתן לצלם מכוון לישות שהוא מייצג ומגיע אליה”, מציינת האנציקלופדיה הקתולית החדשה, ‏”אפשר להעניק לצלם את הפולחן הראוי לאותה ישות, שהרי הוא מייצג אותה”.‏

חשוב לדעת:‏

כאשר לימד ישוע את תלמידיו להתפלל, הוא לא אמר להם להשתמש בצלמים. בכתבי־הקודש היווניים אין כל אזכור לרעיון שניתן להשתמש בצלמים כדי לעבוד את אלוהי האמת.‏

מה אומר המקרא?‏

”ליהוה אלוהיך תשתחווה ואותו לבדו תעבוד” (‏מתי ד’:10‏).‏

^ ס' 7 האנציקלופדיה הקתולית החדשה מגדירה סגידה כ”אקט דתי, מעשה פולחני”.‏

^ ס' 13 בהקשר זה המילה צלמים מתייחסת לתמונות, איקונות, פסלים, סמלים וכל דבר אחר שזכה להערצה ופולחן.‏

^ ס' 14 השימוש בצלמים רווח בתרבויות קדומות רבות כגון התרבות המצרית, היוונית וההודית.‏

למד עוד

תשובות לשאלות מקראיות

האם עלינו לסגוד לתמונות ולפסלים?‏

האם זה משנה לאלוהים אם אנחנו עובדים אותו באמצעות פסלים או אלילים?‏