עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

‫עורו!‫  |  מאי 2014

ציד המכשפות באירופה

ציד המכשפות באירופה

לפני מאות שנים תושבי אירופה חששו עד מאוד ממעשי כישוף, דבר שהוביל לציד מכשפות ולהוצאתן להורג. תופעה זו התרחשה בעיקר בצרפת, גרמניה, צפון איטליה, שווייץ וארצות השפלה — בלגיה, לוקסמבורג והולנד. ”רבבות מתושבי אירופה והמושבות האירופיות מצאו את מותם” ו”מיליונים עונו, נעצרו, נחקרו ונאלצו להתמודד עם שנאה, האשמות ופחד”, נאמר בספר ציד המכשפות בעולם המערבי ‏(Witch Hunts in the Western World).‏ * מה הצית את הפחד הזה, ומה ליבה אותו?‏

האינקוויזיציה והספר פטיש המכשפות

האינקוויזיציה מילאה תפקיד מרכזי בציד המכשפות. האינקוויזיציה נוסדה במאה ה־13 על־ידי הכנסייה הרומית־קתולית ”במטרה להחזיר כופרים למוטב ולמנוע מאחרים לסטות מהדרך”, מסביר הספר בהלת המכשפות ‏(Der Hexenwahn). האינקוויזיציה פעלה ככוח משטרתי בשירות הכנסייה.‏

ב־5 בדצמבר 1484 פרסם האפיפיור אינוצנטיוס השמיני הצהרה רשמית, ובה גינויים חריפים בדבר כישוף. הוא גם הסמיך שני אינקוויזיטורים — יאקובּ שפרנגר והיינריך קרמר — כדי למגר את הבעיה. שניהם חיברו את הספר פטיש המכשפות ‏(בלטינית: Malleus Maleficarum). קתולים ופרוטסטנטים כאחד ראו בו מקור בר־סמכא בנושא כישוף. החיבור הכיל סיפורי מעשיות על מכשפות על בסיס הפולקלור המקומי. הוא הציג טיעונים תיאולוגיים וחוקיים נגד כישוף וסיפק קווים מנחים לזיהוי מכשפות והשמדתן. פטיש המכשפות תואר כספר ”הזדוני ביותר... [ו]המזיק ביותר שראה אור אי פעם”.‏

פטיש המכשפות תואר כספר ”הזדוני ביותר... [ו]המזיק ביותר שראה אור אי פעם”‏

 כאשר האשימו אדם בעיסוק בכישוף, לא היה צורך בהצגת ראיות. הספר מכשפות והעמדתן לדין ‏(Hexen und Hexenprozesse) מציין שמטרת ההליך המשפטי הייתה ”רק לסחוט מהנאשם הודאה באמצעות שכנוע, לחץ או שימוש בכוח”. לא אחת נעשה שימוש בעינויים.‏

בתגובה להוצאתו לאור של פטיש המכשפות ולהצהרתו של האפיפיור אינוצנטיוס השמיני, פרץ ציד מכשפות נרחב באירופה. נוסף על כך, הודות למכבש הדפוס, שהיה המצאה חדשנית באותם ימים, הופצו פרסומים אלה והביאו להתפשטות הבהלה אפילו מעבר לאוקיינוס האטלנטי עד אמריקה.‏

מי הואשמו בכישוף?‏

למעלה מ־70 אחוז מהנאשמים היו נשים, בעיקר אלמנות, שלרוב לא היה מי שיצא להגנתן. בין הקורבנות היו עניים, קשישים ונשים שרקחו תרופות מצמחים, במיוחד אם תרופותיהן לא הועילו לחולה. למעשה, איש לא היה חף מסכנה — עשירים ועניים, גברים ונשים, נכבדים ופשוטי עם.‏

מי שלכאורה עסקו בכישוף הואשמו בכל נגע ומדווה. אנשים האמינו שמכשפות ”גרמו לכפור והביאו לפלישת חלזונות וזחלים כדי להזיק לתבואת האדמה ופרייה”, נאמר בכתב העת הגרמני דאמאלס. אם ברד הרס את היבול, אם פרה לא הפיקה חלב, אם גבר סבל מאין־אונות ואם אישה הייתה עקרה, מיהרו להפנות אצבע מאשימה כלפי המכשפות.‏

בשל האמונה שמכשפות הן קלות משקל או נטולות משקל, נהוג היה לשקול את הנאשמות

כיצד זיהו מכשפות? חלק מהחשודות נכפתו והושלכו אל תוך מים קרים ”קדושים”. אם הן שקעו, הן הוכרזו כחפות מפשע והוצאו מהמים. אך אם הן צפו, נקבע שהן מכשפות, והן הוצאו להורג בו במקום או הועמדו לדין. נאשמות אחרות נשקלו מפני שבאותם זמנים רווחה האמונה שהמכשפות קלות משקל או נטולות משקל.‏

בדיקה נוספת הייתה חיפוש ”תו השטן” — ”סימן נראה לעין שהותיר השטן כשכרת ברית עם המכשפה”, מציין הספר ציד המכשפות בעולם המערבי. הבודקים חיפשו את התו ”על־ידי גילוח כל שערה של הנאשמת ובחינת כל פינה ופינה בגופה” — ובדיקה זו נעשתה לעיני כול! הם דקרו במחט כל סימן שמצאו בגופה: כתמי לידה, יבלות, צלקות וכדומה. אם הדקירה לא גרמה לכאב או לדימום, הסימן נחשב ל”תו השטן”.‏

הן הממשלות הקתוליות והן הממשלות הפרוטסטנטיות תמכו בציד המכשפות, ובאזורים מסוימים השליטים הפרוטסטנטים היו נוקשים אף יותר מהקתולים. אולם עם הזמן החל ההיגיון להכניע את הבורות. למשל, הכומר הישועי פרידריך שפיי, שליווה רבים שהואשמו בכישוף למקום הוצאתם להורג, כתב ב־1631 שלדעתו איש ממי שהועלו על המוקד לא היה אשם. הוא הזהיר שאם ציד המכשפות ימשיך באותו היקף, הארץ תתרוקן מאדם! במקביל לכך רופאים גילו שתופעות כמו התקפי פרכוסים עשויות לנבוע מבעיות בריאות, והן אינן מוכיחות שהאדם אחוז שד. במהלך המאה ה־17 חלה ירידה חדה בכמות משפטי המכשפות, ובשלהי אותה מאה הם כבר פסקו לחלוטין.‏

מה אנו למדים מאותה תקופה חשוכה? אחד הלקחים החשובים הוא שכאשר אנשים המתיימרים להאמין בישוע המשיח ממירים את תורתו הטהורה בשקרים דתיים ובאמונות תפלות, הם סוללים את הדרך למעשים נתעבים ואכזריים. המקרא ניבא שאנשים לא־נאמנים כאלה ימיטו חרפה על הדת המשיחית האמיתית והזהיר: ”בגללם תושמץ דרך האמת” (‏פטרוס ב’. ב’:1, 2‏).‏

^ ס' 2 המושבות האירופיות כללו את יבשת אמריקה.‏